לשאוף לפסגה- פרק שלושים ושמונה

פרק ל"ח
" כן , ופגשתי את עמירן דביר והוא מוסר לך ד"ש חם!" אמרה טולי בצחקוק.
" באמת?! אני הכי מעריצה אותו מכל חברי הלהקה , והוא גם מנגן באורגנית. יש לי תמונה שלו מתחת למיטה שלי בבית. את יודעת?" אמרתי בגאווה.
"הממ, סבבה לגמרי, גם ראיתי את יענקי'לה וישי לפידות. הם שרו את השיר שאת אוהבת , נו שכחתי איך קוראים לשיר ' דור מצוין'." חייכה טולי ברוך.
" האמת , אני אוהבת את השיר ' אשרייך' שלהם. זה השיר הכי יפה לדעתי." העזתי לומר את שעל ליבי.

" אשרייך , אחי , אשרייך , שתמצא אישה , שיהיו גם ילדים , שתהיו לנו בריאים , אשרייך !" שרתי בקול עליז.
"כבר לא כל כך צעיר , אתה כמעט שלושים, הספקת כבר המון, ממשפחה טובה , מסורת עתיקה , אתה הבא בתור. וכשכאילו הכול בנחת , והחיים לפנייך. וכבר ביקרת בסין וגואה , אז אתה פתאום מחפש את עצמך." קראה טולי בחום.
" ואם כבר מדברים , בוא ונהיה גלויים , היום זה לא מה שהיה , הילד של היום בלילה הוא פתאום , כבר לא דומה לך. והזקנים שאמרו כבר פעם , שזה הכול ממודרניה , אולי צדקו בכל זאת הפעם. בוא ותסתכל אחורה , לא זה לא נורא." צעקתי בקולי קולות.

" את שרה יפה. למה את מתביישת?" שאלה אותי טולי בנימה עניינית.

" אני לא מתביישת," העמדתי פנים כלא יודעת.

" אז זהו , איך היה בחופש הגדול ?" התעניינה טולי.

" נהדר , היה כיף לא נורמלי. ומה איתך , טולי?" הסתקרנתי.

" גם היה כיף , יש לי חבר חדש ואנו חוגגים שאנו חודשיים ביחד. " הכריזה טולי בחגיגיות.
" איזה כיף , וואי , מזל טוב לשניכם , אני שמחה בשבילך!" חייכתי באושר.
" הוא אמר לי שאני יפה אמיתית , ושיש לי עיניים יפות." אמרה טולי בגאווה.
" מה זה קשור? גם אני יפה!" קראתי באותה לשון.
" יופי לא קובע. שיר. שתינו יפות. אנחנו לא מתחרות על איזה תואר נכסף." קראה.
" אני מסכימה איתך." אמרתי בקול שקט.
" נראה לי שמישהי פה מתה מקנאה!" קרצה לעברי טולי בשובבות.
" ממש לא . שאני אקנא? " קראתי בתיעוב.
" לא יודעת , זה נראה ככה . " משכה טולי בכתפה ושתקה.
" אני לא בן אדם קנאי מטבעי, אבל בשנה שעברה קנאתי בהצלחתה של קורין ולא הצלחתי למנוע זאת. תסכל אותי שאני פחות מצליחה ממנה ." הצהרתי בכנות.
" כן? קנאת בקורין?" שאלה בתדהמה ולא יכלה להסיר את עיניה ממני.
" תראי , שיר . בן אדם לא נולד מלכתחילה להיות מוצלח ולצבור הצלחות וכישלונות גם יחד, הוא לומד להיות כזה. " אמרה טולי בשנינות.
" זה נכון בהחלט." הסכמתי בביישנות.
" אהה." קראה טולי בהסכמה אף היא. וניגשה לשלוף את האייפון שלה מכיס חצאיתה.
*

