לשאוף לפסגה – פרק עשרים וחמש

פרק כ"ה
הבנות הביטו זו בזו בתימהון, " וואו , וואו! , איזה יופי!" הן קראו בהתפעלות מרובה והפנו את ראשן לעברי . נעצתי בהן מבט מובך . " תודה ," מלמלתי בבלבול.
" שיר , איזה כישרון כתיבה מדהים יש לך! באמת! איך את מבטאת את עצמך כל-כך יפה. " אמרה נויה נפעמת .
כן , זה כל כך יפה ! מדוע את לא יודעת להתבטא כך בדיבור? יש לך אוצר מילים כל כך עשיר, את חייבת לשלוח שיר אחד שלך לעיתון. את עוד תהיי מפורסמת. " הציעה נאווה.

" מפני שאני לא מעוניינת להיות מפורסמת ," שברתי את השתיקה. " אה-א , הבנתי אותך ," מלמלה יהלום.

" יא , שיר יפה דווקא! " אמרה הדר בחיוך חנפני. " איזה שיר ? אה , עיניים כחולות?" שאלתי אותה במבט שואל , " אכן כך , מי הוא אותו בר מזל שהציף בך כל-כך הרבה השראה וזיכרון?" אמרה נויה ברגש .

" אהממ, זה אכן שיר מיוחד , כתבתי את זה בשביל מישהו מיוחד שאני אוהבת! תבינו את ההמשך לבד. " מלמלתי בקושי.

" במי מדובר? אני יודעת ! באוראל , נכון? יש אני גאונית !!! אין עליי ולא תהיה מישהי כמוני אני יפה פי אלף מכולן , אהא!" אמרה אביגיל נלהבת.
" כן , אני יוצאת איתו בסתר כדי שאחיו התאום לא ידע על כך שאנחנו זוג ושאני מאוהבת לחלוטין , והשיר הזה הוא עליו , יותר נכון , על שניהם." הוספתי בהיסוס .
" את רצינית?! יאא איזה יופי שאת ואוראל ביחד , אבל מה את תעשי עם תום?" שאלה חן בלהט.

" אני אוהבת את שניהם , אוף זה קשה, איך אני אגיד זאת. אני לא רוצה לפגוע בתום אולם מצד שני אני מרגישה שאוראל הוא אהבתי האמיתית." נאלצתי להודות.
" את יודעת שלטנגו מוכרחים להיות שניים ולא שלוש, את מוכרחה להגיע להחלטה מהר ככל האפשר." קראה חן בהיגיון.
" די , אתן רק גורמות לי להתבלבל יותר , תבינו , אני אקח החלטה נבונה וכך יהיה , זה גורם לי לבלבול רב ולאחרונה אני מעופפת בגלל שאני חצויה , אני באמת לא יודעת מה להרגיש." אמרתי בבלבול.
" אוקיי , אבל תנסי לחשוב על כל מה שדיברנו , כן? את זוכרת את השיחה הקטנה שלנו?" נויה קרצה לי בשובבות .
הנהנתי בביישנות יתרה וחייכתי מבלי להוסיף דבר בנושא.

***********
קמתי ממקומי במהירות , התכרבלתי במעיל הפוטר שלי , קורין קמה ממקומה ובאה לשבת על ידי.
הפנתי את מבטי אליה , והיא עלעלה בספר הלימוד שלה ושיננה את החומר בעל פה, רק שפתיה נעות בשקט מעין פנטומימה פסיבית.

טולי הניחה ידה על כתפי והסבתי את מבטי לעברה, היא עשתה אתנחתא קצרה בת דקה וחצי.
" שיר , אני מוכרחה לדבר איתך ביחידות , אבל בחוץ כן?" היא קרבה את פניה ולחשה לאוזניי : " על איך יוצאים לדייט , בסדר?" אמרה כממתיקת סוד ולאחר מכן הוסיפה: " תלמדי איך לנהוג עם בנים , טוב?" הוסיפה טולי, הנהנתי במרץ והמשכתי לפזם מנגינה של שיר ישן .

