לשאוף לפסגה – פרק שלישי

פרק ג'
" את שיר, לא?" , שאלה רחל בוודאות " אכן," אישרתי בחיוך רחב וביישני. " אני יודעת שהיום הראשון הוא קשה , זה טבעי שתחששי ותתרגשי , אבל אחר כך זה יעבור,תוך חודשיים – שלושה תתרגלי למקום ותרכשי קשרי רעות וידידות, סבורה אני שתהליך הקליטה שלך באומנויות יהיה מהיר ונגיש." היא הניחה יד מעודדת על כתפי. " אף אני סבורה כמוך," קראתי, חדורת מוטיבציה " הרגישי עצמך כמו בבית , כנסי," חשבתי שהיא תשאל אותי על תוכניותי
לעתיד , " אתמול דפדפתי בתיקיות של התלמידות החדשות , ועיינתי בתיק האישי שלך , שימח אותי שאת בעלת עט , תוכלי לשתף אותי בשיר אחד שלך?" , " כן , אני כותבת למגירה , כבר למעלה מעשר שנים, אני מקווה שיום אחד אפרסם את שירי."
לא התכוונתי לחשוף את הכישרון הכתיבה בפני זולתי , כל עוד לא אחוש בנוח בקרב בנות כיתתי שטרם זכיתי להכיר. בינתיים , כל חששותיי היו לחינם . " טוב , לא חשוב ,הפגישה המשוערת בסביבות השעה תשע, אל תשכחי להגיע , נוכחות חובה," אמרה בהטעמה.
המשכתי בדרכי לעבר מגורי הבנות אגף א'. עד לפגישה המיועדת לשעה תשע ,עדיין לא הכרתי את בנות מחזורי. נאנחתי מתוך הקלה אולם שמחתי לא היתה שלמה , איים של התרגשות גאו בקרבי, בעת שפסעתי לעבר מגורי הבנות לקראת המפגש עם בנות כיתתי. התקדמתי בצעדים מאוששים לעבר הבניין שהלך והתבהר ככל שהתקרבנו , התברר שזה בניין דמוי צריף ארוך וצר כקרון רכבת. בפתח הבניין ניצבה ניצן ,רכזת השכבות של ז' וח' , והסבירה בפני שהמגורים לכיתה ז' ממוקמים בקומה השנייה. כי בקומה הראשונה דרות בנות כיתה ח'. " שלום וברוכה הבאה לפתיחת שנה א' בפנימיית אומנויות , בואי אחריי , מאחר והקומה הראשונה מיועדת אך ורק לתלמידות כיתה ח'. למרות זאת , אני אציג בפנייך את מגורי הבנות. משום מה, נאסר לבנים באופן מוחלט להתערבב עם בנות , זאת בדיוק הסיבה שמגורי הבנים באגף הנגדי , קחי זאת לתשומת ליבך. ", פתחה . " עכשיו , שנכנסנו ללב מגורי הבנות , אני מביאה אותך עתה , לחדר מס' 1 בוקע מהחדר צדדי זה הד קלוש. ומשום והגעת ראשונה , אני מעניקה אותו לך," הכריזה ניצן בחגיגיות , " תודה רבה ," אמרתי בביישנות . ניצן הלכה לקבל את פניהן של שאר התלמידות החדשות , החדר נשא חן בעיניי , הוא היה גדול ומרווח. צנחתי על המיטה בצהלה .

ארון בצבע ורוד בזוקה ובו מקום לכול.
אפילו מגירות , שאפשר לנעול אותם לצורך הפרטיות. במרכז, ארבע מיטות – כולן מכוסות בכיסויים צבעוניים.
יש שני אולמות , כפי שניצן אמרה, האחד מיועד להכנת השיעורים, השני למשחקים. וכן יש את חדר המיועד לספרייה שמשמש לעיתים גם לכנסים ולהרצאות עבור מועצת התלמידות. נוספו עליהם חדרי השירותים לבנים בצד האחד של הבניין , לבנות- בצידו השני.
הקומה השנייה היתה מורכבת ממסדרון ארוך ורחב ידיים, שמישהו ניסה לייחס לו חמימות ביתית , והציב בו שולחנות וכיסאות . משמאל לימין –קבועה שורה ארוכה של דלתות –כעשרים וארבע כמספר- חדרי מגורי הבנות כיתות ז'.

