לשאוף לפסגה – פרק עשרים ותשע
פרק כ"ט
" טוב , שיר , נתראה בפנימייה לאחר החופשה , להתראות ולילה טוב."
" אוקיי , תודה רבה ולהתראות . לילה טוב."
היה שתיים עשרה בלילה , וכבר עליתי בריצה במעלה המדרגות. עוד יום אחד לחופשה , וכבר היה עליי לחזור לפנימייה.
בבוקר מוקדם יצאתי לכיוון הפנימייה , קבעתי עם אוראל שניפגש מל שער הפנימייה.
עם הגיעי לשם , ראיתי את אוראל הולך ומתקרב לכיוון השער , נופפתי לו לשלום , והוא ניגש לעברי ואמר: " בוקר אור , שיר , מה נשמע? " אמר אוראל , בחיוך קורן.
" בוקר טוב גם לך , מה שלומך היום? " שאלתי בחיוך ידידותי.
" בסדר , כל אחד לדרכו , כן? להתראות מאוחר יותר."
המשכתי בדרכי לכיוון מגורי הבנות לעבר חדר מס' 1 , כשלפתע ראיתי קופסת קרטון מונחת בפינת החדר ובה שני גורי חתולים קטנים חסרי הגנה וישע.
נויה וארבעת חברותיה הגיחו מן המסדרון והרימו את שני גורי החתולים בידן , ואימצו אותם אל ליבן.
" שני גורי חתולים זקוקים להמון חום ואהבה , אוי הם כאלה מתוקים!! " נכמר ליבה של נויה מרחמים על שני אלה.
" כן , הם מתוקים , אבל הם לא בהכרח סימפטיים," העוויתי את פניי מגועל.
" שיר , רוצה להחזיק אותו? , תתקרבי ואני אשים אותו בין זרועותייך!" נויה קירבה את גור החתולים הגינג'י לעבר ברכיי.
" הוא באמת כה פגיע וחסר הגנה , הוא באמת חמוד , איך את מיומנת בלהחזיק אותם ולהעניק לשניהם חום ואהבה?. הו, הוא כל-כך מתוק וחמוד." אמרתי במתיקות.
" כן , צריך להשקיע בהם אהבה סבלנות ואחריות. יש לי הרבה ניסיון בגידול גורי חתולים ." אמרה נויה.
" צריך להיפטר משני כדורי הצמר האלה לפני שהמכשפה תגלה שיש כאן טיפוח פינת חי במגורים," קראה נאווה בקול עוקצני.
" נכון , פה זה לא פינת חי , את מגדילה את הסיכון לבנות שלקות באלרגיה לא לשהות במחיצת שני אלה," היא הורתה בידה על קופסת הקרטון שהונחה בפינת החדר.
דניאל נכנסה לחדר והזדעזעה לנוכח כל המראה המשונה הזה , היא התעטשה בשרשרת . ולאחר מכן העוותה את פנייה בגועל.
" מה זה? אתן יודעות שאסור להחזיק גורי חתולים בפנימייה ובטח שלא בשאר חיות מחמד? אימאלה , אפשר להקיא!!" אמרה דניאל וסתמה את אפה.
" אני אלך לדווח למנהלת שאת מחזיקה אותם בניגוד לחוק, אתן לא תצאו נקיות מכך, עוד תראו!!" קראה בקול מאיים .
"יש לי רעיון! בוא נחליט שניתן שמות לשני גורי החתולים הללו? שיר , יש לך רעיונות לשמות ? מה דעתכן , וניל ומוקה?!".
" הייתי הולכת יותר בכיוון של וניל ושוקו , אבל תקראי להם איך שאת רוצה! " הסתכלתי על נויה בתמיהה.
" אז ככה : וניל ושוקו , אלה השמות שלהם מעתה ואילך , רעיון נהדר!" שמחה נויה וספקה כף.
" צריך לעשות אירוע השקה לשני הגורים הזעירים האלה!!" אמרה הדר בחיוך.