לא עניתי , טולי נעצה בי מבט בוחן ולאחר מכן אספה את חפציה מפינת השולחן והלכה להניחם בחדר מס' 1 .
טולי ואני התיישבנו בקצה המדרגה , " מה פשר השיחה הזאת ? לאן את חותרת ?" לא התאפקתי ושאלתי. " שיחת בנות , תגידי איזה נעליים תנעלי לדייט שלך עם תום? " טולי התעניינה ונעצה בי מבט , " אני לא יודעת , אולי נעלי עקב סגולות ," הצעתי .

" יפה, אז יש לך טעם מובחר בנעליים , הופה, אחותי!" הבעת הפתעה הופיעה על פניה.
"אני לא יודעת ללכת בעקבים.." הודיתי בקושי , " המממ.. כן , נכון את צודקת , רעיון מצוין! מה בעניין בחירת הבגדים…?" שאלה טולי בנימה עניינית. גם בשאלה הזאת החרשתי ולא השבתי. " שיר , יא מעופפת! את כאן? " נערה אותי טולי ממחשבותיי , " סליחה.. אני לא יודעת מה קורה לי.. " אמרתי ונאנחתי קלות.

" איפה היינו? " רעננה טולי את זיכרוני שהוסח , " אה, בעניין בחירת הבגדים !" הזכרתי לה בחולמניות.
***************

אני מדדה ומועדת , שוב מתיישרת , נעמדת. הפעם לא אפול , מלמלתי לעצמי בעצבנות . בעודי מנסה ללכת על נעלי העקב. ללא יציבות , הולכת וכושלת .

אוסי , קורין וטולי התבוננו מהצד וצחקקו.
טולי התעצבנה וקראה לעברי: " שיר , מה את מסתכלת על הרצפה? מה יש , איבדת שקל ?" אמרה טולי בחיוך .
הסרתי את נעלי העקב מרגליי וזרקתי אותן בייאוש . נאנחתי בשקט והתיישבתי על קצה המיטה , " לכל הרוחות , אני לא הולכת יותר בנעלי העקב האלה !" התייאשתי ודי , מלמלתי לעצמי באדישות מופגנת.

לכסנתי מבט לעבר קורין שימינה ישבה טולי.

טולי שלחה אלי חיוך מלא פליאה , ואני לא מחייכת , מחכה שהצלצול הגואל יגיע… " שיר, למה את ויתרת מהר?" שאלה והתעקשה ," כי זה קשה לי , אני ויתרתי," אמרתי אגב התנשמות קלה .
" למה?" חזרה טולי על שאלתה בפעם השנייה , " טולי , זה באמת קשה!" רטנתי ברוגזה.

טולי אינה מחייכת , משלחת אלי חיוכים משונים רבי משמעות , שואלת אותי במבטה האם ניתן לערוך מגוון רחב של סימולציות .
אני ספק עונה , ספק מתלבטת ולבסוף משתהה מספר דקות במטרה למצוא תשובה. מנסה שלא להראות מבוכה בפניי , ושוב צוחקת בסתמיות ושוב שותקת.
אני מנסה שלא לפרוץ את ההתרגשות כלפי חוץ , כי עדיין להבות דקות וזעירות דולקות על אש קטנה.

קולי התפורר ונסדק לרגע , זכוכיות קטנות של בכי רגעי נקוו מעיניי. אל תבכי , רק אל תבכי, מלמלתי לעצמי בשקט סמוי שאף אחת לא הרגישה בו.
עצרתי את נשימתי . כדי להכניס סדר למחשבותיי , המהמתי בלחש ולאחר מכן הבטתי בהן בתקווה מחודשת . מנסה לחשוב חיובי כפי שקורין ביקשה ממני לא להיכנע מהר לייאוש.

הרמתי את עיניי לעברה , לוחשת במבטי את הסוד הזה שלעולם יישאר בין שתינו, קורין ואני , שותפות לדבר הסוד הזה. מה שהן , טולי ואוסי , אינן משערות בנפשן ואינן רואות את צפונות ליבי הרוחשים בתוכי.

ההפסקה תמה והגיע הזמן לחזור לכיתה. עם כל הרצון הטוב והתמדה , התיישבתי לצדה והבחינה היתה מונחת בצד. ראיתי את ציון שדבוק אל הדף והדהדה בי המחשבה כי אולי זה לא הבחינה שלי , הסטתי את מבטי לעבר הפתח ויהלום הופיעה , חיוך של ניצחון ניצת על פניה , " שלום שיר, " אמרה יהלום בחביבות עוקצנית.