לשוב אל הטבע והחופש

אני אוהב להיות מגוון מעניין יצירתי מעמיק, לא חד גוני. כן חופשי, לא מחוייב לא כנוע לא כפוף לא כפוי ולא מוכתב. אני אוהב לעשות לפעול ולחוות בחיי, אני אוהב לעסוק במגוון רב ורחב של עניינים ונושאים, ובלשון מליצה אני אוהב לחבוש כמה כובעים, אולי אף כמה שיותר. אני לא אוהב לחזור שוב ושוב על אותן פעולות או אף על פעולות שונות המבוססות על אותה טכניקה ורעיון, כמו עבודות שעבדתי כנציג שירות ומכירה, כעובד מאפייה. אני לא אוהב עבודות שהם חוזרות על עצמן, שהחופש והיצירתיות בהן מוגבלים. אני אוהב לעשות פעולות חדשות שמלמדות אותי בכל פעם לימודים חדשים שונים מגוונים חווייתיים ומשמעותיים.
אני לא מבין את התפיסה הרווחת הנפוצה והמוסכמת על הרוב המכריע והיא שראוי לכל אדם להתמקצע בתחום עיסוק, ושהוא יהיה תחום עיסוקו המרכזי והעיקרי ואילו עניינים רבים ותחומים רבים אשר יוכל להתפתח בהם, יותירם לבעלי המקצוע בתחומים אלו. לדוגמא רופא, אחרי שהשלים חוק לימודיו, הריהו נכנס לתקופת התמחות אינטנסיבית ואחרי כן לשגרה יומיומית שוחקת של עבודתו כרופא. כך ברפואה וכך במקצועות רבים ביותר ובפרט אלה אשר נקנים בשנים רבות של למידה. ואני רואה בכך דיכוי חופש הבחירה האנושי. מעין כליאה בכלא בתוך חדר או צינוק של סוג עבודה אחד. על ידי גישה זו מצמצמים באופן מהותי את חופש הבחירה של האדם. יכול להיות שזה יעיל יותר, אבל ללא ספק יש בזה פגיעה מהותית בחופש האישי של כל פרט שמתחייב למצב הזה. בכל בוקר כאשר קם האדם אל יומו נדרש שתהיה לו חופש בחירה מה לעשות עם אותו היום, זהו המצב האידיאלי והראוי ביותר בעיניי.
רובינו ובפרט אלה העובדים עבודה מסודרת, מכרו ומוכרים את ימיהם ומשעבדים אותם תמורת כסף, קמים הם אל המוות בכל יום, קמים הם אל אובדן הישות העצמית אל אובדן החופש, אונסים את עצמם למלא את רצון המעסיק ומבטלים רצונם מפני רצונו, וכל זאת לשם בצע כסף.
וכסף זה לשם מה נדרש הוא ? על מנת לחיות בדירה ולשלם עליה שכר דירה או משכנתא ?! על מנת לנהוג ברכב פשוט או מפואר ונכבד ?! לקנות מזון תעשייתי מהחנות ולהנות מאוכל ברמה גבוהה מפעם לפעם ?! להשוויץ בפני החברים בבגד יפה או נכס נאה שקנינו ?!
ואני תמה, האין אפשר לחיות בלא כל אלה אשר נכפו עלינו בכוחם של מוסכמות חברתיות ומנהגים אנושיים ציבוריים ? ההכרחית היא הדירה בבעלותינו או בשכירות, אשר אנו מבקרים בה לעיתים רחוקות בין עבודה לעבודה ? האם הכרחי הוא הרכב אשר הוא חונה רוב היום ומשמש אותנו בעיקר כדי שנוכל ליסוע בו לעבודה אשר אנחנו מוכרחים לעבוד כדי שיהיה לנו לכסות את עלות הרכב והדלק ? ההכרחי הוא לצרוך מזון מהחנות אשר הוא מכריח אותנו למשכן ולשעבד את החופש שלנו ולעבוד כדי לממן את התשלומים לקניית מזון ומוצרי טיפוח בחנויות ? הרי אילו היינו בוחרים בחופש היינו יכולים להסתובב בטבע ולאכול ירקות ופירות ולהנות גם מהחופש גם מהנוף ויופי הטבע וגם ממזון טבעי שקטפנו מהטבע באופן בלתי אמצעי.

נמצא כי המנוע אשר מביא אותנו לשעבד את עצמינו ולהכפיף את קומתנו האינדווידואלית החופשית הוא הדחף שלנו להיחשב לנורמליים למקובלים ואף למשובחים נהדרים נכבדים ומפוארים בעיני החברה שלנו והסביבה שלנו, יש בנו דחף חזק טפשי ומוזר להתבטל ולהיטמע בתוך זולתינו. נמצא שאין אנו עובדים את עצמינו אלא את המוסכמות החברתיות ואנו עבדים של הכללים החברתיים המקובלים בסביבתינו.
על מנת לצאת מעבדות לחירות אנו נדרשים לשחרר את התודעה שלנו מהחובה להיות כפוף לכללי החברה, ולשוב להיות קשוב ולפתח מודעות לצרכים האמיתיים שלי, כך אוכל ונוכל צעד אחר צעד בהדרגה לצאת מעבדות מודרנית נפוצה לחירות אישית אמיתית, חלקית ואולי אף מלאה