לשאוף לפסגה – פרק חמישים ואחת

פרק נ"א
חופשת הקיץ תמה והגיע העת לחזור לפנימיית אומנויות . קבעתי להיפגש עם תום ואוראל בכניסה לפנימייה בשעה שמונה בדיוק. עזבונה של סהר היה דבר מכאיב ועצוב , אך למדתי לדעת שגם לדברים טובים ויפים בחיי , יש תאריך תפוגה לכל דבר וצריך לקבל זאת ברוח טובה. סהר היתה חברתו של תום ונשארה חברתו למשך שנתיים , למרות שהיא גרה בלונדון , הם מתכתבים בוואטאפ וקבעו להיפגש מספר פעמים .
קיפלתי את בגדיי והכנסתי אותם למזוודתי הקטנה שהונחה על המיטה שלי. בשבע שבע וחצי יצאתי מהבית , כדי שאספיק להיפגש עם תום ואוראל.
עליתי לקו שמונה עשרה המוליך לפנימיית אומנויות , פגשתי את נויה ואת התלמידה שרי, החברה הכי טובה של נויה. וכשירדתי מהאוטובוס , הבחנתי שאוראל ותום מנופפים לשלום לעברי.
" שלום, חבריה , מה המצב?" צחקקתי וחייכתי בפה מלא.
" מה נשמע , שיר , איך היה החופש? כייפת? שתפי אותנו!" שאלו השניים ביחד.
" כן , מאוד. אני , תכלת היינו יחד בבריכה . ויום אחד יצאתי איתה לסרט , נהנתי מאוד בחופש הגדול." אמרתי בחיוך.
" נחמד. אני ואוראל הלכנו לגלוש בים באחד מימי החופש, וסהר ואני נפגשנו כמה פעמים בחודש אוגוסט, בקיצור היה חופש כיפי ונעים." קרא תום.
" אני מצטערת על חסרונה של סהר. היא היתה החברה הכי טובה שלי ושל תכלת . אני מאחלת בעבורה את כל האושר בעולם ובהצלחה בלימודים." אמרתי בעצב רגעי.
" כן , אבל שיר , מה לעשות , היא החליטה לעזוב ועלינו לדעת לכבד את הצעד הזה שהיא עשתה , ולהבין אותה." העמיד תום את הדברים על דיוקם.
" עכשיו אני מרגישה יותר בוגרת מאשר בשתיי השנים שעברו , בכיתה ז' הייתי ילדה עדיין עכשיו אני הולכת וגודלת . זה מפחיד." קראתי בגילוי לב .
" כן , גם אני. מה עם תכלת? דיברת איתה? אנחנו צריכים לעשות מסיבת פרידה לסהר , כי היא עזבה בלי להיפרד כמו שצריך." שאל אוראל ברצינות גמורה.
" כן , לא נראה לי שסהר תאהב את הרעיון של מסיבת פרידה , היא גם ככה היה לה קשה לעזוב." הנפתי את ידי בביטול.
" טוב , אני מקבל את דברייך בהבנה , סהר אכן לא תאהב את הרעיון הזה של להיפרד ושכולם בוכים." קרא תום בהשלמה.
*
נפרדתי מתום ומאוראל ועליתי למגורים החדשים של שכבת ט' וי'. במגורים שבהם אנו נהיה היה חדר מועדון לפעילויות חדשות ושיחות . נפגשתי עם המדריכה החדשה , משאלה.
" טוב , את חולקת את החדר עם דיירות אחרות . תכירי את התאומות הזהות , גל וטל , הבנות החדשות שהגיעו לפנימייה , תתיחסי אליהן יפה ותשתדלי להתייחס אליהן בכבוד ובסובלנות. את לא תהיי עם את שהיית רגילה להיות בחדר . עם אוסי , טולי , קורין ותכלת. הן היו בחדר נפרד. אני יודעת שהשינוי הזה יהיה רק לטובתך, סבבה? אוקיי , להתראות והמשך יום טוב." חתמה משאלה והותירה אותי לבד עם גל וטל , הבנות החדשות.
" שתדעי לך שאני לא מרוצה מהחלוקה לחדרים , גל בואי נלך מפה. אין לי זמן לחלוק את החדר עם הסנובבה המסתחדת הזאת. " אמרה טל בעצבנות.
" מה שמך? , אני מניחה שאת לא רוצה שנהיפך מההתחלה להיות אויבות ולשנוא אחת את השנייה. אז לטובתך , קחי את עצמך בידיים ." קראה גל בתנאי.
" שיר , נעים לי מאוד , מאיפה אתן מגיעות במקור?" התעניינתי ופתחתי.
" מחיפה , שתינו מגיעות מרחוק עד לפנימייה הזאת. איזה ביזבוז של זמן." נאנחה טל עמוקות והניחה את ידיה מעל לראשה .
" נכון , ועוד מה אמרה לנו המדריכה הזאת , תלמדו לחיות עם מה שיש ולהשלים עם המצב. עלינו להתאזר בסבלנות עד שנמצא את מקומנו בפנימייה , למה אני צריכה עם הסנובבה המתחסדת ההיא שיושבת מולנו ומסתכלת בנו כאילו נפלנו מהחלל." קראה גל בשחצנות.
אוף , איזה סבל עם אלו בנות אני צריכה לחלוק את החדר בפנימייה, חשבתי בתסכול.
" מה קרה , נבלע לך הלשון? את לא מסוגלת לדבר?" ליגלגה גל וגיחכה בשקט .
