לשאוף לפסגה – פרק חמישים וארבע – פרק לפני האחרון.

פרק נ"ד
טולי משכה את ידי והלכתי אחריה במהירות , כדי שנספיק להגיע לשיעור הספרות בזמן. אוסי , קורין , תכלת , סופה והתאומות גל וטל שהו בכיתה. הנחתי את המחברת שלי בפינת השולחן והוצאתי את הקלמר מהילקוט שלי.
כשהמורה התפעלה מהתשובות הנכונות שזרקתי ומאוד התרשמה מהידע שלי למרות שמבע פניי נביעות אחרת ממה שאני באמת מרגישה. היא פנתה אליי וקראה: " טלטול , אני מאוד מתרשמת מהידע שלך ומהתשובות שלך. את הרבה יותר ממה שאת מציגה את עצמך." קראה המורה התפעלות.
טולי הסתכלה על המורה במבט אילם , קמה וקראה בקנאה גלויה ," מה זה , את קוראת לה טלטול , ומה איתי? למה את לא קוראת גם לי טלטול? אני לא מרשה לך לקרוא לה כך." אמרה טולי בעוקצנות והיא לא הרימה את מבטה לעברי.
לא הבנתי את טולי ותליתי בה מבט מלא פליאה. טולי הביטה בי במבט ממושך ואחרי יצאה את הכיתה , היא סגרה את הדלת בטריקה מחרישת אוזניים.
" אני לא מבינה מה יש לטולי! מה עשיתי לה שהיא הגיבה כך?" אמרתי לקורין בכנות.
" אל תתייחסי אליה , שיר , היא לפעמים ילדותית מדיי . בדרך כלל היא בוגרת לגילה. אבל עכשיו , היא מתנהגת כמו ילדה בת עשר , לא כמו נערה בכיתה ט'." הרגיעה קורין.
" סליחה בנות , בואו ונמשיך בשיעור, להפסיק לחלום ולהתחיל להתרכז , קדימה." צוותה המורה לספרות.
במשך השיעור , חשבתי אם עשיתי משהו רע לטולי , או שהיא סתם מקנאה כי היא ילדותית. סיכמתי את המתרחש בזה שאפסיק לחשוב על טולי ולא יכול להיות שהיא מקנאה. טולי חזרה לכיתה וישבה במקומה אך היא לא התייחסה אליי באותו היום.
*
אחרי השיעור , סופה ניגשה בבקשה שהיא רוצה שנדבר , וישבנו ודיברנו כמעט שעה. התאומות גל וטל עושות את דרכן לעבר מגורי הבנות. הלימודים נמשכו עד השעה שתיים בשתיים אני וסופה חזרנו לחדר והבאנו חבילת ממתקים ענקית. הנחנו את זה על המדף , גל וטל הציצו לעבר החבילה בסקרנות. " מה זה?" הציפו אותי ואת סופה בשאלות.
" זה חבילת ממתקים ענקית שניתנה עבור הכיתה שלנו לרגל השנה החדשה . יש לכן פה גם טוויסט , מקופלת , פסק זמן , כיף- כיף, הכול! בואי ונתחלק , מסכימות?" אמרתי בחיוך.
" מאה אחוז , אנחנו ניקח את הכיף-כיף, יא , זה רק בשבילנו. איזה כיף!" אמרו הבנות באושר וחיבקו זו את זו.
" אני וסופה ניקח את הטוויסט והמקופלת. מקובל עליכן?" אמרתי בשביעות רצון.
" כן , תודה שיר. וסליחה על ההתנהגות השחצנית הזאת כבר על יום הראשון , שתינו הגענו למסקנה שזה לא מקובל כאן בפנימייה." אמרו השתיים בהמון רגשות תודה והערכה.
" לא , זה בסדר. כבר סלחתי לכן. עכשיו אנו חברות." אמרתי וחייכתי אליהן.
" איזו חמודה את!" ניגשו אליי השתיים וחיבקו אותי.
