לשאוף לפסגה- פרק שלושים ושש

פרק ל"ו- תפסת מרובה – לא תפסת
" אני מצטער , שיר , בשביל שניכם , אבל אל תדאגי , עכשיו שנינו ביחד ונגיד לו את האמת. אין ספק שהאמת כואבת , אין מה לעשות. " אמר אוראל וחיבק אותי.

" אני אוהבת אותך , " אמרתי בקול נרגש מדי.

הוא נפרד ממני לשלום והלך לכיוון מגורי הבנים.

***

" תום , קום ושטוף פנייך ונדבר , אתה לא יכול להמשיך כך , זה נכון ששיר שברה את הלב שלך, אבל תמשיך הלאה בחיים. מה היא עשתה לא בסדר? זה בגלל שאחיך מצליח בלימודים יותר ממך ? זו הסיבה שבגללה אתה אוכל את הלב שלך בגללו?. תראה , אני מבין שאתה כאוב ושבור ולא רוצה לדבר עם אף אחד לא עם אחיך התאום שבגד בך וגם עם שיר , שהיא החברה של שניכם בו זמנית. דבר איתי , שתף במה שיש לך על הלב. " ניסה אדיר לעודד אותו.

תום הסתכל על חברו בעיניים רטובות ודומעות . " אני לא מעוניין לדבר עם אף אחד , עזוב אותי , אני אוהב אותה עדיין , היא כל מה שיש לי, " ייבב ומלמל חרש.

" אני יודע. אני לא אזוז מכאן עד שאני אשכנע אותך לצאת מן הדיכאון הממושך הזה. עדיף שלא נדבר עליה , לא , תום!! מה סיכמנו? שלא נזכיר אותה יותר בשיחות שלנו ותשכח ממנה כמה שיותר מהר. בסדר? " מלמל אדיר ברצינות.

" לא ישנתי יומיים בגלל ששקעתי בדיכאון . הייתי אומר שאני כל-כך אוהב אותה , עד כדי כך , אני לא יכול לשכוח אותה מהר כמו שאתה חושב. אני עדיין שוקל לחשוב מה עליי לעשות כדי להחזיר אותה אליי , ואני אמצא עוד פתרון !" מלמל תום.

באותו רגע , אוראל הגיח לחדר. " תום , האם אני יכול לדבר איתך דקה?" שאל והביט בו בביישנות.

" כן , אדיר ברשותך , אתה תוכל לצאת כמה דקות כדי שאני ואוראל נוכל לדבר ביתר בהירות? תודה רבה לך . ואל תשכח , לסגור את הדלת אחרייך , כן?" קרא .

" כרצונך , נתראה בכיתה." חייך אדיר ויצא מן החדר.

" טוב , תום , אני מניח שאתה יודע על מה אני רוצה לדבר איתך , שנינו עם אותו דם משותף , יש לנו את אותו דם ומכיוון שאנחנו תאומים זהים ברצוני להגיד לך שנגיד להסכמה משותפת שלא נגיע לשום מקום עם המריבות ושנשלים זה עם זה , כלומר , אני אוהב אותה מאוד וגם אתה אוהב אותה באותה מידה. אז כדאי שנפסיק עם כל הברוגז המטופש הזה לתמיד . וגם נבהיר לשיר שהגיע הזמן שהיא תגיע להחלטה סופית ושבגלל נערה שמוצאת חן בעיני שנינו, דבר לא יחצוץ בינינו מפני שאנחנו לא מסכמים אחד עם השני." הצהיר אוראל בכנות.

תום הנהן וחייך , " אתה צודק , אני אוהב את שיר כל כך וגם אתה אוהב אותה . בוא ניתן ללב הנערה להחליט עם מי מבין שנינו היא תרצה להיות , וגם ניפגש יום אחד באיזו מסעדה , למשל במרכז עיר , אתה תלבש את החולצה הכחולה שלי ואני אלבש את החולצה המשובצת שלך , נבחן את שיר במבחן האמינות ואז נראה באמת את מי היא רוצה. מה אתה אומר? נכון שזה רעיון מגניב?" הוא היה נלהב ונרגש יתר על המידה .

