"מאומצת" פרק 5!! (קלטתי שהפרק 5 האחרון שכתבתי היה אמור להיות 4…)

בוקר טוב רינה!
אני מרגישה הרבה יותר טוב.
לינה החליט לוותר על העונש שלי רק הפעם בגלל ששרפתי את רונו אתמול בערב.
אני יודעת שהוא היה יומן רע, אבל בכול זאת אהבתי אותו…
בכול אופן, היום יום שבת! את יודעת מה זה אומר?
שאין לימודים!!
—————-
"נטשה, בואי למטה" ביקשה לינה.
ירדתי למטה במדרגות והלכתי למטבח.
"בשבוע הבא חל יום הולדתך" אמרה לינה בעוד היא חותכת בצל ועגבניות ושמה אותם בקערת זכוכית גדולה.
"מה תרצי לקבל?" שאלה. "הפתעה!" אמרתי ורצתי אל הסלון.
קפצתי על אוראל שמיד הדף אותי אל דני, שדגדג אותי עד שנפלתי מהספה על השטיח הבאז'.
"אבא, אפשר להיפגש היום עם חברה?" שאלתי.
"לא" ענה דני. "היום אנחנו נוסעים לדרום אוסטריה, כדי לפגוש את סבא וסבתא שלך" אמר דני.
"אבל אני לא יודעת מי סבא וסבתא שלי, אחרת הייתי יודעת מי אמא ואבא שלי" עניתי.
"את יודעת שגם לי יש הורים וללינה יש הורים? ניסה דני להסביר.
הנהנתי בראשי.
"ולינה ואני אימצנו אותך נכון?" שאל שוב.
"נכון" עניתי.
"אז אמא ואבא שלי, ואמא ואבא של לינה, הם סבא וסבתא שלך" סיים.
"לא!" צעק אוראל.
אחת מקבוצות הכדורגל בטלוויזיה הפקיעה גול.
"הם כאלה גרועים…" סינן והלך למטבח.
"זה לא נשמע לי הגיוני" אמרתי בחיוך.
"את לא הגיונית" צחק דני ודגדג אותי.
צחקתי בקולי קולות.
"איך קוראים להם?" שאלתי.
"את זה תשאלי את אמא שלך" אמר דני. "הסבא והסבתא שהיום אנו פוגשים הם ההורים שלה" הוסיף.
"לינה!" צעקתי והלכתי למטבח.
ראיתי את אוראל מדבר איתה ואוכל מקלות גזר.
"לא עכשיו נטשה, בסדר?" אמרה לינה וברצינות המשיכה בשיחתה.
נראה היה שאוראל מדבר איתה על ההסתגלות שלו ועל הקשיים שלו.
"דני, אפשר ללכת לחצר?" ביקשתי.
"בוודאי" אמר דני ויצא איתי החוצה.
"בוא נלך לקנות גלידה שוב!" ביקשתי.
"לא היום נטשה" אמר דני.
"למה לא?" שאלתי.
"כי אני עייף היום" ענה דני.
"אז מה?" שאלתי. "בא לי גלידה!" צעקתי.
"נטשה!" נזף בי דני.
"לא כול מה שאת רוצה קורה ואת צריכה ללמוד לחיות עם זה" אמר דני בכעס.
"אוף!" צעקתי ונכנסתי לבית.
"נטשה…" מלמל דני.
————–
אוף רינה, את החברה האמיתית היחידה שלי!
אני מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי, רק את אוראל אוהבים ודואגים לו.
אוי… לינה עכשיו קוראת לי לאכול.
את יודעת מה ראיתי למטה? סלט גזר!
איכס, כמה שאני שונאת גזר.
אבל זה לא היה רק גזר כתום, היה בסלט גם גזר סגול וגזר לבן…
אוי רינה זה נראה כול כך מגעיל!
היא ממשיכה לקרוא לי למטה.
כדאי שארד?
את צודקת, אני לא אוציא את הריב שלי עם דני על לינה…
אני ארד למטה!
רגע, רינה איך ידעת על הריב שלי עם דני?
קראת לי את המחשבות?? וואו, את באמת יומן יותר טוב מרונו!
ביי!
———-
"נטשה!" צעקה לינה.
"אני באה, אני באה" אמרתי.
"לא! נטשה תישארי למעלה!" צעקה לינה.
"למה?" שאלתי.
"מה זה הריף השרוף הזה?" הוספתי ורחרחתי מעט.
"נטשה!" צעק אוראל.
"תישארי למעלה! לכי לחדר שלי ותפתחי את החלום ליד הארון, תתפסי את העץ ותרדי למטה" צעק אוראל.
"למה??" שאלתי שוב.
הלכתי למדרגות. לפני נגלתה אש שורפת וחמה.
"אה!" צרחתי.
"נטשה קדימה! אני מאמין בך!" צעק דני.
"לכי!" צעקה לינה.
"עכשיו!!".
רצתי לחדרו של אוראל בסוף המסדרון ופתחתי את החלון שליד הארון שלו.
"הציל!" צעקתי.
לקחתי את הכיסא שלו ועמדתי עליו.
טיפסתי על עדן החלון והסתכלתי למטה.
"לא!" צעקתי. "אני לא יכולה!"
"רגע… רינה!" צעקתי.
"נטשה לא!" צעק דני.
ירדתי מעדן החלון ומהכיסא ורצתי לחדרי, הוא כמעט עלה בלהבות.
"נטשה!!"