לשאוף לפסגה – פרק חמשה עשר

פרק ט"ו
" מה? " פער תום את פיו בתדהמה, " תשכחי מהעבר , תחיי את ההווה , בטח זה קרה מלפני הרבה זמן , את לא צריכה להתמקד בחוויה הנוראה הזאת , בכית את מותו של התוכי שלך לפני שהוא נפח את נשמתו?" שאל תום והנהנתי בדכדוך רגעי ולבסוף אמרתי , " זה קרה כשהייתי בת תשע וחצי בערך, אני מעדיפה שלא להיזכר בכך. " מחיתי את דמעותיי . " טוב שכך . לפעמים מותר לבכות , אל תצטערי עליו , או קיי?" ניסה תום לנחם אותי .
" מה אני יכולה לעשות? לשמור את הבטן זה יותר טוב מאשר להעלות זיכרונות מהעבר?" אמרתי , מוצפת ברגשות אשם. " תפסיקי כבר עם השטויות שלך , שיר , תנסי להתמקד בהווה , בסדר? ולא להתרפק על זיכרונות עברך , טוב? את מסכימה איתי?" שאל אותי תום , " כן , אני מסכימה איתך לגמרי , זה לא טוב להתרפק ולשבת ולהעלות זיכרונות מקורות עברי," אמרתי בהגיון וחייכתי , " שיר , נסי להירגע , את לא צריכה לשבת ולהצטער על כל אשר קרה לתוכי שלך , אל תבכי על מישהו שהוא כבר איננו. בסדר?" אמר תום וחייך , " בסדר גמור," עניתי בחיוך מבויש. " אנחנו סבבה? שיר , היי , את איתי? כדור הארץ קורא לשיר , כדור הארץ קורא לשיר לחזור, היי!" ניער אותי תום מהרהוריי ," כן , אנחנו סבבה ," השבתי בדיכאון קל.

" שיר , זה לא נראה כך , מה אמרתי קודם לכן, נראה אם את מצליחה להיזכר ," שאל אותי תום . " לא זוכרת , מה אמרת קודם לכן . על מה דיברנו לפני דקות מספר?" שאלתי את תום בפליאה , " דיברנו שזה לא טוב לחיות בעבר ולהעלות זיכרונות ." הזכיר לי תום בתוקף, " אהה , כן , כן , נכון ," הוספתי בחצי קול , " שיר , את כאן? תאמרי לי את האמת , באמת אהבת את ההפתעה שלי שהכנתי במיוחד בעבורך?" הרצין תום ושאל , " ברצינות , ברור שאהבתי את ההפתעה שהכנת בעבורי , את התוכי מדבר , ליתר דיוק- את התוכי מדבר , זו המחווה הכי יפה שיש." אמרתי בשביעות רצון . " בבקשה יפה שלי , הכול באמת בעבורך!" אמר תום בהתלהבות פיקנטית.

" תודה רבה , קלעת בול לטעם שלי! תום , אין כמוך!" צהלתי וחייכתי , " מה ? את רצית תוכי מדבר?" אמר תום נדהם ," לא בהכרח תוכי. חשבתי שמדובר במתנה הכי פשוטה שיש.. טבעת.. שרשרת .. לא תיארתי לעצמי שזה תוכי מדבר .. באמת הצלחת להפתיע אותי , תום." הסברתי לו בפשטות , והוא חייך לעברי . " אני שמח שהצלחתי לקלוע בול למטרה.. לדעת שאת אהבת את המתנה שלי בשבילך.. שהכנתי אותה במיוחד רק לך , לא לאף אחת אחרת , למיוחדת כמוך , אין הרבה נערות כמוך , את מיוחדת במינה, שיר!" קרא תום בהתלהבות. " אני לא מיוחדת במינה , יש הרבה נערות הרבה יותר מוצלחות ממני!" קראתי בצנעה , " לא נכון , שנינו יודעים שאת נערה מיוחדת במינה , את רק צריכה לקבל בטחון ולהאמין בעצמך.. ולהקרין זאת כלפי חוץ ולא להשאיר את הרגשות כלפיי פנים, שכולם יראו שאת אכן נערה מיוחדת ומקסימה ," אמר תום בחיוך .

" איי, תום , אבל זה לא נכון כלל.. אני לא יודעת איך להקרין את הקסם שלי כלפיי חוץ , אבל אני אלמד… לבטח אני אשים לעצמי למטרה ראשית ואני עשויה להצליח בקרוב, אוליי, אינך סובר כמותי?" אמרתי , חדורת מוטיבציה, " כן , אני חושב בדיוק כמוך , אבל הכי חשוב , בראש ובראשונה זה המעשים , ולא בהכרח דיבורים.. דיבורים לא מובילים לשומקום חיובי . ואני מתכוון לכך בשיא הרצינות , את אכן עשויה להצליח בענק , שיר , השאלה אם את תוכלי ליישם זאת באמת," אמר תום בנימה עניינית. " אתה צודק בהחלט . אני יודעת רק לדבר אבל השאלה הגדולה היא, אם אני אצליח ליישם את כל מה שלמדתי בחיי הפרטיים ." הסכמתי עם תום ," תום , אני מוכרחה למצוא דרך לחפש מקום מחבוא, שאף אחד לא יגלה אותו , מלבדנו כמובן," אמרתי בחשש," אל חשש , שיר , אנחנו עוד נמצא דרך , אני מאמין בך." אמר תום בנחישות . " תודה לך , תום , שאתה מאמין בי , למרות שאין בי שום כוח רצון," קראתי בלהיטות.

" אל תדאגי.. עוד יהיה בך כוח רצון , אם תצליחי לעמוד במטרה שסימנת לך בקו הזינוק .. אז אכן את תצליחי בענק, עכשיו עלי לשוב בבטחה.. למגורי הבנים , בסדר? עכשיו הכול תלוי בך.." סיכם תום. " בסדר גמור, אז תודה לך על התמיכה , עזר לי מאוד ששוחחנו הרבה על כוח רצון ועל ההצלחות בעתיד, אם אני עשויה להצליח," אמרתי ועגמומיות התפשטה על פניי. אחזתי בכלוב ובו התוכי הלבן המשיך לקשקש בשפה התוכית . נבלעתי מעבר למסדרון , בעוד תום התבונן בי במבט בוחן בעודו פוסע לעבר מגורי הבנים.