לשאוף לפסגה – פרק ארבעים ושש

פרק מ"ו
ישבתי בחדר והסתכלתי באלבום התמונות הילדות שלי. פיהקתי בשרשרת , תכלת שכבה על המיטה התחתונה , היא היתה רכונה על ספר.
סהר העבירה מיד ליד תמונות שצלמה מהשבוע האחרון בפנימייה.

" תראו , איזה יפים אתם , את ומתנאל , אני אלהק אתכם לסוכנות הדוגמנות שלי! יש לי מליון תמונות שלכם ביחד ולבד , את רוצה שאפתח אותם?." שאלה סהר בחיוך.
" ברור שכן , וסהר , תוציאי את הרעיון המגוחך הזה מהראש של ללהק אותי לסוכנות הדוגמנות , כי אני לא רוצה להיות דוגמנית." חתמה תכלת.
" למה לא? תחשבי שתעמדי על מסלול אמיתי ולדגמן, זה שווה את המאמץ. אני במקומך הייתי
מתעסקת בזה." פינטזה סהר במתיקות.
" כי את רוצה להתעסק בדוגמנות , אבל אל תכריחי אחרים לעסוק בדברים שהם אינם מעוניינים להתעסק בהם בשעות הפנאי שלהם." אמרה תכלת קצרות.
" אני שואפת להיות צלמת למופת , וזה מכבר שלוש שנים שאני אוהבת לצלם טבע ואנשים. " הסבירה סהר את עצמה.
" ומה החלום שלך? אני מתכוונת , מה את רוצה להיות בעוד עשרים שנה? איפה את רואה שאת גרה ? ותעיזי לדמיין! זו לא חולשה." התעניינה סהר.
" טוב , אז אני אספר על עצמי, חלומי להתחתן ולהקים משפחה משלי ולהיות נאהבת ושבן זוגי ואני נחיה בשלום זו עם זה." אמרה תכלת בכמיהה.
" כן אהה? מעניין! מסקרן אותי לדעת מה תעשי עם בן הזוג המיועד לך! אני מניחה שאני יודעת במי מדובר , תקני אותי במקרה שאני טועה , מדובר במתנאל , לא?" הסתקרנה עוד יותר.
" אכן," אישרה תכלת בחיוך.
" איך ידעתי!" הריעה סהר בקול.
" למה את חושבת על העתיד הרחוק? יש לנו זמן עד אז." נאנחה תכלת.
" לא שזה ענייני , כן, אבל לא צריך לחשוב על העתיד הרחוק, יש להתרכז במה שמתרחש בהווה." הוספתי בדעתנות.
" שיר , תראי לי את התמונות שהיית קטנה! יא , איזה מותק! וממי ירשת את העיניים הכחולות העמוקות היפות האלה?" שאלה סהר בעניין.
" אין לי שמץ של מושג , את התשובה אני לא יודעת. יכול להיות שמהצד של אימא שלי." אמרתי בחולמניות.
" מה זה יכול להיות? מעולם לא סיפרת לנו על המשפחה שלך , איזו עדה את?" קראה סהר בסקרנות.
" תימניה משני הצדדים , למה את שואלת?" שאלתי במבוכה.
" גם אני חצי תימניה , אני מתה על קובנה , איזה טעים זה! ואבא שלך הוא גם נולד בתימן? " התעניינה.
" סהר , את מגזימה! עוד מעט את תבחני אותה לריאיון?!" קראה תכלת בדעתנות.
" המשמעות של השם המשפחה שלי סיאני , זה נקרא על שם עיר בתימן. " הוספתי בהרחבה.
" יפה! " התלהבה יתר על המידה.
" וגם ישנם מאכלים נוספים . יש ג'חנון וזלבייה . קובניה וסחוג. את הסוג הזה של האוכל התימני אני כלל לא אוהבת." קראתי ושתקתי.
" אני אוהבת . יאמי , טעים!" קראה סהר וליקקה את שפתיה.
" סהר , על טעם ועל ריח אין מה להתווכח !" קראתי בעייפות והנחתי את אלבום הילדות שלי על שידת הלילה.