" אירוע השקה? לגורי חתולים? מה פתאום! " הניפה נויה את ידה בביטול.
" אני אדאג לכול .תסמכי עליי יש לי מלאי רעיונות מבריקים שאת תמותי עליהם , למשל לשים כל אחד מהגורים בסלסלה נפרדת. ולקשט את גורי החתולים בשמלות ובדברים נוצצים ויש לי עוד הרבה מה להציע לך!"
" אולי די עם זה. זה לא נשמע לי בכלל." אמרה בחוסר חשק..
" ובכל זאת ? " אמרה הדר בחיוך פסקני .
" אני לא אלך בכל זאת לאירוע השקה לגורי החתולים , לווניל ושוקו!" הרעיון לא נשא חן בעיניה.
" שיר תביאי לי את שוקו רגע, בואו נשים את שניכם בקופסה כן?" אמרה נויה באוחזה את שוקו בידה האחת ובידה השנייה היא לקחה את וניל.
***
אבא של תום ואוראל הגיע לפנימייה במפתיע ללא הודעה מוקדמת , לקחת את אוראל ותום איתו לארגנטינה.
" אבא, מה אתה עושה כאן? , שמע , אני רוצה לדבר איתך על הנסיעה , אני לא רוצה לעזוב את הפנימייה, יש לי את החברים שלי ואת שיר החברה שלי , תבין , אני לא אשאר לבד , אל תדאג, אני נמצא במקום טוב!" הצהיר תום ולאחריו אוראל הביט באביו באדישות.
" כן , אבא , אנו לא נהיה לבד , כאן יש לנו את החבר'ה שלי ושל תום, באמת שלא נהיה לבד , אנחנו ביחד!!!" אמר אוראל בפנים רציניות.
" לא , ומה תעשו כאן בארץ? מי ידאג לכם ולבטיחותכם ?! זה לא בא בחשבון , אני לא משאיר אתכם פה , על כל פנים , תצטרכו לנסוע איתי !" הקשיח האב את ליבו.
" תקשיב ,אנו לא מעוניינים . אנחנו רוצים לגמור את השנה יפה , להיות מעבר למצופה מאיתנו תלמידים מצטיינים. וזהו."
" בפעם המאה , אני לא רוצה לנסוע לחוץ לארץ , ואל תדאג , אנחנו בטוחים בפנימייה , אנחנו נדאג לביטחוננו האישי . " חזר תום על דבריו בנחישות.
" ואתה בטוחים במאה אחוז שאתם אוהבים את המקום הזה ?! אני מכיר אתכם מאז גיל אפס . יותר טוב ממה שאתם משערים לעצמכם?!"
" אוקיי , אתם צודקים , לא הייתי צריך ללחוץ עליכם לנסוע איתי , אחריי הכול , אתם כבר בוגרים , בנים שלי, אני משחרר אתכם מכבלי הכפייה שהייתם צריכים לסחוב המון שנים. "
" תודה , אבא , אנחנו אוהבים את הפנימייה ורוצים להישאר חלק ממנה. בתור התחלה , נתרגל לעמוד בכוחות עצמנו , אנו נישאר בקשר דרך הסקייפ. שלום וברכה , אבא!"
" מי יתן וה' יברך אתכם , ויוליך אתכם בדרך הישרה והטובה, כפי שאני , לימדתי אתכם , טוב בנים שלי , שבוע טוב ולהתראות!" אמר האב בחיוך.
" שאלוהים יברך אותך , ביי אבא , נסיעה טובה ותמסור דרישת שלום חמה לאימא!" אוראל ותום נופפו לשלום לאביהם שיצא לכיוון השער.
***
בחודש אדר ב' , בתאריך העשרים ושתיים במארס , אושפזתי בכירורגיית פה ולסת . בית חולים הדסה עין כרם.
שבועיים לפניי , בכלל לא היה לי חשק לצאת באותו ליל פורים י"ד באדר תשע"א . השנה היא שנת 2011.
תגובות (0)