מאוחר מידי

כל בוקר שעובר,אני שוקעת לי בדיכאון.וכעס משתלט בגופי,עיניי נהיות אדישות וללא רגשות.שפתיי הדוקות וללא חיוך אחד.פרצופי מתקשה מרוב הכעס שמשתלט עלי יותר ויותר,גופי מפגין איום ומוכן לכל מי משתקרב אל ליבי יותר מידי. ולמה?למה נהייתי ככה ?נהפכתי להיות כזו אך ורק בגלל שאתה גרמתה. הייתה הגיבור שלי הייתה הכל בשבילי. הייתה החכם מכולם,החזק מכולם ואיש טוב יותר מכולם. אבל כל זה השתנה יום אחד,אתה השתנתה. לא הרגשתי יותר נוח להיות לידך ,לדבר איתך וליצור קשר עין איתך. אתה זה שהרסתה הכל ופגעתה ברגשותיי ובגעתה דרך מילותיך הארסיות שידעו כל נקודת חולשה שבתוכי..לאט לאט למדתי להכיר את האתה האמיתי,את האתה החדש. ואני יותר לא אוהבת אותך להפך את נותן לי תחושת גועל אתה יותר לא תהיה מי שרציתי שתהיה עכשיו אתה סתם אדם זר שאני לא מכירה וגר יחד איתי על אותו קורת גג.יותר לא תהיה האבא שהכרתי כי אתה כבר השתנתה. את סתם דם זר שאני מנסה למנוע מלדבר לחייך ולומר לך שלום .פגעתה,פגעתה בכולנו אומנם לא פיזית אך נפשית כן. הותרתה לכולנו צלקת,פגעתה באמי במילתיך ומעשיך לא יכלתה לעזור לה בכלום ותמיד מצאתה על מה להתלונן ועכשיו היא כאובה כל פעם אני רואה אותה חושבת האם היא אמא מספיק טובה לילדיה.היא תמיד אהבה אותך אבל אתה לא אותה,היא תמיד פינקה אותך אבל אתה לא,תמיד נתנה לך זמן מנוחה מהעבודה אבל אתה לא,תמיד שאלה לשלומך אבל אתה לא התעניינתה לדעת לשלומה.היא הוציאה את כל אהבתה אליך עד שכבר לא נשאר לה עוד מה לתת לך חוץ מלפקוח את עינייה ולראות שאף פעם לא אהבתה אותה והיא נותרה רק עם כאב בליבה ועינייה נוצצות מהבכי שאיים עליה לצאת החוצה.
עם בינך הגדול לא נתתה לו מספיק מהחום והאהבה של 'אבא'. כשהוא היה זקוק לך ולעצותיך אף פעם לא הייתה בבית.כשרצה להראות לך את כישרונותיו החדשים אף פעם לא התייחסתה ברצינות.כשהוא התחיל לצאת עם הבחורה שהרסה את אהבתו ואת החשק להתאהב אתה לא הייתה בכלל בארץ והייתה רחוק מאיתנו לא מודע לכאב שהבן שלך חווה מאהבתו הראשונה.עד שבינך הבין שהוא לא יכול להישען עליך יותר והחליט להמשיך את חייו לבד,כשרציתה להתקרב אל ליבו ולהיות איתו כמה שיותר. אתה כבר גיליתה מישהו אחר מישהו חדש ולא הצלחתה להיות בקשר טוב איתו כי כבר הגעתה מאוחר.
עם בנותייך הקטנות לא הקדשתה מזמנך להיות איתן ולהכיר אותן.כשהייתה בא הביתה והן היו משחקות ועושות שטויות כמו כל ילד קטן,ישר התעצבנתה וצרחתה עליהן כי רציתה שקט לעצמיך והן בכו כי הן רק רצו להצחיק אותך ולגרום לך לחייך מהשטויות שלהן אבל אתה העדפתה להשתיק אותן ולא להכיר אותן.כשסוף סוף פיניתה מעט מזמנך ורציתה להיות עם בנותייך הקטנות ולשחק איתן כשאתה עוד הייתה 'אתה' הן לא רצו יותר לשחק איתך.וזה בגללך אתה לא רציתה לתת להן הזדמנות להיכנס אל תוך ליבך ולחמם אותך באהבה שהן רצו לתת ועכשיו אתה הגעתה כבר מאוחר מדי.
ואותי?…אותי רק חיפשתה כדי להוציא את כל העצבים שלך מהעבודה,הוצאתה את הריבים שלך עם אמא עלי. איך? בזה שצעקתה עלי העלבתה אותי וידעתה בדיוק את הנקודות חולשה שהיו לי המילים שלך יצאו מפיך כמו ארס ופגעו בי. לאט לאט עם השנים המילים שלך נקלטו בראשי והפכתי לילדה חסרת ביטחון שכולם פוחדים ממנה כי תמיד יש עליה פרצוף אחד שגורם לכולם להסיט את פרצופם למקומות אחרים רק לא אלי..כי הפרצוף שלי הוא פרצוף קר ללא רוח חיים ללא חיוך בפרצופי,ועיניי תמיד ישארו אדישים. בגדיי הם שחורים ומדי פעם צבעוניים אבל מבפנים הכל רק אפור וקפוא מלא בסערות וברקים. לא אוכל לסלוח ,וגם לא ארצה כי זהו יום שלא אשכח היום שבו אמרתה לי "את לא הבת שלי יותר, ואל תקראי לי אבא".רק בגלל שאמרתי לך שאתה לא תוכל להשיג את כבודינו כלכך בקלות ושאתה פוגע בנו בקלות במילים שלך ובמקום לתקן את הטעויות שלך בחרתה לברוח רחוק מאיתנו..ולהקים לך חיים חדשים. ובראשך נשארו לך שלושה ילדים כי אותי רק הוצאתה מהקנאה המחורבנת שלך שחשבתה שאמא שלי אוהבת אותי יותר וסומכת עלי יותר ולא עליך…