לשאוף לפסגה – פרק חמישים

פרק נ'
" במקום הראשון נמצאים , גבירותיי ורבותיי , מהפך! תוצאות התחרות הן.." אמרה טולי במתח בכוונה כדי לגרום לנו להיות לחוצות עוד יותר.
" הוא להקת אופטימיות לוקחת את המקום הראשון , אחריהן להקת ורוד הבנות. ברכותיי , אתם להקת הבנים המבטיחה של פנימיית אומנויות , תום , אוראל מתנאל ודוד , אתם מופתעים מהתוצאה?" שאלה טולי את תום.
" אם להיות כנה , כן , אותי זה הפתיע, לא יודע מה חושבים האחרים." הצהיר תום.
" גם אני מופתע, אני שמח על הניצחון הפרטי שלנו . ואני קצת מתבייש." אמר אוראל בכנות.
" אתה מתבייש? אין על מה. עכשיו אנחנו מפורסמים וידועים בפנימייה. זה ייקנה לנו מועדון מעריצים נלהב." שמח תום.
" אני מאוד שמחה בשבילכם , ואנחנו נסיים בשיר הניצחון של להקת אופטימיות , נתראה בעונה הבאה של ' כישרון נולד'." חתמה טולי וחייכה חיוך של ניצחון.
" ואני לא מרוצה מהתוצאה , אסור להן לנצח. הן רימו ! הן זייפו את תוצאות הבחירה, אני אומרת לך , טולי!" אמרה יהלום בטון מרושע. הסתכלתי עליה כלא מאמינה.
" אל תנסי אפילו להקשיב לה. היא לא צודקת." ניסיתי לשכנע את טולי לא להאמין לדבריה השיקריים של יהלום.
" אני לא מאמינה לך ," התלהטה טולי . פניה היו אדומות מכעס.
" למה שהבנות יזייפו את תוצאות הבחירה ? אין להן שום סיבה להתעסק במשחקים מלולכים כמוך, את אומרת את זה מרוב קנאתך בשיר , לאן את רוצה להגיע עם ההשמצות שלך נגדה?" תבעה טולי לדעת.
" אני רוצה שהיא תפסיק לגנוב לי את הניצחון ! אני לא כל כך בטוחה במה שאת אומרת! שיר זייפה את תוצאות הבחירה וחסל." היא הגניבה לעברי מבט מלא משטמה.
" סגרנו את העניין וזה הכול. בחיים לא תמיד מקבלים את מה שרוצים , אין מה לעשות ." חתמה טולי וקמה ממקומה בתנועה חדה ומהירה.
" לא אכפת לי . אני הולכת להאשים אותה." קבעה יהלום.
*
אחרי כל זה , אני , תכלת , קורין , אוסי סהר וטולי הלכנו לארגן את החפצים שלנו בטרם יצאתנו לחופשה בת חודשיים וחצי.
" עצוב , אה? " הסתכלתי על קורין בצער.
" נהיה בקשר דרך המחשב , או נקבע להיפגש יחד בקיניון! " ניסתה קורין לנחם אותי.
" נשמע מצוין. תכלת וסהר , אתגעגע אליכן מאוד! תכייפו בחופשת הקיץ ותבלו יפה!" איחלתי להן בחיוך קורן.
" גם את! בואו נחליף טלפונים וכתובות , גם עם הבנים , אני אקרא להם ." התנדבה סהר.
" טוב , תעשי את זה זריז , תוך שתיי דקות את פה , סבבה?" התנתה תכלת וחייכה.
" סבבה , אחותי! נשיקות!" אמרה סהר בקצרה ויצאה לכיוון מגורי הבנים.
*
אוראל עיין בתלמוד ושקע כולו בלימוד החומר. תום ניגן בגיטרה את פזמון של השיר 'אהבה מדור לדור' של חיים ישראל.
נשמעה דפיקה בדלת . דוד ניגש לפתוח את הדלת , זאת היתה סהר, " היי , חבריה , מה שלומכם?" היא אמרה בחיוך שמח.
