לשאוף לפסגה – פרק שלושים ושבע
פרק ל"ז
כעבור חודשיים , הגעתי לפנימייה לשנה השנייה בלימודיי. הנחתי את המזוודה על מיטת הקומתיים. הסתכלתי על עצמי בראי ותחושת זיכרון שטפה אותי. בכל זאת , עדיין הייתי מלאת רגשות אשם עזים על מה שעשיתי לתום ולאוראל . לא יכולתי להתנתק מהמחשבות הללו. יצאתי מן החדר מס' 1 לעבר חלל המסדרון וראיתי המוני בנות עושות את דרכן למגורי הבנות אגף ב' השייכות לכיתות ח' בלבד. וראיתי את קורין ואוסי מתקרבות לעברי .
" מה שלום היפה שבנשים? התגעגענו אלייך, שיר , איך היה החופש הגדול?" התעניינה אוסי.
" יפה? אני? " הסמקתי וחייכתי.
" מה פתאום? שלומי טוב , ומה אתכן? מקווה שהיה לכן כיף בחופש הגדול!" אמרתי בחיוך.
" להביא לך סנטימטר ? " שאלה אוסי בגיחוך.
" מצחיק מאוד , אומנם גבהתי מאוד לאחרונה , אבל זה לא יפה לצחוק עליי." נעלבתי.
" לי היה כיף מאוד בחופש הגדול , ביליתי יפה עם משפחתי. היינו באילת במשך שבוע ימים. בשבוע האחרון של החופש הגדול אז רוב הזמן שמרתי על אחותי הקטנה מיטל, שאני לא מסוגלת לעזוב אותה לדקה אחת." אמרה קורין בשמחה.
" כן, אה . ואילו אני כעובדת בקייטנה במהלך הקיץ, נאלצתי להיות בסביבת ילדים מהשעה שמונה עד שתיים בצהריים. עבודה מפרכת ותובענית הדורשת הרבה אחריות וסבלנות." אמרה אוסי ברצינות תהומית.
" נשמע יפה. למרות שישבתי שעות ליד המחשב. אני עדיין כותבת שירים . וזה ממלא אותי בתקווה. אם לא היה לי את זה אני חושבת שעדיין הייתי מתקשה לבטא את עצמי בעל פה . " השבתי בסיפוק.
" הכישרון שיש לך הוא לדעתי מתנת אלוהים , תאמיני לי, מי שיודע לכתוב אמיתי מהלב , סימן שהוא בן אדם מלא רגש ואהבה." קראה קורין בנעימה נינוחה.
" תודה לך , קורין ." אמרתי בחיוך ביישני.
" אין בעד מה. עכשיו שניכנס למגורים?" היא פנתה לאוסי במבט שואל.
" כן , בוודאי. אחרייך , המפקדת." קראה אוסי בצייתנות.
"יא , תראו! שפצו את מגורי הבנות , הוסיפו בחלל המסדרון ספות וכיסאות. גם שולחן קפה , סחתין עליהם , נוכל לשבת בהפסקות ולשוחח. נכון שזה יפה?" קפצה אוסי בהתלהבות.
" כן , נחמד! " קראתי ביובש.
" את לא נראית מתלהבת במיוחד. הי, נוכל להזמין גם את הבנים שישבו איתנו." אמרה אוסי בעליצות.
" איזה בנים? תום ואוראל? אני לא מתכוונת לשבת איתם יחד איתכן , לאחר מה שהם שעשו לי!" קראתי בחום.
" אה , בגלל מה שקרה ביניכם בשנה שעברה ? את לא צריכה לחשוב על זה כלל. וחוץ מזה, אולי הם המשיכו הלאה , יש לשניהם חברות?" אמרה אוסי בהבנה.
" מצדי הם יכולים לקפוץ לי , אני כבר לא בת זוג שלהם, אז שייעזבו אותי במנוחה!" אמרתי בכעס .
" מדוע את כועסת ? עלינו להתחזק בעבודת המידות. אסור לתת לכעס לגיטימציה להשתלט עלינו. וזה בדיוק מה שאני אומרת לך, אל תחשבי על זה." ניסתה אוסי להרגיע אותי.
" אין לי על מה לדבר איתם! זהו , הם גמרו איתי. שיפסיקו לרדוף אחריי . הבנתן?" הסגרתי את הצעד שהפריד ביני לבין אוסי וקורין.
" אנחנו מבינות אותך לחלוטין , מה תמשיכי לחשוב כל הזמן על מה שהם עשו לך אז לא תוכלי להמשיך הלאה. אין צורך לכעוס , אל תרדי לרמה של התינוקות הללו. הם לא שווים את הדמעות שלנו." ניסתה אוסי לנחם אותי.
" זה כל כך לא באופי שלך. אל תכעסי. אל תתני לכעס להכניע אותך. היצר הרע הוא שמניע אותך לחשוב כך על עצמך. את לא יפה כשאת כועסת. " אמרה קורין בניסיון להרגיע את כעסי על תום ואוראל.
" כן , זה יותר חזק ממני. אבל אני אנסה להתגבר." הבטחתי למען עצמי יותר מאשר להן.