" מצוין , אני איתך בהחלטה הזאת. איך אני לא חשבתי על זה , אתה שנון ופיקח , אח תאום שכמוך! שיר תצטרך לבחור רק אחד מבין שנינו." אמר אוראל בחיוך נלהב.

" אני אוהב אותך , אוראל , אתה האח התאום הכי טוב בעולם , אין כמוך!" אמר תום וכרך את שתיי זרועותיו סביב צווארו , אוראל לא היה רגיל לחום מסוג שכזה , ביחוד מאחיו התאום , תום.

" טוב , גם אני אוהב אותך , למרות שאני לא רגיל לקבל חיבוקים וחיזוקים ממך , תום אחי התאום הכי טוב מבין כולם , אתה תמיד תהיה במקום ראשון!!" חייך אוראל בביישנות.

" כמובן , זה טיפה מוזר לי שאנחנו קרובים ככה , באופן רגשי שכזה , שלא מדובר בשיר שהיא מוצאת חן בעינינו, " הודה תום.

" נכון , ושבגללה , נוצר בינינו קיר , כמו חומה , שהפרידה בין שנינו להמון זמן. " הוסיף ללא חיוך , " אז מה אתה אומר , נשלים?" שאל בחיוך קורן , " בטח שכן , " אמר תום. השניים השלימו . אוראל התרגש עד מאוד ועמדו דמעות בעיניו.
****

אוראל ותום קבעו איתי במסעדה במרכז העיר. נסעתי בקו 4'א לרדת בקינג ג'ורג. הלכתי קצת ברגל לכיוון המסעדה.

בפתח המסעדה חיכו תום ואוראל, אוראל לבש את החולצה הכחולה של תום ותום לבש את חולצת המשובצת של אוראל . לא שמתי לב שהם החליפו זהויות ולרגע הסתכלתי על שניהם בבלבול.

" שלום , שיר . מה שלומך?" שאל תום בחיוך.

" בסדר ," אמרתי בהיסוס.

" טוב , התכנסנו כדי שסוף סוף תיבחרי אחד מבין שנינו , הגיע הזמן לבחור." אמר לבסוף.

הסתכלתי על תום וניגשתי לעברו בידיעה שחשבתי שזהו אוראל , שאני אוהבת , לא שמתי לב שאוראל נמצא בצד השני של השולחן.
הייתי תמימה מאוד , ונפלתי בפח ששניהם טמנו לי כי הייתי פתייה מאמינה לכל דבר שאני רואה . תום חייך חיוך ערמומי.

כי אני חזרתי אליו , ואוראל הביט במתרחש במבט נבוך.

חייכתי כי חשבתי שאני ואוראל ביחד והפעם לתמיד. לא הבנתי שהתבדתי , תכניתו של תום אכן נשאה פרי.
****

תום ישב במיטה התחתונה וידו היתה שעונה על הקיר, הוא שקע במחשבות. גם אוראל חשב כמוהו, שהמצב איתי לא יכול להמשך כך. " תום , אני חושב שכדי ששנינו ניפרד ממנה כי מה יהיה אם מחר יבוא השלישי? , אנו לא יכולים לדעת . עם שיר אי אפשר לדעת. מה אתה אומר?" אמר אוראל ביתר טרדה.

" נכון , אנחנו לא יכולים להמשיך להיות מסוכסכים , ולגביי שיר, אני חושב כמוך, שאנו צריכים להעביר לה מסר חד משמעי שאנחנו נפסיק להיות איתה, אני נכון לוותר עליה למרות שזה יהיה כואב מאוד." אמר תום בצער.

" טוב , גם אני אוותר עליה , למרות שאני אוהב אותה , זה יכאב לי עד מאוד. אבל , מה לעשות , שיר היא שקרנית ואני לא יכול להמשיך להיות עם מישהי כמוה. כי קל לשבור אמון ביתר קלילות למרות שאני חושב כשקשה לתת אמון בה , כי איך אפשר לדעת עם מחר יבוא השלישי , אני מצטער , אבל זה הפתרון הכי טוב בשבילה." הצהיר אוראל בכנות.