" שיר , את רוצה שאשדך לך מישהו שאני מכירה? מישהו ביישן , שקט ועדין נפש. אני יודעת מי הכי מתאים לך מפנימיית אומנויות! אורי , בן דוד שלי . נו מה אכפת לך לפחות תנסי , אם תראי שזה לא מתאים אל תמשיכי איתו." הציעה סהר.
" אני נערה רומנטית וחולמת על האהבה המושלמת. " אמרתי בקול חולמני.
" אוקיי, אבל את חייבת לנסות , את לא יכולה להחליט כלום לפני שאני בודקת אם זה האחד שלך." התעקשה סהר.
" האחד שלי?! רגע , יש לי קצת בעיה עם ההגדרות שלך . את לא חושבת שזה לא נראה מציאותי?" קראתי באנחה.
" מציאותי או לא מציאותי. אני מציעה בשבילך ואל תגידי ישר לא, ומחר יש לך פגישה עיוורת איתו, שמעת אותי?" קראה סהר בנעימה החלטתית.
" מקובל עליי, ומה אם זה לא מתאים אני לא ממשיכה הלאה , סבבה?" אמרתי בהחלטיות.
" סבבה לגמרי." חתמה ודממה.
*
תום לקח את הגיטרה האדומה שלו והחל לנגן. כאשר הוא שוקע כל כולו במוזיקה. אוראל הקשיב לשירתו בשקיקה ונהנה מכל רגע.
מתנאל ודוד החליפו מבטים.
" אחי , אתה רוצה להתאמן על שיר להופעה הבאה? מה אתה אומר?" פנה אליו דוד .
" גם אני חושב שצריך להתאמן לפחות שעתיים ביום." קרא מתנאל.
" כל הכבוד , איזה יופי! עלה והצלח!" קרא אוראל בהתפעלות.
" תודה , תודה. מה אתה אומר על השיר " קיס יו" של וואן דירקשן ? אני רוצה לשיר את זה בגרסה יותר רועשת." החליט תום.
" איך שאתה רוצה , הכול החלטה שלך ." חתם אוראל.
" לא יודע , אני רוצה להפציץ בביצוע מושלם ומנצח, כי זה כל פעם עולה שלב יותר גבוה . לא מסתפקים במישהו ששר ושיש לו קול יפה." הוסיף תום בידעתנות.
" אבל תחרות שירה בפנימייה היא אחרת מתחרות שירה כמו דה וויס או אקס פקטור. פה זה ברמה גבוהה, לא בלחץ." החווה את דעתו.
" מה עם תופים? אני חולה על תופים , זה מוסיף למוסיקה הרבה , אינך חושב?" חשב תום בקול.
" כן, אני גם איתך בכל דבר שאתה מציע , זה לא אקס פקטור, מבין? " אמר אוראל ושתק.
" טוב , אני רק מעלה רעיונות , אתה לא חייב להסכים איתי בכל דבר שאני מעלה." חתם תום.
" סליחה שאני מפריע, תום , יש לנו הזדמנות ואסור לנו להחמיץ אחת כמוה. עלינו להתאמן כדי להצליח בהופעה הבאה, אוקיי?" אמר בקול שקט.
" כן , יש לנו כבר שיר לעלות איתו לשלב ההופעות החיות , כעבור שישה שבועות , זה מופע הסיום הענק ביותר." הזכיר לו תום.
" אז מה אתה מציע? שנעשה חזרה אחרונה לפני המופע?" מתנאל הביט בו בעיניים שואלות.
" בטח. ולאחר מכן נרד לספרייה כדי לעשות את העבודה בהיסטורייה." קרא תום ושתק.
*
סהר הסתכלה עליי במבט חתום.
" אני בטוחה שאתם תהיו הזוג של המאה!" חייכה אליי סהר.
" לא בטוח. אי אפשר לדעת שום דבר." אמרתי והנפתי את ידי בבישנות.
" הכול יהיה כמו שאני רוצה , אורי יהיה החבר שלך, ובזכותי , שנכתוב בפייסבוק שינוי למערכת יחסים?" החליטה סהר על דעת עצמה.
" לא יודעת , אני לא הגעתי להחלטה סופית." קבעתי ושתקתי.
" את כן, את הולכת מחר לפגישה העיוורת. " התעצבנה עליי סהר.
