לשאוף לפסגה – פרק שלושים ושלוש

פרק ל"ג
בחודשים הראשונים הייתי צמודה למיטה והכר מונח מאחורי גבי, החולשה לא עברה עדיין והייתי צריכה לטול אנטיביוטיקה במשך שבועיים – שלושה עד שהדימום בשיניים והכאבים בלסת התחתונה והעליונה ייעלמו.

לאט לאט הנפיחות פחתה וכך גם הכאבים.

בגלל שלא היה לי קול למשך חודשיים. זומנה לי הפתעה נעימה וחמה , אוראל ותום באו לבקר אותי בביתי . יכולתי לתקשר עמם רק באמצעות פריט אחד : הלוח המחיק והטוש הצבעוני.

תום לא גילה לי דבר אודות מסיבת ההפתעה שהוא מכין בעבורי.

הסתכלתי על תום בעיניים עצובות . רציתי להגיד דבר מה חשוב אך דומה כי שכחתי והמילים גם הן פרחו מן שובך ראשי.
הבטחתי לעצמי שלהבא לא אשבר ואלמד לא לוותר ולהרים ידיים מפני שזה לא פתרון טוב.

תום תיעד אותי משרבטת מילים ומוחקת אותן במהירות במצלמת הוידאו הקטנה שהוריו קנו לו לבר המצווה.

ניסיתי להירגע ולהחדיר למחשבותיי מחשבות חיוביות.

אוראל הבחין בהתרגשותי , וניסה לעודד אותי לשכוח מהניתוח ולהתחיל לחשוב על העתיד.

הסתכלתי על הארון ועל המדפים , ולא הישרתי מבטי אליו .

הוא הבחין בזאת אבל התאפק והוא לא הגיב.

ניסיתי לשדר שאני שלווה ורגועה, על אף שלחייך לא יכולתי.
אוראל חייך אליי וצהל.

אוראל ותום נפרדו ממני לשלום , ותום הבטיח שהוא ישכפל לי קלטת אחת והוא יביא לי במתנה.

הוא הכניס את המצלמת הוידיאו שלו לתוך הנרתיק .

רציתי לשבור את השתיקה ולומר מילה אחת או שתיים, לגלות להם שחזר לי הקול. דממתי , לא אמרתי דבר.

הם המשיכו בדרכם.

ביום ראשון , אחרי פסח, שבתי לפנימייה ולחדר . קורין , אוסי וטולי קבלו את פניי בתרועות הפתעה ושמחה. שלחתי אליהן חיוך נבוך.

הנחתי את מזוודתי הקטנה על המיטה התחתונה.

נשמעו דפיקות חזקות וצורמות , קורין ניגשה לפתוח . אדיר , חברו של תום . הוא חייך לעברי ואמר:" בואי איתי לקפיטריה , יש לך שמה מבחן בהיסטוריה!" תירץ אדיר בשובבות.

לא עניתי , מפני שעדיין לא שב אליי הקול. הוא גרר אותי בידו לכיוון היציאה ממגורי הבנות.
הייתי בהלם גמור , ולא הבנתי לאן הוא מוביל אותי, התחלתי להרגיש מוזר .

כשהגענו לקפיטריה, תום ישב בראש השולחן והפניתי את מבטי אל אדיר , כאילו לא הבנתי מה מתרחש כאן.
" יום הולדת שמח , שיר!" אמר תום בחיוך שובב. כל חבריו זרקו לעברי סוכריות על מקל ועטיפות של נייר התרוממו באוויר.

תום התקרב אליי ולא ידעתי איך לאכול את המסיבת ההפתעה הזאת . הייתי עדיין בהלם , ועמדתי נטועה במקומי לא יכולתי לשאת את רגליי מחמת ההתרגשות שעמדה במעלה גרוני.
כולם קפצו לידי כשהם מלמלים שירי יום הולדת , תום היה לצידי ," מה , שיר את מופתעת?" שאל בחיוך.

הנהנתי בהיסוס. תקעתי בו מבט מוזר .

במקום להסתכל אל תוך עיניו של תום , הבטתי על העוגה הגדולה שהוא אפה בעבורי, ואיך הוא תכנן את כל המסיבה הזאת ללא ידיעתי.

תום ישב בכיסא מולי, ואני התיישבתי בכיסא . הסתכלתי עליו בבלבול.