ניגשתי אל אוסי וקורין , שישבו על המיטה התחתונה ושוחחו.
" מה קורה?" ניסיתי גם להשתלב בשיחה.
" הכול טוב , מה קרה , שיר ? אין לך מה לעשות עם עצמך, אז באת להפריע לנו." צחקה אוסי בלעג.
" לא ממש , גם אני רוצה להשתלב בשיחה!" קראתי בכמיהה.
" לכי תשתלבי באיזה נוף ותהיי חלק ממנו , אנו לא רוצים לראות ג'ירפה כמוך בכיתה שלנו." הטיחה אוסי בפניי בעוקצנות.
" אני ג'ירפה? בגלל שאני גבוהה." הבטתי בה בעיניים דומעות.
" בטח שכן , את גבוהה מדיי , תסתלקי מפה!" היא נעצה בי מבט חד שגרם לי להתפתל.
" אוסי , תני לה הזדמנות להשתלב! אולי גם היא תלמד להיות פתוחה ולהתחיל להאמין בעצמה." נזפה בה קורין.
" היא מקלקלת בעצמה את האווירה , לא? " היא צחקקה בלעג.
יצאתי מן החדר וטרקתי את הדלת אחריי בעצבות.
" ראית מה עשית?! מדוע גרמת לה לברוח?" שאלה קורין את אוסי בפליאה.
" כי אני לא רוצה שהיא תפריע לנו באמצע השיחה!" אמרה אוסי בחלקלקות.
" היא לא הפריעה , היא רוצה להשתלב בשיחה ולא הנחת לה אפילו לדבר שום מילה." גוננה קורין עליי.
" מפני שהיא ג'ירפה." אמרה בחיוך לעגני.
" מה זה קשור? למה את מכנה אותה בכינויי 'ג'ירפה' ? גם אני הייתי נעלבת אם היו קוראים לי גם בכינוי הזה!" קראה קורין דרך תוכחה.
" היא בחרה להיעלב , בעיה שלה , אני לא צריכה לרחם עליה , משום שהיא תינוקת בכיינית." הסבירה אוסי את עצמה .
" טוב , אבל זאת לא סיבה לפסול אותה משום שהיא שונה! לכל בן אדם ניתנת הזדמנות להוכיח את עצמו , אפילו אם הוא טעה." אמרה קורין בטוב לב.
" לשיר לא מגיעה הזדמנות שנייה להוכיח את עצמה. כי היא טעתה כל כך הרבה. היא שיחקה בתום ואוראל , ונהגה איתם בצורה לא ישרה ואמינה." החוותה אוסי את דעתה.
" את שופטת אותה בגלל שנה שעברה? מה שהיה , היה צריך לקרות. וזהו. " קורין לא הסכימה עם אוסי.
" כן , ובגלל שהיא כל הזמן איתך, היא הולכת אחרייך כמו עדר . למה היא לא יכולה לקחת החלטות בעצמה. היא עושה מעצמה בובה. " העמידה אוסי את הדברים על דיוקם.
" בזה את צודקת לחלוטין , אני רוצה שהיא תלמד להיפתח וליצור קשרי ידידות ורעות איתכן ועם בנות השכבה האחרות." הצהירה.
" את צודקת , אבל אני תוהה מה זאת העדינות הבובתית הזאת? מה? הרי החיים לא קלים , ותהיה חייבת היא להתחזק נפשית . אנו לא נוכל לעמוד לצידה כל הזמן." נחפזה אוסי לומר.

" נכון . ומישהו יכול לפגוע בה , בעדינות הבובתית הזאת שלה יש איזה משהו שברירי ועדין. אני מפחדת שאנשים יפגעו בה, משום שהיא עדינה." הוסיפה קורין בכנות.
אוסי משכה בכתפה ולא הגיבה.
*
בכיתי ולא פסקתי. לא הבנתי מאין צצה העדינות הבובתית הזאת. הרי לא הייתי צריכה לקחת ללב את מה שאוסי אמרה לי בדרכה הישרה והאמיתית. אוסי לא דופקת חשבון לאף אחד ואומרת את האמת בפנים כשצריך , בצורה ישרה ולא עדינה היכולה לפגוע באנשים.
אם נעלבתי , זו הבעיה שלי , ולא של אוסי שהעליבה אותי בנוכחות קורין. מחשבה יוצרת מציאות ועליי ללמוד לא להיעלב ולהתחיל להיות חזקה.
ישבתי במושב הנדנדה , מחשבות ליבי תעו מכאן והלאה. לא הסתכלתי אפילו מי ניצב בנדנדה המקבילה אליי.
" למה את בוכה?" אמר בקול עדין.
בכיתי ולא עניתי.
" לא עניינך." הרמתי זוג עיניים אדומות מבכי.
" נעלבת?" ניחש.
" אתה לא צריך לדעת מזה , הרי אתם הבנים מתקשים בלבטא רגשות, לא?" אמרתי בקרירות.
" בטח שזה ענייני , כי אני אוהב אותך!" אמר תום ברגש.
" תום , זה אתה?" שאלתי בחוסר חשק.
" כן," ענה תום.
" אתה לא מבין שפגעת בי מספיק?! אתה ואחיך והתרגיל המלוכלך שלכם!" קראתי בכעס.
" חכי רגע , גם לך יש חלק גדול בפרידה הזאת ! הרי זאת את ששיחקת בנו!" הצהיר תום בשנינות.
" אין לנו על מה לדבר כלל!" סובבתי את מבטי הצדה .
" מה את משחקת אותה צדיקה תמימה?! יצאת עם שנינו במקביל , גם את זה אני צריך להזכיר לך?" אמר תום בטון זועם.
" גם אתה וגם אחיך אוראל לא חפים מאשמה. הרי גרמת לי לחשוב שאתה אוראל והאמנתי בך!" כעסתי.