" סהר! מה נשמע , לשם מה זכינו בביקורך הנעים?" שאל דוד בנעימה עניינית.
" באתי להחליף איתכם מספרים וכתובות , באתי להיפרד מכם לשלום כי מחר אני טסה ללונדון." השיבה סהר בקלילות.
תום לא האמין למשמע אוזניו , אך קיבל את דבריה ברוח טובה. " את טסה ללונדון? לי אישית יהיה קשה להיפרד ממך לשלום, מאמי!" השיב תום ברוח טובה.
" צר לי שעליי להיפרד ממך , וגם מהבנות. שיר וכל הבנות אינן יודעות כלל שאני טסה ללונדון. אני מודעת שהשיחה איתן תהיה לי קשה וכאובה , אבל מתגברים על התחושה הלא נעימה הזאת וממשיכים הלאה." קראה סהר ברגש.
" תחסרי לנו מאוד , במיוחד אני אתגעגע אלייך עד מאוד, סהר! אני שונא פרידות , אני מאחל לך הצלחה ואושר בכל נושא אליו תפני ." אמר תום בעצב.
" תודה , תום! אתה היית אהבתי הראשונה והיחידה , לא אשכח אותך לעולם! " קראה סהר בעוגמה ומחתה את דמעותיה בגב ידה.
" אל תבכי , בבקשה. גם לי קשה בדיוק כמוך , אני בן אדם רגיש . אני יודע ששנינו היינו ביחד לזמן קצר מדיי, אבל נתראה , אני מקווה שזה יהיו בנסיבות שמחות וחיוביות." ניסה תום לנחם את סהר העצובה.
" מאמי שלי , אני גם אתגעגע אלייך . הלוואי שזה יהיה בקרוב מאוד. אני כל כך אוהבת אותך, תום!" היא ניגשה אליו בריצה וחיבקה אותו חזק.
" אני אוהב אותך , סהר. נתכתב בוואטאפ ואשלח לך תמונות וסרטונים מכל מה שקורה בפנימייה." הבטיח תום לסהר.
סהר נפרדה מהבנים והחליפה איתם מספרים וכתובות. לאחר מכן , היא חזרה בלב כבד לחדר מס' 1 . היא היתה עצובה ונרגשת .
היא פתחה באומרה , " בנות , אני צריכה לדבר איתכן , אני טסה מחר ללונדון ואני לא אחזור לפנימייה . אני יודעת שזה קשה לכן לשמוע. צר לי להיפרד מכן, ובייחוד ממך , שיר!" אמרה סהר בבכי.
" מה?! את לא נשארת פה? סהר , אני אתגעגע אלייך , את החברה הכי טובה שהיתה לי פה. וגם יהיה קשה לי להתעורר בכל בוקר בידיעה שאת לא תהיי איתנו. " אמרתי בעצבות וניגשתי כדי לחבק אותה.
" שיר , אני מבטיחה שאתכתב איתך כל יום. אשלח תמונות ואפילו סרטונים מלונדון. יש לי קרובי משפחה. אני אלמד גם שם בשנה הבאה." אמרה סהר בנעימה חגיגית.
" כן? עצוב לי טיפה. אני יודעת שיהיה קשה בלעדייך בכיתה , אנחנו כאן כמו משפחה גדולה , חמה ואוהבת." אמרתי תוך כדי שזיכרונות יפים וטובים עם סהר צפים אותי מחדש.
" להתראות תכלת , קורין , טולי ואוסי. תודה על שנה נעימה ומבורכת , גרמתן לי להרגיש אהובה ורצויה." אמרה סהר בחיוך קורן.
" אני יודעת . את אכן אדם טוב לב , שובבה קצת , את ותום דומים באופי. כיף גדול להיות חברה שלך." חייכתי בעונג.

אני , אוסי , קורין , תכלת וטולי נפרדנו מסהר בצער ובעצב. ובסיומו של יום , התחיל יומו הראשון של החופש הגדול.