*
בנה של ים ,רום התקשר לפלאפון של תום במקריות . תום זיהה את קולו של אחיינו בן תשעה חודשיים , רום , תכול העיניים , מלמל בשפה התינוקית שלו. תום לא הבין אותו.
" רום , חיים שלי? מה שלומך? אתה יודע מי מדבר? דוד תום! כפרה עליו. ים , איזה מצחיק שהוא התקשר אליי לפלאפון , לרגע חשבתי שמדובר במתיחה. אבל לא. איך הברנש הקטן יודע את המספר שלי?" שאל תום.
" לא יודעת , הוא לחץ על המקשים ובטעות הוא הגיע אלייך לפלאפון , תראה , תום. אבל לא עיכלתי מספיק את הידיעה על מותו של אבא." הסבירה ים וצחקקה.
" איזה מצחיק, ילד מצחיק , טוב , למה התקשרת בעצם? " שאל תום בסקרנות.
" כן , אני צריכה שתשמרו על רום , יש לי ישיבה היום אחר הצהריים. אני אביא אותו לפנימייה כדי שאתם תטפלו בו." קבעה ים.
" אוקיי , אין בעייה , בחפץ לב. באיזו שעה את תהיי פה ואני ארד לקחת אותו? בשש , מעולה , להתראות ים." חתם תום והשיחה נותקה.
" יש לנו לשמור היום על רום , אוי עוד פעם הטלפון שלי מצלצל ! היי קסם , מה קורה? כן מה את רוצה? שנשמור על אודם. היא בת שמונה , אין לה בית הספר היום אוקיי? אין בעייה , אני ואוראל נשמור עליה ועל רום." קרא תום בצייתנות.
" מה גם נשמור על רום וגם על אודם, אבל יש לנו שיעורים לעשות." הזכיר אוראל לתום.
" נעשה אותם אחר כך , תתכונן , אודם ורום יבואו בשש. שלא תבין אותי לא נכון, אתה תטפל באודם ואני ברום. מקובל עלייך?" קבע תום.
" בסדר , אם אין ברירה אז מה לעשות. " הסכים אוראל.
בשש בערב , הביאו ים וקסם את אודם ורום , ים הניחה את העגלה בצד השני של החדר . היא קשרה את רום שנשאר ישוב בעגלה. אודם ישבה לצד אוראל , דודה הצעיר שפחות יודע לטפל בילדים.
" בהצלחה !" אמרו קסם וים ביחד.
" טוב , אודם , באיזה סרט את רוצה לצפות? מלך האריות או פו הדוב?" שאל אותה אוראל ברכות.
" פו הדוב , אני רוצה את פו הדוב!" צרחה הילדה ולקחה מידו של אוראל את הדוידי של הסרט ' פו הדוב>.
" אודם , תביאי לי , סבלנות , הנה אני שם לך פו הדב ! בואי ונצפה יחד , כן מתוקה?" אמר אוראל ברגש ונשק לה במצחה.
" למה אתה לא שם לי פו הדוב? נו כבר!" אמרה אודם בחוסר סבלנות ורקעה ברגלה בילדותיות.
" הנה תראי , מה זה היצור הצהוב הזה? פו הדוב? יא , בואי תשבי." אמר לה אוראל והושיב אותה לידו.
" הנה פו הדוב! דוד אוראל , תראה ." היא הורתה בידה על היצור הצהוב הזה בהתלהבות של ילדים.
" איזה יופי , מה זה? " הוא חייך אליה והושיב אותה על ברכיו. אודם חייכה אליו חיוך מלא ויטמינים.
רום בכה ותום הוציא אותו מהעגלה, היישר לזרועותיו. הוא שלף את הבקבוק שלו מהתיק והאכיל אותו. " הרעב הציק לך נכון? רום , חיים שלי איפה אור? " אמר תום בעוד הוא האכיל אותו רום כמעט גמר את כל תוכן הבקבוק.
