לשאוף לפסגה – פרק שביעי( בבקשה תגיבו)

פרק ז'
רגנתי ורטנתי, בכל זאת קמתי . טולי , אוסי, קורין קמו בעקבותיי. " בוקר אור ," קראה ניצן בחיוך , " זה נראה בוקר טוב , בוקר רע !" אמרה אוסי בקדרות, " כולן יוצאות לטיול גיבוש חוץ מאיתנו , אז אל תתחילי עם הטובות שלך," אמרה אוסי בפנים זעופות , " את מוכנה להפסיק עם האנרגיות השליליות שלך , בואו ותתכוננו יש לכן שיעור שחייה כפול, ניפגש שם בעוד כרבע שעה," פסקה ניצן ויצאה מן החדר.
החרשתי ושקעתי בהרהורים על שאני דלוקה על אוראל, לא העזתי לשתף אף אחד כדי לפרוק מה שעל ליבי , כי לא ידעתי מאומה בענייני חיזור , בנים ודייטים. לא אזרתי אומץ , רציתי לשתף את טולי ולספר לה שאני דלוקה בבן שלומד בעברו השני של הפנימייה , אבל אהבה כשלנו לא יכולה להתנהל בין כותלי הפנימייה אלא מחוצה לה. כי בגיל שלוש עשרה , מתחילים להתעניין ביציאות , בעולם ההתאהבויות , לבבות שבורים . מפני שהדת האוסרת עלי מפני הנגיעה שתכשיל אותי לדבר עברה אסור.

קורין , ואוסי סגרו את הדלת אחריהן בטריקה מחרישת אוזניים. ירדתי בעקבותיהן לחדר האוכל , לארוחת בוקר. חדר האוכל היה מלא מפה מפה. שתיתי מן התה לגימות אחדות. טולי לא נמצאה בשעה זו בחדר האוכל. אוסי העבירה מבט חטוף אל קורין ומקורין אליי . מן הסתם, טולי שהתה במחיצת הבנים .

נכנסתי לכיתת השחייה . החדר היה שקט ודומם. לאחר מספר דקות אחדות , הופיעו אוסי וקורין , קורנות וצוהלות כדרכן. " תגידי , שיר , את יודעת היכן טולי?" שאלה אוסי , קורין ענתה במקומי, " היא מבלה בנעימים עם הבנים ." השיבה קורין בקצרה. אוסי נעצה בי מבט בוחן וישבה לצד קורין. " לא אכפת לה שהמנהלת תתפוס אותה, מה היא השתגעה?! " קראה , " לגמרי," הסכימה קורין , קורין ואוסי הסתכלו זו על זו .

הפנתי מבט ארוך אל סביבותיי , עיניי הכחולות ה תמגנטו בנוייה , ירוקת העיניים, ששיערה הבהיר והגולש נקלעו למקלעת ארוכה ודקיקה. לא העזתי להיות בקרבתה בגלל הביישנות האטומה שלי. כפי שאני עם בנות כיתתי . כשהבחנתי שהיא פוסעת לעברי כדי לומר שלום ולהחליף מילים עימי, מיהרתי להחליף את מקומי במקומה של קורין לבל תבחין בקיומי. משכתי את כתפי בביישנות יתרה .

" שלום וברכה , אני המורה שלכם , עדן לשחייה , מי שמשתייכת לחינוך המיוחד תלמד בכיתה נפרדת בלבד , וזה כולל אותכן חמודות, בבקשה החוצה אתן לא שייכות למגמת השחייה , צאו בבקשה" פקדה המורה לשחייה , אוסי לא האמינה למשמע אוזניה, " מה זאת אומרת לא שייכות למגמת השחייה , מה זו האפליה המכוערת הזאת ? שאני אבין , למה שמים אותנו בכיתות נפרדות ? מדוע ?" התקצפה אוסי בתוקפנות , " אוסי , עזבי אותך , אל תתייחסי אליה , שיר , את באה?" שאלה . " ודאי שכן ," אמרתי. " קבוצה של תת רמה , בחיים לא תגיעו לקרסוליים שלנו ושום שתעשו לא יקדם אותכן בשום אופן ," אמרה דניאל בלעג. " אנחנו כיתה רגילה לכל דבר , והכיתה הזאת היא לא חינוך מיוחד ולא כיתה מקדמת , מה אני אגיד לחברות שלי, שאני לומדת בכיתה מקדמת , מה הן יחשבו עליי?" קורין שתקה.
אוסי המשיכה : " לא אמרו שאנו משתייכות לכיתה המקדמת , פשוט לא הזכירו בשום מילה את המילה " מקדמת " ומה ההצגה שאת קוראת לה חינוך מיוחד ממש לא עושה עלינו רושם." אמרה . " אז מה , שיהלכו רכיל עלינו , רק נרוויח מכך הרבה מאוד , אנחנו כיתה קטנה ומקבלות יותר תשומת לב מכיתות המקבילות , רצית להיות בכיתה הרגילה.?" פנתה לאוסי , " לא . זו רק טבילת האש הראשונה שטעמת ממנה , נראה מה תגידי כשתבוא הבאה. " קראה . " שיר , מה איתך , ליתר דיוק , זה לא הזמן לשוט כעת , למה את שותקת?" גיחכה אוסי בצחקוק , לא הגבתי.

העמדתי פנים כלא שומעת. " הכל בסדר ?" שאלה קורין , היחידה שהבחינה שמשהו קרה מבין כל בנות כיתתי. " היי , את בוהה בי , יש לך דבר מה לשאול אותי תשאלי," אמרה. " לא , כלום , הכל טוב." קראתי בחיוך מלאכותי. " שירוש , מה קורה , את איתנו?" אמרה. " כן ," אמרתי .

קורין משכה אותי אחריה בהחלטיות ,אוסי נמצאה בכיתת השחייה . ישבתי לצד קורין , אחוזת פאניקה . " סיאני שיר , את מוכנה לגשת ולהציג בפני כולן את תרגיל " החתירה "?" שאלה המורה לשחייה , יצאנו לעבר רחבת בריכת השחייה האולימפית.

מהרגע הזה חששתי כי היה לי פוביה ממים עמוקים . טולי התפרצה וקראה : " כן , שיר רוצה לנסות! , יאללה , קדימה!" קראה. למרות שלא רציתי לנסות לבצע את תרגיל " החתירה" ורציתי להגיד לא אבל התאפקתי ואזרתי אומץ שלא ידעתי כיצד לשאוב אותו בגלל שפחדתי מתגובתן של בנות שכבתי אם אני אומר לא . התקרבתי לעבר שפת הבריכה בפיק ברכיים מוחלט . הבלתי צפוי אירע בשעה שניסיתי לבצע את מה שהמורה ביקשה ממני . לפתע ראיתי שחור ושקעתי בעילפון.
" שיר , שיר , מה קרה לה , היא התעלפה , טולי , שמישהו יקרא לאמבולנס!" אמרה קורין בפנים אדומות , " טולי , האם היא נושמת?" שאלה אוסי בבעתה.

פינו אותי אל אלנוקה והבטתי בחצי עיניים פקוחות בבנות שנעצו בי מבט בוחן ,רציתי לקבור את עצמי מרוב המבוכה. כולן מהבניינים באו לראות מה קרה. אפילו מספר בנות מכיתות ז' המקבילות דאגו לשלומי , אף על פי לא הכירו אותי אישית . " היי חזקה , שיר , הכל יהיה בסדר," ניסתה קורין לנחם אותי.