לא הגבתי ולא אמרתי דבר.
" מה יש , נעלבת?" גל לא הרפתה ממני . המתיקות נדפה ממנה והלאה.
הבטתי בה בפליאה. " אני רוצה להתחיל את השנה יפה. ושתיכן לא מניחות לרוחות הטובות להשפיע עליכן ושתהיה פה אוירה טובה וזורמת." אמרתי ברוח טובה.
" יופי שאת מוכנה להסתדר. אבל לכי להתחבר אל העצים , לא איתנו ." אמרה גל בשחצנות.
" חוסר כבוד כזה לא זכיתי לשמוע מימיי, אבל אתן , גבירותיי הנאוות והמהודרות , צריכות להבין שכאן חייבים לכבד אחד את השני , לא משנה השוני ." מיהרתי להתרגז.
*

יצאתי לעבר היציאה ממגורי הבנות. פגשתי את תכלת , קורין טולי ואוסי. הן לא ידעו דבר על השינוי בחלוקה לחדרים. וגם לא ידעו שיש מדריכה חדשה בשם משאלה.
" שיר , מה קורה? הכול טוב ? למה פנייך אדומות? " שאלה תכלת במבוכה. היא היחידה מכל הבנות ששמה לב שמשהו עובר עליי.
" הכול מצוין , איך היה החופש הגדול?" התעניינתי וחייכתי.
" שיר , למה את הולכת סחור סחור בלי לענות לי על שאלתי?" חזרה והדגישה.
" האמת שכן , יש משהו שמטריד אותי ומאוד , העניין הוא שישנו שינוי בחלוקת החדרים וגם אתן תהיו בחדר נפרד. המדריכה שיבצה אותי בחדר עם זוג תאומות זהות שחצניות ויהירות שמתנהגות בחוסר כבוד וזלזול יוצא דופן. כמובן שהשנה , ניצן עזבה את הפנימייה ומי שמחליפה אותה במקומה זוהי משאלה." הודעתי כמעט בעצבנות.
" ברצינות? כמה חבל! לא נורא , השינוי הזה יהיה לטובתך , תלמדי שיש כל מיני סוגים של אנשים בחברה הישראלית. תסתדרי עם הצבועות ועם השחצניות. זהו אתגר בעבורך." הצטערה טולי.
" מה? למה אני יודעת על השינוי הזה רק עכשיו? שנתיים יש לך כדי לסבול אותן , אני מקווה בשבילך שתדעי להתמודד איתן בלעדינו גם אם השינוי הוא לשנה שלמה." הציעה אוסי.
" למה מפרידים אותנו לחדרים נפרדים? מעניין לדעת! אם סהר היתה כאן , היא היתה נאבקת אם היו נותנים לה חדר עם עוד שתיי בנות שחצניות ויהירות. " התעצבנה תכלת.
" כן , עד שהיו נותנים לה להיות עם מי שהיא רוצה בחדר. אני מתגעגעת לסהר. קשה לי להחליט כאשר אני עצובה." אמרתי בכנות.
" כן , אהה. אבל , מה לעשות , היא עזבה . עלינו להשלים עם זה וזהו. " חתמה תכלת.
" אני יודעת. לכן , תכלת , עליי להבין שהשינוי יהיה רק לטובתי ומכאן רק דברים טובים ויפים יקרו לי. סהר דיברה איתך בנוגע למסיבה?" שאלתי כדי לדעת.
" לא , היא לא תאהב את זה , אני מתכוונת , את הרעיון של להיפרד. אנו צריכות לרדת מהרעיון של לעשות מסיבה בעבור סהר." תכלת אמרה ברגש.
" אוקיי , אני מבינה שאת לא מתכוונת לעשות מסיבת פרידה לסהר." קראתי בהבנה.
פניתי אל קורין ואל טולי," מה איתכן, איך היה לכן החופש הגדול? שאבתן כוחות לקראת שנת הלימודים החדשה?" התעניינתי.
" היה לנו כיף מאוד , לי ולקורין. כל הזמן היינו ביחד כמעט כל יום . וכדי לסכם את חופשת הקיץ , היה מדהים ומקסים." אמרו השתיים ביחד .
" נשמע נחמד. יפה. אני ותכלת נפגשנו מספר פעמים מעטות במהלך חופשת הקיץ הארוכה." חייכתי בשמחה.
" טוב , שיר , נמשיך הלאה ?" התקדמה תכלת בצעדים גדולים לעבר המועדון.
" יש פגישה בשעה שמונה בדיוק במועדון. נדמה לי שזה עם המדריכה משאלה." קראתי בחיוך .
אני , תכלת , קורין , אוסי וטולי הלכנו לעבר המועדון. התרגשתי מאוד לקראת הפגישה עם המדריכה משאלה.
" שלום בנים , מה קורה?" טולי נעמדה שלובת ידיים וחייכה אליהם חיוך שופע ביטחון עצמי.
" בסדר, טולי , מה איתך?" שאל תום וחייך.
" סבבה. בואו נתפוס מקום טוב." קבע תום וישב ליד מתנאל ודוד. אוראל ישב במקביל לדוד ותום.
" תגידו , אני הוזה שיש מדריכה חדשה בפנימייה. אוח, למה לא אמרו לי על השינוי הפתאומי הזה!" התפלא מתנאל.
" לא , זה נכון. למדריכה קוראים משאלה." אישרתי בביטחון.
" סבבה , אם את כבר אומרת אני מאמין." השתכנע מתנאל והביט באוראל בתמיהה.