נשמעה דפיקה חרישית בדלת , הדלת נפתחה עד כדי סדק צר , היא נקרעה לרווחה. בפתח , עמדה ניצן , המדריכה של שכבת ז' החדשה, " שיר, את כאן? באתי להודיעך כי את יכולה לבחור את התא הרצוי לך בארון , ואף מיטה שתרצי , שיהיה בהצלחה , ביי לבינתיים," אמרה קצרות, " תודה לך , תודה," אמרתי ברכות. בחרתי לעצמי את התא הרצוי לי , הנחתי את חפציי בתא בארון ואת המיטה זאת שליד החלון, התפרקדתי עליה , שקעתי במחשבות. לא יכולתי להישאר כאוות נפשי כך לבדי , לא עבר זמן רב , ניצן הופיעה עם שתי נערות בחובקה את כתפיהן " שלום ובוקר טוב, אלו קורין ואוסי , עמיתייך החדשות לחדר , אתן יכולות לפרוק את המזוודות שלכן, שימו אותן בתא בקומת הקרקע. אגב, השיחה תתקיים בשעה תשע וחצי, באולם ספורט אוקיי? , כל שאלה שתרצו , כל בעייה בה תיתקלו נא לא להסס ולפנות אליי , שיר , הרגשי בנוח עימי , מתוקה, בהצלחה והמשך יום טוב, " אמרה ניצן בחביבות.
" מאיפה את מגיעה?" שאלה קורין בארשת רגועה ונינוחה , " מקטמון, למה?" שאלתי בהססנות , " איזה צירוף מקרים מפתיע, גם אני מגיעה מקטמון , איך לא ניחשת," אמרה בנחישות ,
" אני מקטמון גם, אנחנו יכולות להיות חברות , איך קוראים לך?" התעניינה , " שמי שיר , ומה השם שלכן? תנו לי לנחש. קורין ואוסי , האם אני צודקת?" וידאתי , " איך ידעת?!" התפעלו השתיים והעיפו אליי מבט מלא פליאה , " ניחוש פרוע," אמרתי חרש. " אני יכולה לנחש שאת תלמידה מצטיינת , אכן זאת ?" שאלה. " דווקא לא, אני תלמידה בינונית , לא מבין המצטיינות , את יודעת זאת. בין השקטות והביישניות ביותר בקרב הבנות זאת אני ," אמרתי , " ואת , אוסי?", " אני דווקא לא מסתדרת עם המספרים , סברתי שהפנימייה עצמה ממוקמת בעיר , ולא פה , כי זה מה שאמרו בוועדת ההשמה שהפנימייה בעיר. " תמהה אוסי בחדות , " אני יכולה להישבע , שאני ואת , שיר נוכל להיות יותר מחברות , מה את אומרת?" הציעה קורין, " זה נראה רעיון עצום , תודה , קורין , אין בעיות , את החברה הכי טובה שלי פה , זהו, סבבה , תגידו, אתן חפצות שאני אסייע בידכן אם יורשה לי , אתן יודעות , לעזור לכן לפרוק את המזוודות ," אמרתי בביישנות , " שיר, אין צורך , אנו נסתדר בכוחות עצמנו , תודה רבה על ההצעה," אמרו השתיים פה אחד. יראתי את הפגישה של הנערות עימי , חששתי שמא לא תהיה לנו שפה משותפת , פחדתי מהחשש שהן לא יתקרבו אליי או שהן ינסו להתנכל לי. עכשיו , נוכחתי לדעת שפחדי וחששותיי היו לחינם .

תהיתי האם הן ינהגו עמי כאחת משלהן , התלוויתי אליהן בלב מלא הכרת תודה, צלצול קורא לכל תלמידות אומנויות לפנות לארוחת הבוקר. חדר האוכל התמלא מפה לפה.
לא עבר זמן רב , מעבר לדלת נשמעו קולות סיחים ושעלים , מי שהן טרקו דלתות , היו גם שפתחו מגירות , מי שצחקו והרעישו , היו גם אלו שבכו , מעל כולן נישא קולה ברמה של המדריכה ניצן.