" אוראל , אתה צודק , זה הטוב בעבורנו ואולי יהיה טוב אם נתרחק ממנה . אני לא מסוגל להמשיך הלאה , כשאני יודע שמחר עלול להופיע החבר השלישי ומה אני אעשה אז?" אמר.

" כן , למרות שזה קשה עמוק בנשמה. אני חייב לעשות את זה למען טובתנו. שיר פגעה בנו ורימתה את שנינו. ולמענך , אח תאום שלי, אני מוכן לעשות כל דבר שתבקש , רק שלא תיפגע." התרגש אוראל.

" כן , אני כל-כף פגוע ושבור לב , שאני לא רוצה להמשיך בקשר איתה. שנינו שבורי לב ואנו רוצים לסיים איתה כמה שיותר מהר , שלא תמשיך לשטות בנו," אמר תום.

תום ואוראל הגיעו להחלטה משותפת שעליהם לסיים את הקשר איתי , לפרק את החבילה , כפי שהם הסבירו לי פעם.

בשמונה בערב הם הופיעו בחדר מס' 1 , ניגשתי לעברם בחיוך כי קוויתי לטוב. " שיר , רציתי להגיד לך שאפילו לא ידעת להבדיל מי זה אוראל ומי הייתי אני, החלפנו זהויות , עבדנו עלייך ובגדול . את לא ידעת שאוראל , זה שבחרת לבסוף , זהו אני. ובכן , הגיע העת לסיים את הקשר שלנו איתך . מפני שאנו לא יכולים שתמשיכי להיות עם שנינו במקביל." אמר תום ללא נשימה.

" תודות לחוסר החלטיות שלך , זה הסתיים והפעם לנצח. דרכינו נפרדות . נמצא לנו שתי חברות שיהיו נאמנות לנו. ולא שקרניות ולא אמינות. אני צריך אחת שתאמר לי את האמת ביושר ." אמר אוראל בקושי.

בכיתי , לא יכולתי להאמין . שתום ואוראל נפרדים ממני לתמיד . זה היה רגע עצוב שוודאי אעקור מנשמתי את שניהם. " אני מצטערת , לא התכוונתי לפגוע בשניכם , אבל זה קרה , ופגעתי בכם , אינני יודעת איך אבקש את סליחתכם. מעומק ליבי, סליחה ענקית." אמרתי תוך כדי בכי.

" שיר , הקשר בינינו הסתיים . זה לא יכול להימשך ככה. אני מצטער. היי שלום , אנו מקווים שתמצאי אושר במהרה." אמר תום ומחה את דמעותיו.

פרצתי בבכי תמרורים , הנחתי את ראשי על הכר בשעה שטולי וחבורתה שבו לחדר מס' 1 . לא יכולתי להאמין שהקשר שלי עם שניהם נגמר. לא יכולתי להסתכל על בואותי המשתקפת מן הראי הסמוך לדלת החדר .

" שיר , למה את בוכה? הם עזבו אותך , זה העניין?" שאלה טולי בחום. לא עניתי , בהיתי בה בפה פעור קמעה.

" הם עזבו אותך , אני מגיעה למסקנה שהם אכן מרוכזים בעצמם ולא רואים את רגשותיהם את האחרים. הם נהנו לשחק בך , מה? הפעם אני אגש אליהם ואני אגיד להם את מה שאני חושבת עליהם באמת." אמרה טולי בנחישות.

" אני שונאת אותם ! אבל נכריז מלחמה נגד הבנים , נחרים את הבנים ." המשיכה טולי בחריפות.

" כן , הם עזבו אותי , וגם אני חושבת כמוך , שהם רואים רק את מה שסובב סביבם, הם אינטרסנטים ומגעילים. תסלחי לי על המילה, כל הבנים אותו דבר." הוספתי באכזבה.

