לשבור שתיקה
נמאס לי.
נמאס לי להסתכל כיצד חיי
משתנים בלי שתהיה
לי שליטה עליהם.
בכול פעם שאני
משנה לשנות דבר מה
העולם פועל נגדי
ועושה את הפעולה ההפוכה
אז אני מניחה שלמדתי פשוט לשבת ולחכות
שזה יקרה.
אך לאחרונה כבר נמאס לי,
אלוהים, אני לא מספיקה אפילו
למצמץ ועולמי עושה סיבוב של 180
מעלות.
זה לא שקשה לי להסתגל,
לא זאת אני עושה דווקא די בקלות
הדבר שמפריע לי זה דווקא
המחשבה שבקרוב אני לא אוכל לעמוד בזה יותר,
פשוט גיליתי שככול שהמיכשולים נגיעים לעיתים קרובות יותר,
כך מחשבותיי הופכות נואשות יותר מפחידות יותר
ולפעמים נראה שהמחשבות הללו ישאבו אותי לתוך האינסופיות
שלהן, אל תוך ההבטחה לשלווה.
תגובות (1)
מדהים! את כותבת ממש ממש ממש יפה :)