מתנאל ודוד נכנסו לחדר . הם הביטו זה בזה במבט תוהה ואחר כך פנו להתבונן בתום ובאוראל ," תום , אחי , התינוקייה עברה למקום אחר. יש לי לספר לך משהו ! תראה , אני לא יודע מה לעשות , אני גיליתי שלאחרונה אני מתחיל לגלות שאני מעוניין מאוד בשיר . תכלת ואני כמעט ולא רואים אחד את השנייה , אני מניח שאני מתחיל להתאהב בשיר. יש לי רגשות חזקים כלפיה. אני לא יודע מה לעשות עם תכלת , להיפרד ממנה או פשוט אתה מבין?" הצהיר מתנאל על רגשותיו העזים אליי ,
" מה ? אתה רציני? עדיף שלא תספר לתכלת , זה ישבור אותה. היא ושיר , החברות הכי טובות . איזה מסובך.. ושיר , היא יודעת שאתה מאוהב בה?" שאל אוראל בחוסר נוחיות.
" לא , היא לא יודעת , אני לא רוצה לפגוע בה, אבל גם בשיר , שבה אני מאוהב. אני מאוהב בה נואשות , איך אוכל להתייצב מולה ולהגיד לה את האמת? מסכנה תכלת , לא הייתי רוצה להיות במקומה." מתנאל קרא באנחה.
" בהצלחה , מתיו , תגיד לי מה העניינים יותר מאוחר אולי מחר. כי עכשיו אני שומר על האחיין שלי רום." השיב תום בנעימה עניינית.
" אף אחד לא בוחר במי מתאהבים. אהבתי את תכלת , באמת אהבתי אותה אהבה כנה וטהורה. אבל משהו גרם לי להבין שאני כל הזמן הזה מאוהב בשיר. " הסביר מתנאל את עצמו.
" אוקיי , להתראות בינתיים. נתראה מאוחר יותר. " חתם תום .
*
מתנאל הלך לדבר עם תכלת. לא היה לו מושג איך תתנהל השיחה איתה. הוא ידע שבשלב מסוים הוא יצטרך לספר לה שהוא מאוהב בי.
הוא מצא אותה יושבת בקפיטריה עם קורין וטולי. הוא התבונן בה בעצב גלוי. " שלום תכלת , אני צריך לדבר. שלום טולי וקורין , מה שלומכן?" שאל מתנאל בחביבות.
" ברוך השם. טוב מאוד . ומה איתך , מתנאל? תכלת , דברי איתנו כשתחזרי לחדר. להתראות לכן. " אמרה טולי בחיוך שופע ביטחון עצמי שלה והשתיים הלכו משם לעבר מגורי הבנות.
תכלת חייכה אליו ומתנאל החזיר לה את מלוא חיוכו. " התגעגעתי אלייך , אתה יודע? ועכשיו דבר , לפני שאתחרט. מתחת אותי כשאמרת לי שאתה רוצה שנדבר." אמרה תכלת בחיוך.
" תכלת , " פתח ואמר ברשמיות , " אני חושב שלאחרונה הדברים ביננו לא מסתדרים והאמת שאני צריך שניקח פסק זמן לזמן מה. אני מצטער. " ירה .
" מה? לא , מתנאל , למה פסק זמן? טוב , אתה יודע מה? אתה צודק , גם אני צריכה לחשוב מה קורה איתי ועם עצמי , ואתה זקוק לזמן כדי לחשוב ." אמרה תכלת בהסכמה.
תכלת חזרה בוכיה ומבולבלת לעבר מגורי הבנות . טולי פתחה את דלת בשעה שכולן התכוננו לשינה , היא ניגשה אליה בריצה וחיבקה אותה בחום.
" תכלת ," פתחה ואמרה טולי, " מה קרה , יפה שלי? דברי איתנו." אמרה טולי בחמימות.
" טולי , מתנאל ואני לקחנו פסק זמן כדי לחשוב וכדי להבין מה קורה אם הקשר שלנו יכול להימשך , ואני חושבת שאולי זה קשור לכך שהוא מאוהב במישהי. אני כל כך אוהבת אותו ואמשיך להתעקש שהוא יחזור אליי." אמרה תכלת בכמיהה.