"יופי , זה רק לטובתך , בסדר?" חייכה אוסי.
" כן , סבלת הרבה בגלל מה שהם עשו לך! " השיבה קורין בחיוך מבין.
" אוסי וקורין , אתן החברות הכי טובות שבעולם שיכולתי לבקש מעודי!" אמרתי בביישנות.
" תמיד נהיה לצדך. אנו איתך לתמיד!" אמרו השתיים בחיוך של ניצחון.
מישהו דפק על הדלת , אוסי קיבלה את פניהם בחיוך רחב ," היי! תום ואוראל , שנים! מה שלומכם?" ניסתה אוסי להיות חביבה כלפיהם.
" בסדר , אנו צריכים לדבר עם שיר בשיא הדחיפות ! היא בחדר?" אוראל ותום החליפו מבטי מבוכה ביניהם.
אוסי הסתכלה במבט מלא פליאה ימין ושמאל, ולפתע שמה לב שאני לא איתן.
" היא איננה, אני לא יודעת לאן היא נעלמה, יכול להיות שהיא ישנה! אין לי מושג, מה? עם שיר אי אפשר לדעת. היא מפתיעה אותנו." השיבה אוסי במבוכה.
" מה שתגידי, טוב , אז נלך לחפש אותה!" חתם תום ושניהם עזבו את החדר בשתיקה מוחלטת.
התחבאתי בתוך הארון , כי חשבתי שזה הפתרון הטוב ביותר. זהו המקום המחבוא היחיד שחשבתי עליו מפני תום ואוראל. לא רציתי לראות אותם ולא לדבר איתם. הצצתי על אוסי וקורין בחיוך ערמומי. אמשיך לגרום להן לחשוב שנעלמתי.
" שיר, איפה את?" הפנתה אוסי את מבטיה לעבר כל החדר וכרכרה סביב קורין בדאגה.
" אויש , הילדה הזאת עוד תוציא אותי מדעתי! שיר , השמעי קול , קוקוריקו תרנגול! " צווחה אוסי.
" היא עושה לשתינו תרגיל מלוכלך , אני אומרת לך." כעסה אוסי.
" שיר ! תעני , אולי היא בארון? " קראה אוסי בחלקלקות מעצבנת .
" לא נראה לי , בואי ונחפש אחריה בשאר החדרים ואחר כך בכל הפנימייה כולה." ענתה קורין במרץ.
החלטתי שאני אצא מן הארון ואתגלה לפניהן.
" בו! " ניסיתי לרכז את תשומת ליבן.
הן סובבו את ראשן לעברי בבהלה מוחלטת, הן קפצו , אחוזות פאניקה.
" לא יפה , שיר!" גערו בי אוסי וקורין . הן הביטו בי בתרעומת.
" איך עבדתי עליכן!" השבתי בתרועת ניצחון.
" ממש בוגר מצידך , להתחבא בארון , תגידי החולצה לא הפריעה לך כשהתחבאת?," עקצה אוסי.
" כמו ילדה קטנה ומגוחכת את מתנהגת.!" קראה קורין בזעם.
" איזו שובבה את!" הכריזה קורין בהחלטיות.
" מקום מחבוא מושלם ! " שמענו קול מוכר מאחורינו , זאת הייתה טולי.
" טולי , איזו הפתעה!" קפצנו עליה בחיבוק משותף.
" התגעגעתי אליכן , הבאתי לך הפתעה , שיר! קחי , חתימה בלעדית מההופעה של אוף שימחעס!" היא הושיטה לי את החתימה של אוף שימחעס.
" לא היית צריכה לטרוח בשבילי, תודה רבה בכל זאת, מה היית בהופעה שלהם?" שאלתי בהתלהבות.
החלטתי שאני אצא מן הארון ואתגלה לפניהן.
" בו! " ניסיתי לרכז את תשומת ליבן.
הן סובבו את ראשן לעברי בבהלה מוחלטת, הן קפצו , אחוזות פאניקה.
" לא יפה , שיר!" גערו בי אוסי וקורין . הן הביטו בי בתרעומת.
" איך עבדתי עליכן!" השבתי בתרועת ניצחון.
" ממש בוגר מצידך , להתחבא בארון , תגידי החולצה לא הפריעה לך כשהתחבאת?," עקצה אוסי.
" כמו ילדה קטנה ומגוחכת את מתנהגת.!" קראה קורין בזעם.
" איזו שובבה את!" הכריזה קורין בהחלטיות.
" מקום מחבוא מושלם ! " שמענו קול מוכר מאחורינו , זאת הייתה טולי.
" טולי , איזו הפתעה!" קפצנו עליה בחיבוק משותף.
" התגעגעתי אליכן , הבאתי לך הפתעה , שיר! קחי , חתימה בלעדית מההופעה של אוף שימחעס!" היא הושיטה לי את החתימה של אוף שימחעס.
" לא היית צריכה לטרוח בשבילי, תודה רבה בכל זאת, מה היית בהופעה שלהם?" שאלתי בהתלהבות.
תגובות (0)