" שלום וברכה , המדריכה שלחה אותי , דרך אגב , אני טולי , היא שלחה אותי לחדר הזה, " אמרה בחיוך שופע בטחון עצמי וקרצה קלות לאוסי ולקורין, " את אמורה להיות הדיירת הרביעית שלנו?" שאלה קורין בתימהון , הנערה היתה כחולת – עיניים , בהירת שיער , בעלת כריזמה לסחוף אחריה כיתה שלמה , בעלת כושר מנהיגות מיוחד במינו. " בהחלט שכן , " אמרה בחביבות , " בשביל מה הבאת איתך שלושה תיקים ובנוסף לכך תרמיל , זה לא נראה לך מיותר ?" שאלה אוסי תכליתית, טולי לא הגיבה. " מה שתגידי , מאמי ," השיבה אוסי חרש, טולי ענתה כי לא שמעה. " יש מצב שנעשה סיבוב במקום התקוע הזה?" סקרו שתי עיניה הכחולות את חלל החדר בשעמום. " ללא שאילת רשות מהמנהלת לא נוכל לצאת לשום מקום, " קראה קורין בצייתנות.

ניצלתי את ההמולה , הסתערתי ללב מגורי הבנים כדי להתראות עם אוראל , לא יכולתי להתאפק אף על פי שניצן אסרה עליי מלכתחילה לחדור למגורי הבנים, תשוקתי להיפגש עימו התעצמה על חששותיי, הייתי סקרנית יותר מאשר נפעמת. נכנסתי לחדר מס' 36 בקצה המסדרון משמאל " שיר , מה את עושה כאן?" קרא , " לא יכולתי להתאפק עוד, לכן באתי בחשאי כי לא רציתי ששותפותיי ירגישו בהיעדרי," קראתי בהתרגשות, " ברצינות, איזו הפתעה , באמת טוב שבאת שיר, רציתי להכיר לך את עמיתיי לחדר," השיב בביישנות , היו שלוש חבריו לחדר : טום , אליעד ודוד. " במה זכינו לכבוד?" אמר דוד ביהירות , " זאת שיר , ידידה , שיר , אליעד , טום ודוד , שיר ," אמר.

" אחי , שיחקת אותה , " קרא טום בהתלהבות , אוראל מרפק את זרועו בזעם, " וואלה , להגיד לך את האמת ,מה תגיד החברה שלך על הידידה החדשה הזאת שלך , אני אומר לך מה היא תחשוב שאתה לא הוגן כלפיה, אתה מחליף חברות כמו גרביים," הפליט אליעד ברשעות , באותו רגע כששמעתי את זה, האדמתי מבושה . קמתי ממקומי כנשוך נחש ופסעתי במרוצה חזרה למגורי הבנות. אוראל החזיר את מבטו אליי ופניו החווירו , כבר לא הייתי איתם. אליעד הבין בטעותו והשפיל את ראשו בהכנעה. למה אני לא חושב בצלילות הדעת לפני שאני מחליט בנוגע לפליטות הפה הבלתי נשלטות, חשב אליעד במרירות , אני אף פעם לא לומד מהטעויות.

טום החריש , ניכר בו שהוא שוקל כיצד להשיב . אוראל תקע מבט רצחני באליעד , והיתר דממו . פניו של אוראל החווירו , " מניין הקרצת את הרעיון המגוחך הזה?" שאל דוד בתמיהה , " הרי אין לו חברה , " הוסיף טום בגיחוך, החבורה רעמו בצחוק פרט לאוראל , שהתבונן בהם במבט חסר ישע. הוא מיהר לקום ממקומו והסתלק משם בבושת פנים. עיניו של אוראל הצטעפו. " אני אהרוג אותו!" סינן.

הוא צנח ארצה ופלט מפיו קריאת יאוש חרישית.