" די , תכלת אל תבכי, מתנאל כבר לא אוהב אותך? כנראה יש לו מישהי בה הוא מאוהב. אני חושבת שהוא כן ירצה שתחזרו להיות ביחד. מתנאל הוא גבר החלומות המושלם. וכנראה עובר עליו משבר כלשהו." הסיקה טולי.
" זה נכון , אבל אני חושבת שהוא כבר לא אוהב אותי . חשבת שאני ומתנאל זה לנצח, שהאהבה שלנו יותר חזקה מהמשברים, מהמריבות ומהחוויות שעוברים עלינו. מסתבר שטעיתי. לא הכול נמשך לנצח , אפילו לא אהבת אמת." אמרה תכלת בבכי . היא מחתה את הדמעות בגב ידה.
" אני מציעה ששניכם תדברו ותבררי איתו מה העניינים ולמה הוא עובר משבר. ואם הוא יגיד לך שהוא מאוהב במישהי אחרת תבררי מי היא ותתעמתי מולה שאת לא מוכנה לכך שהיא תגנוב לך את האהבה שמתנאל רוחש כלפייך." הסבירה טולי בשנינות.
" יש לי תחושה לא טובה שמדובר בשיר. אבל שיר ואורי ביחד. איך יכול להיות שהוא מאוהב בה?" חשבה תכלת בקול.
" שיר? אני לא חושבת שמתנאל מאוהב בשיר את זוכרת , כששיר ואת רבתן בגלל מכתביי האהבה השקריים שהפיצה יהלום בשמה ובגלל יהלום את ומתנאל נפרדתם וחזרתם. מתנאל אוהב אותך והוא לעולם לא רוצה לפגוע בך. " הזכירה טולי.
" התגברנו על זה. מתנאל ואני חזרנו כי זה לא יכול להיות ששיר הפיצה והטמינה מכתבי אהבה רבים בילקוטו של מתנאל. " נזכרה תכלת.
" אוקיי , נדבר בבוקר , לילה טוב שיהיה לך , תכלת יקרה שלי." חתמה טולי ולאחר חמש דקות נרדמה.
" אני מתה לישון , לילה טוב , בנות . חלומות נעימים." חתמה תכלת ואף היא נרדמה.
בבוקר , אורי הופיע בחדר וביקש שנדבר על המשך הקשר בינינו, " שלום יפיופה , איך הולך ?" אמר אורי בחצי חיוך , הוא ניגש אלי ונישק אותי .
" היי אורי, על מה אתה רוצה שנדבר?" שאלתי בסקרנות. הבטתי בו בעיניים סקרניות.
" האמת , אני מרגיש שאת לא אוהבת אותי , אני רוצה שניפרד. אין טעם שנמשיך להיות ביחד. אל תסתכלי אליי במבט הזה , בבקשה. תכבדי את ההחלטה שלי והאמת שאני מרגיש שזה נכון בעבור שנינו. " אמר אורי בהחלטיות.
" גם אני חושבת שאין טעם שנמשיך את הקשר, סהר מאוד קיוותה שאני אתאהב בך , אבל לצערי זה לא קרה ואין סיכוי שזה יקרה. אני מצטערת ." אמרתי בעצב ודמעות עמדו בעיניי.
" לא , זה בסדר. להתראות שיר . אני מקווה שתהיי מאושרת וזהו כל רצוני לראות שאת מאושרת." חתם אורי והלך לדרכו.
לא רציתי לפגוע בו עוד יותר בזה שאספר לו שאני מאוהבת במתנאל. מתנאל הופיע בחדר והסתכל עליי במבט מובך.
" שיר , אני צריך להגיד לך שאני מאוד מתרגש. אני לא יודע מאיפה להתחיל, אני מאוד נבוך מלהגיד זאת אבל נראה לי שאני מאוהב בך והייתי רוצה שתהיי החברה שלי, מה דעתך?" שאל מתנאל בחיוך קורן ורחב.
