לשאוף לפסגה – פרק שלושים ואחד

פרק ל"א
" את לא יודעת , אוסי , אני פוחדת שהיא לא תחזיק מעמד , בגלל כל העניין עם הניתוח והבית חולים." קורין לחצה על שוקולטה על בסיס חלב מוקצף. ואוסי שתתה כוס שוקולטה חם היישר מן המכונה , ידה שעונה על הקיר.
" אני סבורה , שהניתוח יצליח , והיא תהיה אחרי כל הסיוט הזה שהייתה חייבת לעבור."

" טוב , יש לי הרגשה שכוס השוקולטה לא עזרה לי להעביר את התחושה שקמתי איתה מהבוקר."

" איזו תחושה? אני מניחה שלא מדובר באירועי בוקר הקודם, קורין , תנסי כמה שיותר להיות אופטימית בנוגע לניתוח , "

" אל תעסקי את עצמך יותר מדי בדאגות ובצרות היומיומיים. מה שנמצא על הפרק , כולנו התרכזנו לפה , לבית החולים הדסה עין כרם . כי כולנו דואגות למצבה של שיר , אני מבטיחה ששיר תהיה בסדר. ובנוגע לשוקו , התרופה העוזרת ביותר היא האופטימיות."

" אבל את יודעת יש סיבוכים בניתוח , אנחנו לא יודעות מה ילד יום . אני מקווה שהיא תתגבר על הקשיים האלה , כי זה קשה , זה לא קל!"

" ואת חושבת שלי זה קל? עדיף להמתין בסבלנות ולצפות לימים טובים יותר . מאשר להתאונן על הצרות שבאות. אני אופטימית , אני יודעת שיהיה טוב, שלא יהיה יותר גרוע . אנו צריכות לומר ברוך השם על כל יום שאנחנו בריאות בנפשנו."

" אני מסכימה איתך, בואי נשוב ונתקשר לטולי. נראה אם יש חדש!" אוסי וקורין פסעו לכיוון חדר ההמתנה.

בחדר ההמתנה , אוראל ותום הגיעו , כל אחד עם החבורה שלו.

" נו קניתן לי מנה חמה?" התאוננה טולי .

" כן , בטעם פירה עם ירקות ," נאנחה אוסי בעייפות.

"היי, מה חדש ?" שאלו תום ואוראל ביחד , " באתם , איזה יופי , תרגישו עצמכם בנוח !" אמרה טולי בחיוך.

" סבבה , אנו מה זה בחרדה ," אמר תום בחשש , הוא תחב אל פיו פירה חם עם ירקות מאודים.

" בסדר , אנחנו גם באנו בגלל שיר , אבל בגלל שאוראל רגיש בנפשו ולא אוהב בתי חולים , ביחוד לא את הדסה עין-כרם. אז אני רוצה לוודא שהוא לא יתעלף , " הוסיף תום, הוא שם לאוראל מנה נדיבה של פיתה בחומוס עם פלאפל.
***
" נו כבר , כמה זמן היא בפנים?" שאלה טולי את אוסי.
" חמש שעות , נשארו עוד שלוש שעות לסיום הניתוח ," ענתה אוסי בנחת.
" חמש שעות , אוף!!" אמרה טולי בחוסר סבלנות.
" טוב , אני הולכת לקנות לי בגדים בקנייון," הוסיפה.
" ומתי תחזרי? אני אבוא איתך, " התנדבה אוסי.

" בשתיים עשרה , אחרי שהיא תהיה בהתאוששות ,"

" סבבה."
אוסי הציצה בשעונה , השעה היתה עשר עשרים ," אולי סגרו כבר את הקיניון והחנויות סגורות בשעה כזאת מאוחרת ."

" שיואו , אוסי . כנראה שאני כבר לא אלך ."

" אל תאמרי אחר כך " אמרתי לך" "

" בואי פשוט נמתין פה ." אמרה טולי לבסוף.

" איפה קורין והשאר?" מלמלה שוב.

" שלום!" אמרה קורין.
" קרקר ביקסי , היי! איפה היית עד עכשיו?".
" שלום בנות , הנה אנחנו!!" תום ואוראל הופיעו אף הם.
" שלום גם לכם."
" נו , היא יצאה?"
" שיר? עדיין לא,"
" מה לא?"
" היא עדיין לא יצאה."
אוראל הרגיש סחרחורת שאחזה בו ולא הרפתה ממנו.
" אוראל , אתה בסדר? אתה רוצה שאני אביא לך מיים?" שאלה טולי.
הסחרחורת רק הלכה והחמירה .
"הבנאדם לחוץ!" הסביר תום בפשטות.
" אתה תעדיף תה או נס קפה?"
" כלום, לא זה ולא זה."