" סהר , את לוחצת עליה יותר מדי, שיר , היא לא יודעת מה היא מדברת!" התערבה תכלת בשיחה.
" אז מה , זה יהיה סיפור האהבה של השנה!" אמרה סהר בחיוך.
" אני לא יודעת אם אני מוכנה שיהיה לי בן זוג חדש, אני לא מחליפה חברים כמו גרביים. אני לא טיפוס לא אמין ." אמרתי בבת אחת.
" שיר , שמעי. את חייבת לצאת עם בנים. אני אלמד אותך ואת תדעי הכול!." ניסתה לשכנע אותי לשווא.
" אל תהפכי אותי להיות ציידת בנים. כי אני ממש לא אוהבת את זה." חזרתי והתעקשתי.
" נלך לצוד בנים ביחד, סבבה?" החליטה סהר.
" לא , סהר. אני אלך לפגישה העיוורת ואז נראה אחר כך. סיכמנו?" אמרתי ושתקתי.
" בסדר , סיכמנו." קראה סהר קצרות והשתתקה.
" אני בטוחה שאת תמצאי חן בעיני אורי , אתם תהיו זוג למופת! שלא יהיה לך ספק בזה . אחותי!" חייכה סהר בפה מלא.
" אני לא ממהרת לשום מקום! אני לא מבינה על מה כל החיפזון הזה!" אמרתי בחשש.
" מאמי , תסמכי עליי. הסירי חששות מליבך." הוסיפה בחיוך מרגיע.
" זה לא זה. " מיהרתי להגיב.
" מה לא זה? את פוחדת להתאהב, זה העניין?" שאלה והביטה בי.
" ממש לא. אני רק פוחדת להיפגע." אמרתי בכנות.
" אה כן? את כולך רועדת מפחד." קראה סהר בחיוך של ניצחון.
" סהר , היא צודקת , קשה להשתקם ממערכת יחסים כל כך ארוכה עם התאומים הזהים , אני לגמרי מבינה אותך." קראה תכלת בחיוך מבין.
" טוב , אני אצא עם אורי , בן הדוד שלך . מעניין אותי לאן הפגישה הזאת תוביל." השבתי בסקרנות.
" גדול! את תראי שהכול יילך בסבבה וזה יוביל רק למקומות טובים." איחלה סהר בקולה הצעקני.
" הלוואי שזה יילך בסבבה , אני לא מכירה את בן הדוד הזה שלך." הרשתי לעצמי לפנטז.
" את עוד תכירי אותו ותופתעי לטובה ממנו, אני מבטיחה , הוא לא יאכזב אותך, הוא אחד למיליון!" קראה סהר בחיוך.
" אחד למיליון? מה שידוע לי , שמשעמם אינה קיימת בלקסיקון המילים שלו." צחקתי בהנאה.
" בהצלחה יפיופה , היית עוברת אצלי את מבחן הבד של הסוכנות שלי במאה אחוזים. ואת יכולה להירשם בסוכנות הדוגמנות וביחד אנו נכבוש פסגות רבות." חייכה סהר חיוך מבטיח.
" באמת יש לך סוכנות דוגמנות ? את עובדת עם רשת האופנה " רנואר" ?" שאלתי בהתלהבות פיקנטית.
" בטח , אני עובדת איתם . " השיבה סהר בקלילות.
" את צעירה מדיי בשביל לעבוד , לא? רק מגיל שמונה עשרה מתחילים , לא ככה?" שאלתי בעניין.
" אני רוצה להיות צלמת למופת." אמרה סהר בחיוך חולמני.
" וואו , אני מהופנטת ממך , כבר מגיל ארבע עשרה את עובדת , יפה לך. אני לא בטוחה מה הייתי עושה במקומך, את מקור להשראה בעבורי. יש לך שאיפות וחלומות." קראתי בחיוך מתפעל.
" אכן כך , אחותי. לצלם זו האהבה השנייה שלי. והבית השני שלי זאת סוכנות הדוגמנות שאני בעצמי הקמתי." היא קראה בגאווה.
" סהר היא יוזמת ופשוט שואפת להגיע רחוק , לשאוף לפסגות לא מוכרים לה ושהכי קשה להגיע אליהם." אמרה תכלת וחייכה לעבר סהר.
