לשאוף לפסגה – פרק שלושה עשר

פרק י"ג
הבניין שוב שקק חיים , הבנות התרגשו מן הפגישה המחודשת . קודם לכן הבניין היה עזוב ודומם , נטוש וריק. עליתי לקומה השנייה , הייתי אחוזת התלהבות ומיהרתי להיכנס לחדר מס' 1 , אחזתי במזוודתי , מיהרתי לאכסן את חפציי בתא הארון.
נאנחתי בעייפות וצנחתי על המיטה התחתונה, בחושבי על אוראל , פתאום הכול חזר אליי, איך יכולתי להשלות את עצמי , שאכן שכחתי אותו. כל היום ישבתי מול המחשב , ושרתי במיקרופון מדומה שאף פעם לא יהיה לי. הרגש הרחמים העצמיים הציף אותי עד שלא יכולתי לסבול אותו, ניסיתי לדכאו לשווא בכל כוחי. פתאום איך הגרון שלי השתנק , ושובל של קיא יבש ומבחיל נזל אל הרצפה. טינפתי את כל הבגדים שלבשתי. השתנקתי והקאתי את כל תוכן קיבתי אל תוך דלי שהבאתי מן החדר של מנהל התחזוקה , מנשה.
הרגשתי לא כל-כך טוב מפני שתאריך מועד הניתוח הולך וקרב . התחלתי לדמיין איך יהיה מצבי אחר ההתאוששות והשהייה בבית החולים הדסה עין –כרם . הלכתי לקנות לי שוקו מן המכונה שהתמקמה בבניין של כיתות יא 'ויב'. חשבתי שכך המתח יתפוגג , אבל התברר לי עד מהרה שטעיתי. לא רק שלא חל שיפור ניכר במצבי. אלא שמצבי הלך והגריע. פלטתי את כל מה ששתיתי בחזרה לדלי , הדלי היה גדוש בקיא מסריח שגרם לי לפלוט אנחת גועל חרישית.

חשתי איך הבטן שלי עולה לגרון , הריח של הקיא כמעט גרם לי לשקוע לעילפון עמוק.

קורין ואוסי עדיין לא הגיעו. הדלי ניצב לצד מיטתי.

הייתי רטובה ומטונפת מכל הריח הלא נעים של ההקאה שלי. נשמתי נשימות עמוקות. מכיוון שהייתי שרויה בדיכאון .

שום דבר לא עניין אותי מלבד המחשבות והחרדות על הניתוח.

שוב הסחרחורת אפפה אותי. לא יכולתי לעצום עין, הייתי מלאת דאגה ומתח. שלא הוסיף נקודות לטובתי.
מאוחר יותר , גילו שהגרון שלי נפוח בזמן שהותי בבית החולים. ומאז היה הגילוי שבלוטת התריס שלי אינה מתפקדת.

מהיום ואילך אצטרך לחיות על בסיס יומיומי של כדורי האלטרוקסין , כי המהמצב שלי הוא תת פעילות של הבלוטה. והכדורים מאזנים אותי.

לאחר מספר דקות אחדות , שמעתי קולות הבוקעים מעומק המסדרון. אלה היו קורין ואוסי , מחיתי את הדמעה הסוררת.
הן לא צריכות לדעות שפרקתי את מתחי ולשמוע שבכיתי כמו ילדה בת שנתיים.
" היי , חדר, התגעגענו אלייך עד מאוד ," אמרו השתיים בשמחה . הן פנו אלי ולבסוף קראו: " שיר , מה שלומך? , איך בילית את החופשה ? מה קרה לך?" שאלו השתיים בבהלה . " כלום , " עניתי בחיפזון , " מה כלום? הפנים שלך חיוורות. מה קרה לך , שיר?" חזרה קורין על שאלתה בדאגה. " כלום , באמת , לא קרה שום דבר , אתן יכולות להיות רגועות ," אמרתי בחיוך מזויף. " אה , יופי ,איך היה לכן החופשה? ביליתן יפה?" קראתי וחייכתי ," כן , מאוד ," אמרה אוסי בחיוך.