פרק נ'
" במקום הראשון נמצאים , גבירותיי ורבותיי , מהפך! תוצאות התחרות הן.." אמרה טולי במתח בכוונה כדי לגרום לנו להיות לחוצות עוד יותר.
" הוא להקת אופטימיות לוקחת את המקום הראשון , אחריהן להקת ורוד הבנות. ברכותיי , אתם להקת הבנים המבטיחה של פנימיית אומנויות , תום , אוראל מתנאל ודוד , אתם מופתעים מהתוצאה?" שאלה טולי את תום.
" אם להיות כנה , כן , אותי זה הפתיע, לא יודע מה חושבים האחרים." הצהיר תום.
" גם אני מופתע, אני שמח על הניצחון הפרטי שלנו . ואני קצת מתבייש." אמר אוראל בכנות.
" אתה מתבייש? אין על מה. עכשיו אנחנו מפורסמים וידועים בפנימייה. זה ייקנה לנו מועדון מעריצים נלהב." שמח תום.
" אני מאוד שמחה בשבילכם , ואנחנו נסיים בשיר הניצחון של להקת אופטימיות , נתראה בעונה הבאה של ' כישרון נולד'." חתמה טולי וחייכה חיוך של ניצחון.
" ואני לא מרוצה מהתוצאה , אסור להן לנצח. הן רימו ! הן זייפו את תוצאות הבחירה, אני אומרת לך , טולי!" אמרה יהלום בטון מרושע. הסתכלתי עליה כלא מאמינה.
" אל תנסי אפילו להקשיב לה. היא לא צודקת." ניסיתי לשכנע את טולי לא להאמין לדבריה השיקריים של יהלום.
" אני לא מאמינה לך ," התלהטה טולי . פניה היו אדומות מכעס.
" למה שהבנות יזייפו את תוצאות הבחירה ? אין להן שום סיבה להתעסק במשחקים מלולכים כמוך, את אומרת את זה מרוב קנאתך בשיר , לאן את רוצה להגיע עם ההשמצות שלך נגדה?" תבעה טולי לדעת.
" אני רוצה שהיא תפסיק לגנוב לי את הניצחון ! אני לא כל כך בטוחה במה שאת אומרת! שיר זייפה את תוצאות הבחירה וחסל." היא הגניבה לעברי מבט מלא משטמה.
" סגרנו את העניין וזה הכול. בחיים לא תמיד מקבלים את מה שרוצים , אין מה לעשות ." חתמה טולי וקמה ממקומה בתנועה חדה ומהירה.
" לא אכפת לי . אני הולכת להאשים אותה." קבעה יהלום.
*
אחרי כל זה , אני , תכלת , קורין , אוסי סהר וטולי הלכנו לארגן את החפצים שלנו בטרם יצאתנו לחופשה בת חודשיים וחצי.
" עצוב , אה? " הסתכלתי על קורין בצער.
" נהיה בקשר דרך המחשב , או נקבע להיפגש יחד בקיניון! " ניסתה קורין לנחם אותי.
" נשמע מצוין. תכלת וסהר , אתגעגע אליכן מאוד! תכייפו בחופשת הקיץ ותבלו יפה!" איחלתי להן בחיוך קורן.
" גם את! בואו נחליף טלפונים וכתובות , גם עם הבנים , אני אקרא להם ." התנדבה סהר.
" טוב , תעשי את זה זריז , תוך שתיי דקות את פה , סבבה?" התנתה תכלת וחייכה.
" סבבה , אחותי! נשיקות!" אמרה סהר בקצרה ויצאה לכיוון מגורי הבנים.
*
אוראל עיין בתלמוד ושקע כולו בלימוד החומר. תום ניגן בגיטרה את פזמון של השיר 'אהבה מדור לדור' של חיים ישראל.
נשמעה דפיקה בדלת . דוד ניגש לפתוח את הדלת , זאת היתה סהר, " היי , חבריה , מה שלומכם?" היא אמרה בחיוך שמח.