"אני , תכלת ומתנאל מכירים מגיל הגן ומבית הספר היסודי. תכלת היא כמו אחותי , אני לא יכולה בלעדיה." השיבה סהר ברגש.
" שתיכן החברות הכי טובות , אהה? הלוואי שהיתה חברות כזאת אמיתית ולא מזויפת." קראתי בכמיהה.
" חברות היא כוח , עוזרת לך בימים הכי קשים." חייכה סהר ואחזה בידה של תכלת.
" נכון , אני לא יכולה להכיל את ההתרגשות הזאת. את תמיד איכשהו גורמת לי בעצמך להגיע לידי דמעות, " אמרה ומחתה את דמעותיה בגב ידיה.
" תפסיקי, בסוף לא ישארו לי ממחטות , כל המלאי שהיה , נגמר." מימלה סהר תוך כדי בכי.
" כל האיפור נמרח על פניי." חתמה תכלת וחיבקה את סהר חזק.
" אני יכולה להצטרף אליכן לחיבוק?" חייכתי אליהן וחיבקתי את שתיהן בחיבה יתרה.
" בוודאי , שירוש." אישרה תכלת במתיקות.
" אני אוהבת אתכן ומאוד , שיר ותכלת , החברות הכי טובות שלי. " קרנה סהר מאושר.
" ואנו אוהבות אותך." שתינו מלמלנו לה בחזרה.
" אפשר ללכת?" שאלה סהר בהשתעלה קלות , היא הפנתה אלינו מבט תועה.
" עדיין לא." לא השתחררנו ממנה ועטפנו אותה בחיבוק חם ואוהב.
" תכלת , את רוצה שאני אתעלף במקום , מה קורה לך?" היא השתעלה שוב וכמעט נחנקה.
" סהר , את נראית לא טוב, את כולך אדומה ומזיעה." היא אמרה בקולה המודאג והרחמני.
" תודה רבה." אמרה סהר ונאנחה. תכלת הרפתה מכתפה של סהר , היא חמקה מידיה כאילו נכוותה מאש.
" אני בסדר , תודה שאתן שואלות לשלומי , אבל יש לנו לנפח בלונים בשביל המסיבת ההפתעה של תום ואוראל." הזכירה לנו סהר.
" סבבה, ומתיי תחול המסיבה ?" פנתה אליה תכלת בנעימה עניינית.
" מחר בשתיים אחרי סיום הלימודים. אני מזהירה אתכן לבל לגלות להם דבר אודות המסיבה שאנחנו מכינות להם, הם לא יישכחו את היום הזה בחיים, כי אני מתכוננת להפתיע אותם ובגדול." עלזה סהר.
" כן , זה אכן תהיה הפתעה גדולה , וכולי תקווה שתהיה זו מסיבה מקסימה! , התאריך המשוער של היום הולדת של שניהם זה כ"ה באדר , וואו , זה יהיה מהמם." אמרתי בחיוך.
" אני מנסה לדמיין את תגובתו של תום , הוא לא יודע מה מצפה לו. הוא עוד יופתע. הוא ייכנס בפרצוף מזועזע ויגיד " שלא נדע מטומאה וכאלה.." יש לו תגובות מצחיקות ומדליקות , אני מתה על האישיות שלו. הוא כזה טוב לב. " אמרה סהר וצחחקה .
" והעיניים שלו, וואו, אתה מרגיש כאילו הגעת לשוודיה , ולא לפנימיית אומנויות . יש לו עיניים מדהימות ויפהפיות. הוא היה צריך להיות דוגמן . הוא בטוח היה לוקח את המקום הראשון." הרהרה סהר בקול.
" תגידי , סהר את מאוהבת בתום?" שאלתי בסקרנות.
" כן, הוא נפלא , אני מטורפת עליו." הצהירה סהר בגילוי לב.
" ברצי , זאת פעם ראשונה שלך שאת מאוהבת במישהו , לא?" חייכתי אליה בתימהון ולא יכולתי להתיק מבטי ממנה.
