לשאוף לפסגה – פרק עשרים ושש

פרק כ"ו
" מה?! לא ייתכן הבחינה הזאת לא שלי , כתוב בשולי הדף ציון 55 ! איך זה הגיע לשולחן שלי?" שאלתי את יהלום בספקנות ," שיר יקירתי , את לא רואה מה את עושה?! זו העתקה לשמה. וזו בדיוק ששתינו לחדד את העניין ולברר עם המורה לשחייה את המניעים שלך למעשה נבזי שכזה." אמרה יהלום ונעצה בי מבט ערמומי.
הבטתי בה כולי תדהמה ועלבון. חיוכי נמוג מפניי בבת אחת.

טולי קמה ממקומה כנשוכת נחש והסתובבה בחדר וסמקו פניה מרוגז בגלל דבריה של יהלום , " שיר לא תחדד איתך שום עניין , ומאין את בטוחה שכל זאת נכון? את עושה את זה בכוונה לא? שיר לא מעתיקה במבחנים ואפילו לא כותבת מילה במילה כפי שכתוב בבחינות של שאר הבנות. וזהו , היא לא חייבת לספק לך שום הסברים, הבנת אותי , חתיכת ברבי חסרת שכל!" העמידה אותה טולי במקומה.
יהלום נותרה חסרת מילים , פניה האדימו עוד יותר כאשר היא ראתה שאף אחת אינה יוצאת להגנתה. היא חשה מושפלת יותר מתמיד. " זה לא יישאר ככה! את עוד תצטערי על זה, " היא נושפת בבוז וברוב רוגז ויצאה מן הכיתה בטריקת דלת צורמנית.

בשתיים לאחר לימודי הבוקר, התייצבתי לשיחת הבהרה עם המנהלת , שהתקיימה עם המורה לשחייה , עדן . הסתכלתי על יהלום בפנים אדומות . " כל הראיות מצביעות על כך שאת מעתיקה . אין לך שום סיכוי לעמוד מנגד ולהגיד שהראיות הללו פסולות. אל תתכחשי לעובדה זאת." אמרה עדן את גזר הדין . " אבל .. אני יכולה להגיד בוודאות שזאת לא אני . בבקשה , תאמינו לי, לא העתקתי מאף אחת ," אמרתי בקול אילם ובחצי קול.
אבל אף אחת מהן לא האמינה לי . יהלום ישבה בחיבוק ידיים מוחלט וצפתה בכול במבט חתום וחסר הבעה.

חשתי חסרת אונים מולה הקול שלי אבד בתוכי , נותרתי כאילמת ללא קול.
שקעתי בתוך עצמי כדי למצוא מענה לשאלותיי אך הנה חשבתי ולא מצאתי .

ישנן תשובות שאינן חקוקות היטב בלוח הלב. והנה שכבר המפתח לפתרון פיצוח סודות ליבי טמונים במחשבותיי ובסגור ליבי אי אפשר להניח לרגשות לפרוץ מתוך החדר האטום והסגור זה כבר שנים רבות וארוכות.

פניתי למורה עדן , נאנחתי ואמרתי ," איזו מין 'שיחת הבהרה ' זאת?" לחשתי לעדן באוזן.
עדן התעלמה משאלתי והוסיפה :" אין לך תשובה לכך? תעני!" היא דחקה בי בקשיחות ונעצה בי מבט ספקני.

" אין לי תשובה לכך ,אני לא העתקתי מאף אחת ." חזרתי והדגשתי בעקשנות , " אז איך זה בטופס המבחן שלך כותבות אותן התשובות של התלמידה קורין בן חמו . את מוכנה להסביר יותר ברור מה זה אמור להביע?." חזרה עדן על אותו הפיזמון. " באמת שזאת לא אני , אני לא יודעת איך זה הגיע אליי, אולי זאת הבחינה של מישהי אחרת , זה לא שלי," קראתי בתוקפנות. " היא משקרת , זאת העתקה לשמה , כלום לא יעזור לך עכשיו. אף אחת לא תחלץ אותך מן הבור ששקעת לתוכו , שמעת אותי? אין לך לאן לסגת , נשמה טהורה שלי." אמרה יהלום בערמומיות.

**********
" אתה מתכוון לספר לשיר שאתה ואוראל נוסעים?" שאל דוד בלהט , " כן , אבל זאת נסיעה לטווח ארוך ואולי היא תיפגע מההחלטה הזאת?" אמר תום בחצי קול.

" אתם טסים לארגנטינה , איזה כף לכם. הייתי רוצה להצטרף אליכם . האם אפשר עוד לקבל החלטה עוד היום?" התעניין דוד עוד יותר.

" לא נראה לי . אני קצת לא מרוצה מהנסיעה הזאת . הייתי מעדיף שהיא תידחה לכמה ימים ספורים אבל אתה מכיר את אבא שלי. הוא רוצה שאני ואוראל נעזוב את הפנימייה ונטוס לתמיד לשם . הוא עשוי לגרום לי להירשם לאחד מהפנימיות שמה, ואני לא רוצה לעזוב , כאן יש לי את שיר חברה שלי את כל המכרים שלי. " אמר תום ביובש.
" אז אל תעזוב , תישמע לעצתי , כאן טוב ונעים לך , אל תטוס עם אחיך . תישארו ללמוד בפנימייה הזאת עד כיתה י"ב, בבקשה ממך תום אל תעזוב , כאן יש לך את החבר'ה שלך ואת שיר החברה שלך . " קרא דוד בקול מתחנן.
" הלוואי , אני אתגעגע אליכם מאוד! אני לא מוכן לעזוב עד שאני אסיים את הבגרויות את כל מה שהבטחתי לסיים כאן אלמד , לא אטוס לשום מקום. אני אדבר עם אבא שלי ואשכנע אותו ביתר יעילות שכאן זה המקום הכי טוב בעבורי ובעבור אחי אוראל!" קרא תום בחיוך של ניצחון .

" כן , אתה תעשה את הבלתי אפשרי כדי לשכנע את אביך להשאיר אותך בבית ספר לפחות שתסיים את כיתה י"ב ," הציע דוד ללא חיוך.
" אני רוצה לסיים יפה את הבית ספר , ואני אגרום לאבי להשתכנע שכאן זה המקום הכי טוב בשבילי. " אמר תום בנחישות.

**********
גל של פחד חלף בתוכי , התאבנתי באחת ולא יכולתי לומר דבר .

" הפרשייה הזאת נחתמה, מהיום והלאה את תהיי מושעית בחדרך לכמה ימים ספורים," הוסיפה עדן בחריפות.
" מה?!!!" אמרתי בעיניים חתומות. " לא יכול להיות , ודאי נפלה כאן טעות. אני לא העתקתי ." חזרתי והדגשתי .

"נלקחה ממך רשות הדיבור , מה? אין לך מה לומר , אה יקירתי ?" אמרה יהלום בעונג .