" מתנאל , גם אני מאוהבת בך , אני מסכימה להיות החברה שלך , ובנוגע לתכלת , מתישהו נצטרך לדבר איתה על שאתה ואני ביחד." אמרתי בחיוך.
" שיר.. אני כל כך אוהב אותך. טוב שאת מסכימה." מתנאל התקרב אליי ונישק אותי. תכלת אף היא הופיעה בחדר וראתה את שנינו ביחד. היא הסתכלה עליי בהלם גמור, היא הביטה בי ובמתנאל ממושכות ולא אמרה דבר.
בכלל לא שמתי לב שהיא היתה בחדר , מתנאל ואני התחבקנו. כשאני הסתובבתי לעברה , היא התקרבה אליי והביטה בי במבט מבחיל עיניה התמלאו דמעות , " שיר , איך יכולת?! ואתה, מתנאל איך היית מסוגל לעשות לי דבר כזה?! אני לא מאמינה , החברה הכי טובה שלי והחבר שלי שיקרו לי , סמכתי עליכם בעיניים עצומות. אתם ביחד ובכלל לא טרחתם להסביר מהו מהלך העניינים ביניכם. אני מנתקת את הקשר מיד ועכשיו.." חתמה ויצאה בוכה מן החדר.
" מתנאל , מה נעשה? אוי, לא נעים לי מתכלת. היא ראתה אותנו ביחד." אמרתי והסמקתי , הפעם מבושה.
" לא יודע , תכלת ואני לקחנו פסק זמן , זה לא אומר שהפסקנו להיות ביחד. אבל אני אצטרך להסביר לה שזה נגמר בינינו , ולשים סוף לקשר שלנו. ואת ואני נוכל להיות ביחד." מתנאל היה נבוך אך עם זאת שמח ומרוצה.
" תכלת היא החברה הכי טובה שלי , אני מרגישה לא בנוח שהתגלה לה שאנו ביחד." אמרתי בבושה.
*
" טולי , זה היה נכון , שיר ומתנאל שיקרו לי , אני לא מאמינה לכך שהקשר שלי עם מתנאל נגמר. ראיתי אותם ביחד. שיר היא כבר לא החברה הטובה שלי ומתנאל , הוא איכזב אותי מאוד , חשבתי שנחזור להיות ביחד. אני כל כך אוהבת אותו למרות שהוא שיקר לי." אמרה תכלת בבכי.
" החיים הם לפעמים לא הוגנים וצריך להבין שלא תמיד הכול הולך כמו שהיינו רוצים שיהיה. אל תבכ תכלת , אני לצדך כעת , אל תתני לעצב לשקוע בתוכך. תאמיני לי , נכון שזה כואב ושובר, שהחבר שלך משקר לך בצורה הזאת ולכן את כעת מתמודדת עם לב שבור. " ניסתה טולי לנחם את תכלת העצובה.
" את בחורה כל כך טובה שיודעת להעריך חברות אמת וגם יודעת לשמור על מה ששלך. האהבה שלך ושל מתנאל לא תהיה ניצחית כמו זו של קן וברבי , הזוג האגדי שאותו אני מרבה להעריץ. בעולם המציאותי כמו שלנו הדברים שאנו חוות הם מורכבים ולא פשוטים." קראה טולי בידענות.
" אויש , טולי , תפסיקי כבר עם הפנטזיה הזאת שלך , קן וברבי , איזו שטויות." הניפה תכלת את ידה בביטול .
" החיים הם לא טלנובלה, וגם שנאתי בילדותי את ברבי. לא התחברתי לבובות , יותר אהבתי לשחק בקלפים ובמשחקי חברה . אני מתקשה להאמין שאני ומתנאל כבר לא נהיה ביחד. שיר איכזבה אותי יותר מאשר הוא , חשבתי באמת ובתמים שהיא חברה טובה שלי." אמרה תכלת כלא מאמינה.

פרק נ"ה