" כן , אני מודה באשמה , הוא גנב לי את הלב, אני מעולם לא התלהבתי כך מבנים. זאת פעם ראשונה שלי ואני מרגישה שזה הזמן לאהוב." חייכה סהר ללא הפסק.
" איי, איך אני מתרגשת בשבילך. מתי תספרי לו ותגידי לו את כל אשר את מרגישה כלפיו?" שאלתי בביישנות .
" עדיין לא. אולי אחרי תחרות ' כישרון נולד' אני אקפוץ על ההזדמנות הפז הזו ואלחם עליו, ואני מבטיחה שהוא יתאהב בי ." קרצה סהר בשובבות.
" אתם מה זה מתאימים. את ותום . אני מאחלת לך הרבה בהצלחה והלוואי שתהיו זוג ." השבתי והשפלתי את מבטי.
" תודה , מאמי. מאחלת לך את אותו הדבר עם אורי. אתם עוד תהיו ביחד להרבה זמן." אמרה סהר וקרצה אליי.
" איזו חמודה! הלוואי שאני אשכח את התאומים הזהים ואני אתאהב באורי. למרות שהכול לא ידוע והמזל יכול לתעתע אותך לכיוונים לא טובים." הוספתי בחשש.
" כולי תקווה שהרוחות יובילו אותך למקום הכי טוב. ולכי תדעי , אולי יהיה לך עוד הפעם בן זוג חדש." אמרה סהר במתיקות.
" סהר. התאהבות היא עניין לא פשוט. מהיום למחר אני לא יכולה להתאהב בכל אחד ואז להיפרד ממנו לטובת מישהו שאני מאוהבת בו עד מעל הראש." אמרתי בידענות.
" נכון , אני מסכימה איתך , במקרה שלי אני לא סומכת על המזל שיפתור לי את הבעיות ולתת לאהבה אחרת להיכנס לחיי. " קראה סהר בהסכמה.
" אני קצת חוששת." אמרתי בקול רועד.
" תחשבי על הדברים טובים שקרו לך , וכך הפחד יחלוף מלבך." קראה סהר.
" כן אה? אני לא יכולה לשכוח אותם." הצהרתי בכנות.
" מי זה ' הם'? את חייבת לשכוח אותם ולהתחיל מחדש." טפחה סהר קלות על כתפי.
" את צודקת , אבל זה יקח זמן." הוסיפה תכלת בראייה מציאותית.
" תני ללב הנערה להחליט! ומיהו מוצא פיך , שיר יקירתי? " שאלה סהר והפנתה את מבטה אליי.
" עוד שנתיים אני לך תשובה סופית , סבבה?" הייתי קצרת סבלנות מכדי לענות את שאלתה.
" איך שאת בוחרת." השיבה סהר בקלילות.
הדלת נפתחה וקורין , אוסי וטולי נכנסו.
" היי!" אמרו השלוש ביחד.
" שלום שלום! מה המצב?" שאלה סהר בחיוך.
" בסדר גמור, ואתן?" חייכו אליה.
" ברוך השם , הכול טוב." אמרה סהר בחביבות.
" שמחות לשמוע! חזרנו מהקניון." הסירה אוסי את משקפי הטייסים שלה.
" יפה! ומה קניתן?! אני סקרנית מאוד." קפצה סהר בשובבות.
" בגדים חדשים מרנואר וכמה פריטי לבוש מקסטרו וומן." השיבה טולי וחייכה את חיוך שופע הביטחון שלה.
" התלוויתי אליהן, מה נשמע שירוש?" שאלה קורין בדאגה.
" מצוין. חיפשתי אותך ונעלמת לי. החלטתי לחפש אחרייך בכל הפנימייה כולה." הוספתי ברגש.
" אני כאן עכשיו. תודה על שאת דואגת לי. אני יודעת להסתדר." השיבה קורין בקולה הנינוח והמרגיע.
ישבתי על המיטה התחתונה ותהיתי האם אני אכן אשכח את אוראל ותום.
שקעתי במחשבות.
*
אוראל , תום דוד ומתנאל ישבו בחדר הספריה ולמדו לבחינה בהיסטוריה. תום העמיק לקרוא בספר
ההיסטוריה שהיה פתוח לנגד עיניו. אוראל ודוד למדו זה עם זה.