" סהר! מה נשמע , לשם מה זכינו בביקורך הנעים?" שאל דוד בנעימה עניינית.
" באתי להחליף איתכם מספרים וכתובות , באתי להיפרד מכם לשלום כי מחר אני טסה ללונדון." השיבה סהר בקלילות.
תום לא האמין למשמע אוזניו , אך קיבל את דבריה ברוח טובה. " את טסה ללונדון? לי אישית יהיה קשה להיפרד ממך לשלום, מאמי!" השיב תום ברוח טובה.
" צר לי שעליי להיפרד ממך , וגם מהבנות. שיר וכל הבנות אינן יודעות כלל שאני טסה ללונדון. אני מודעת שהשיחה איתן תהיה לי קשה וכאובה , אבל מתגברים על התחושה הלא נעימה הזאת וממשיכים הלאה." קראה סהר ברגש.
" תחסרי לנו מאוד , במיוחד אני אתגעגע אלייך עד מאוד, סהר! אני שונא פרידות , אני מאחל לך הצלחה ואושר בכל נושא אליו תפני ." אמר תום בעצב.
" תודה , תום! אתה היית אהבתי הראשונה והיחידה , לא אשכח אותך לעולם! " קראה סהר בעוגמה ומחתה את דמעותיה בגב ידה.
" אל תבכי , בבקשה. גם לי קשה בדיוק כמוך , אני בן אדם רגיש . אני יודע ששנינו היינו ביחד לזמן קצר מדיי, אבל נתראה , אני מקווה שזה יהיו בנסיבות שמחות וחיוביות." ניסה תום לנחם את סהר העצובה.
" מאמי שלי , אני גם אתגעגע אלייך . הלוואי שזה יהיה בקרוב מאוד. אני כל כך אוהבת אותך, תום!" היא ניגשה אליו בריצה וחיבקה אותו חזק.
" אני אוהב אותך , סהר. נתכתב בוואטאפ ואשלח לך תמונות וסרטונים מכל מה שקורה בפנימייה." הבטיח תום לסהר.
סהר נפרדה מהבנים והחליפה איתם מספרים וכתובות. לאחר מכן , היא חזרה בלב כבד לחדר מס' 1 . היא היתה עצובה ונרגשת .
היא פתחה באומרה , " בנות , אני צריכה לדבר איתכן , אני טסה מחר ללונדון ואני לא אחזור לפנימייה . אני יודעת שזה קשה לכן לשמוע. צר לי להיפרד מכן, ובייחוד ממך , שיר!" אמרה סהר בבכי.
" מה?! את לא נשארת פה? סהר , אני אתגעגע אלייך , את החברה הכי טובה שהיתה לי פה. וגם יהיה קשה לי להתעורר בכל בוקר בידיעה שאת לא תהיי איתנו. " אמרתי בעצבות וניגשתי כדי לחבק אותה.
" שיר , אני מבטיחה שאתכתב איתך כל יום. אשלח תמונות ואפילו סרטונים מלונדון. יש לי קרובי משפחה. אני אלמד גם שם בשנה הבאה." אמרה סהר בנעימה חגיגית.
" כן? עצוב לי טיפה. אני יודעת שיהיה קשה בלעדייך בכיתה , אנחנו כאן כמו משפחה גדולה , חמה ואוהבת." אמרתי תוך כדי שזיכרונות יפים וטובים עם סהר צפים אותי מחדש.
" להתראות תכלת , קורין , טולי ואוסי. תודה על שנה נעימה ומבורכת , גרמתן לי להרגיש אהובה ורצויה." אמרה סהר בחיוך קורן.
" אני יודעת . את אכן אדם טוב לב , שובבה קצת , את ותום דומים באופי. כיף גדול להיות חברה שלך." חייכתי בעונג.

אני , אוסי , קורין , תכלת וטולי נפרדנו מסהר בצער ובעצב. ובסיומו של יום , התחיל יומו הראשון של החופש הגדול.