כשהיינו בדרך למיונים הסופיים של מגמת שחייה בבית הספר: היינו מאוד רחוקות מלהתקבל לקבוצת הבנות המועטה שאמורה להיכנס למגמת שחייה. שובצתי בהקבצה ברמה בינונית שלימדה לקראת בחינות הבגרות שאמורים להתקיים בכיתה י'.
אילו חברתי קורין שובצה בקבוצת השחייה המתקדמת שהעפילה למיונים הסופיים של מגמת השחייה.
ואני בגלל תשובה אחת לא נכונה גוועו כל סיכויי להיכנס למיונים הסופיים, הורידו לי חמש נקודות מציון הכולל והדבר תסכל אותי עד מאוד.
אך בזכות חסדיה של המורה לשחייה , עדן , העפלתי לבסוף לשישייה שמצטרפת למגמת שחייה. המבט מוכה היגון הוחלף בתחושת אושר עילאית. גם קורין חברתי שמחה למרות כל השיבושים שהיו אמורים לא להכניס אותי למגמת שחייה. אבל המורה למרות כוונתיה הטובות והצהרותיה שנצליח כנגד כל הסיכויים, היא לא ידעה איך לנהוג אתנו היות שהיינו הראשונות שזיהו בהן את בעיית הקשב והריכוז.

במקום ללמד את בנות ההקבצה השנייה, ואלה חברותי לכיתה נמנות עם המורות הכי גרועות ביותר. אוסי , אושרת , שני וליאת . שבמקום לכוון אותן ולהנחות אותן על הצד הטוב ביותר , היא סיפרה להן על בעיות בחייה שלה במקום להתרכז בחומר הנלמד. הן הנהנו בחוסר חשק , עקב הנושא השיעור לא עורר את עניינן כלל.
הן התאכזבו מכיוון שנושאי השיעורי בשחייה בפנימייה , לא הניבו פרי כלל. הן בקושי הצליחו להגיע ליחידת לימוד אחת בלבד בינתיים שאנחנו התקדמנו בחומר הנלמד.
בעוד אנו היינו צריכות בהקבצה הראשונה להוכיח את עצמנו הרבה יותר מהכיתות הרגילות. לא עבר הרבה זמן רב, נעשיתי מאוד טובה ביחס לשאר הבנות בקבוצתי , וקיבלתי ציונים כנו מאה ועשרים – מאה ועשר , כמו קורין וטולי . שלושתנו יצאנו לבחוץ שבעות רצון מהציונים במבחנים שקיבלנו, מחובקות וצהלנו על ההזדמנות שלא חמקה מידינו, אומנם לא התגאנו בציונים הטובים שקיבלנו. והרבה בנות מהקבוצתנו לא ראו את הצלחתנו בעין יפה. דניאל הקניטה אותנו על הדרך בה הצלחנו הרבה יותר מכל הבנות בהקבצה הראשונה ," את גאון , תתני לי את המוח המצוין שלך רק ליום אחד, כדי שאני אצליח בדיוק כמוך, מה את אומרת ?" שאלה אותי טולי וחייכה , " אני לא כזאת גאונית ," אמרתי בנימה רגועה . נתתי לה חיוך וצחקתי . התשובות המדויקות והנכונות ששלפתי עוררו בקרב בנות קבוצתי עוררו פליאה מרובה ואף צרות עין ויש כאלה שלחשו הערות ביניים וניסו לספר בדיחות על חשבוני.
המשכנו לשאוג בכל כוחותינו להמשיך בחגיגת הציונים הכי טובים שקיבלנו. באנו לקפטריה במטרה לחוג על הצלחתנו בבחינות שהיו עד כה. בקפטריה חיכתה לנו אורחת לא קרואה: יהלום , אוחזת במצלמת וידיאו יוקרתית ומשובחת ומצלמת. לא הצלחנו לזהות את מי היא צילמה.
יהלום, שהחשבתי אותה לחברתי הכי טובה ביותר. הייתי תמימה כל כך עד שלא זיהיתי שהיא חברה שלי בשביל להשיג את הרכילויות החמות ביותר על בנות השכבה. על כן , היא נהגה בי והשתמשה בחברות שלנו על מנת להשיג ידיעות בעלות יוקר ערך במטרה שהיא תצא בסדר מכל התסביכים הישנים שהיא יצרה לעצמה.