" לדאבוני כל מה שציינת כעת הוא נכון לגמרי, הוא רק חלק ממה שאני חושבת עליהם , הם אגואיסטים וגאוותנים , זה מה שהם." אמרה טולי באותה הלשון.

טולי קמה ממקומה בתנועה חדה וניגשה לכיוון מגורי הבנים , היא נכנסה בכעס גלוי אל חדר מס' 36 . " עזבתם אותה , מה? אוראל ותום , שניכם מרוכזים בעצמכם או מה? לא אכפת לכם משיר ומרגשותיה , עשיתם את זה רק כי שניכם רואים רק את מה שאתם רוצים." הטיחה טולי בפניהם.

" היא הביאה את זה על עצמה , בעיה שלה , שתאכל את הדייסה שהיא בישלה , וסליחה על המילה , אוראל בוא נשתה!" אמר תום בחוסר אכפתיות והפנה את מבטו לעבר אחיו התאום , אוראל.

" אני חושב שהלילה אני הולך לחגוג לחייה של שיר שבורת הלב , שיר המסכנה, בוא נרחם עליה." אמר אוראל בצחוק מזויף וטולי הסתכלה עליו בתדהמה . היא לא האמינה , איך הוא השתנה בן רגע, היא לא ראתה בו יותר אותו נער ביישן ושקט כפי שהיה בחודשים הראשונים שהיתה בפנימייה.
" אוראל , איך שהשתנית! אני פשוט בהלם ממך , איך אתה יכול לעשות צחוק מלבה השבור של שיר . אני לא מאמינה , חשבתי שאתה ביישן ורגיש, מתברר לי כעת שאתה בדיוק כמו אחיך תום." הכריזה טולי באכזבה.

" אני מצטער , אבל כרגע הדבר שהכי פחות מעניין אותי זאת שיר המזויפת . זה נכון שהיא עם לב שבור , אני לא מסכים איתך על זה שהיא מסכנה , היא הביאה את זה על עצמה . היא תרגיש מה זה להיות עם לב שבור. " אמר אוראל ללא כל רגש.

טולי הסתלקה בזעם משם . היא שבה לחדר מס' 1 . אחר שלא השיגה שום תועלת , " אני מכריזה על שניהם חרם." קראה בהחלטיות ולאחר מכן למחרת בבוקר התכוננו לנסיעה לחגוג את מסיבת גמר הלימודים בחוף הים ואת היותנו בנות כיתה ח' החדשות.

******

טולי אני וקורין , התיישבנו זו מול זו , כשלנגדנו התמקמו הבנים , אוראל ותום נעצו בי מבט . התעלמתי משניהם וידעתי שעליי להתרחק קצת יותר מהם על אף שזה קשה לי. בעת כשהגענו , התפרצנו בחדווה מתפרצת לעבר האופק הרחוק , ערכנו בינינו תחרות מי מאיתנו מצליחה להגיע עד קו הים , השתכשכנו במיים וכל אחת השליכה רסיסי מים זו על זו וצחקנו בהנאה מרובה.

טולי דחפה אותי אל תוך הגלים הסוחפים , נרתעתי לאחור מפני שפחדתי שהדגים יבואו וינשכו אחת מרגליי. יצאתי בפחד מתמשך לעבר החול ושתינו נאבקנו זו בזו. " די טולי, טולי את מכאיבה לי!" אמרתי בחיוך ביישני.

כל חברותיי לכיתה צילמו אותי ואת טולי למזכרת . אני וטולי ערכנו תחרות מי בונה את המגדל החול במספר דקות המעטות ביותר. טולי גברה עליי בהפרש של שלוש דקות בלבד , ואני הייתי רק בשלבים הראשוניים של בניית מגדל החול.

לקראת שנת הלימודים ההולכת וקרבה, חגגנו את היותנו בנות כיתה ח' החדשות. לבסוף , גברתי על שניהם בבת אחת , ולמרות זאת , התחילה שנה של תקוות חדשות. ואולי , השנה יקרה לי משהו חדש וטוב.