לשאוף לפסגה- פרק ארבעים ושבע

פרק מ"ז
אוראל שינן את החומר וסימן את הדברים שעליו לזכור במרקר ורוד ודוד שאל בחן אותו בלי שהסתכל במחברתו הפתוחה.
תום ומתנאל למדו בנפרד , תום שקע במחשבות .
בשולחן המקביל אליהם , ישבו אריאל , אליעד ואדיר ולמדו אף הם לבחנה בהיסטוריה.
אריאל, מצדו לא למד את הלקח מהפעם שעברה כאשר הפליט שאני יוצאת במקביל עם תום ועם אוראל בו בזמן. הוא המשיך לזלזל בתום ובדברי השנינות שיצאו מהפה שלו. הוא ציפה להזדמנות טובה שיוכל לפגוע בנקודה הכי רגישה של תום.
הוא תיכנן כל פרט ופרט מבלי להשאיר סימן. בשביל תום , זו היתה המכה שלא לא ציפה מחברו הטוב אריאל.
" אוף , כמה חומר יש ללמוד למבחן ואני לא יודע כלום , בעבורי זה כמו סינית." אמר תום בתסכול.
" תגיד תודה , שאתה אין לך ספר שלם ללמוד למה זה הכי קשה. להיות מורה זה לא פשוט , בעידן של היום." הוסיף אוראל.
" כן אהה? אני אוהב היסטוריה בנפשי ובדמי. שטיות במיץ עגבניות , מי שלומד את החומר זה קל בשבילו." הוסיף מתנאל.
" מי שמדבר , אני לא מבין בהיסטוריה , אני שונא את זה." התעצבן תום.
" בסוף אתה תאהב היסטוריה אחרי שאתה תבין מה שנלמד בכיתה." קרא מתנאל בחדות לשון.
" על מה אתה מדבר? אני לא אוהב היסטוריה וחסל." התעקש תום.
" עזוב אותו , אי אפשר להכריח מישהו להתחיל לאהוב מקצוע שהוא לא רוצה ללמוד!" אוראל דיבר במקומו.
" הנער התחיל לדבר!! סוף סוף הוא רואה שאף אחד לא נושך אותו, מעולה אחי! זו התחלת הדרך ואתה אכן בכיוון הנכון , בסיום המסע אתה תגיע לפסגה." אמר אדיר בביטחון עצמי.
" כן , איזה יופי לך אחי , אני שמח בשבילך. " קרא אריאל בחיוך.
" ועוד עצה קטנטנה ממני אלייך זה לא להתבייש ולהסתכל אל הקיר. כשמדברים, צריך תמיד ליצור קשר עין תמידי. ככה זה בתקשורת." אמר אליעד בהתנצחות.
" כן , אהה?" נלחץ אוראל.
"מה אתה מתכווץ כולך?" התפלא אריאל.
" הוא פוחד לסמוך על האנשים , זה העניין?" ניחש אדיר את הסיבה שאוראל כל הזמן נלחץ.
" כן , יש לו חוסר אמון באנשים והוא מפחד לתקשר איתם. " הסכים תום.
" אני, זאת אומרת , כולכם מפחידים אותי. אני לא יכול להתגבר על זה." גימגם אוראל ופניו האדימו .
" מה זאת אומרת? אתה לא רוצה שכולם יידעו שאתה מגמגם ואתה מתבייש במגבלה הזאת?!" הרעים דוד בקולו.
" דוד, תבין אותי , המגבלה הזאת התגלתה רק לאחרונה. " אוראל רכן ראשו בבושה.
" אתה לא צריך להתבייש בזה. " ניסה דוד להרגיע את אוראל המבויש.
" אני כן מתבייש בזה , מה יחשבו עליי בני השכבה?" התמרמר אוראל.
" עזוב אותם , יותר חשוב שתגיד לי מה אתה חושב על עצמך?" שאל דוד בנעימה עניינית.
" אני לא חושב שום דבר על עצמי, מעסיקה אותי המחשבה מה חושבים בני השכבה עליי!" השיב והסתכל על דוד בעצב.
" אוראל , תפסיק לחשוב על בני השכבה ותענה על השאלה ששאלתי בנעימה עניינית ! זה לא בריא לך כל המחשבות האלה שאתה מתעסק רק בהן." רגז דוד.
אוראל לא ענה ושתק.
" הוא מתבייש , " עקץ אריאל.
" תפסיק אריאל , זה לא לעניין! יש לו פה והוא יכול לדבר בשם עצמו!" השיב תום דרך נזיפה.
אוראל יצא מן הספריה בדמעות בעיניו.
" עכשיו אתה יכול להיות מרוצה, לא? אתה אוהב לעקוץ את מי שלידך ולהתסיס אותו , אתה עושה את זה בכוונה?" התעצבן עליו תום.
" תום , מה קורה? העלבתי את האח התאום שלך? כל הכבוד לי , נזכרת שאתה חייב להגן עליו ולהיות בצד שלו." לחש אריאל ולחישתו היתה כארס של נחש.
" תעזוב אותו , תום , אל תרד לרמה שלו!" התערב אדיר.
" מה " תעזוב אותו"? הוא העליב את האח התאום שלי." התנצח תום.
*
אוראל ישב בקצה המדרגה ובכה. הוא שמע שני קולות מוכרים מאחוריו , אלה היו שתיי אחיותיו , קסם וים. " היי, מה נשמע? תום לא איתך?" הן הניחו יד ידידותית כדי לעודדו .
" הוא בפנים , לומד למבחן בהיסטוריה , מה , קסם וים מה אתן עושות פה?" קרא בקול מופתע.
" כן , הבאנו לך ולתום הפתעה : עוגת שוקולד בגלל שיש לך יום הולדת היום וגם לתום. " אמרו קסם וים בהתלהבות.
" הי, אתה לא נראה מתלהב, מישהו העליב אותך ? זה העניין?" שאלה קסם ברוך וים שישבה לצד אוראל , ליטפה את שערו.
" ים וקסם, אם אספר לכם מה עובר בליבי , אתן לא תכעסו עליי? יש לי את המגבלה הזאת ואני מגמגם?! כולם יברחו ממני , ולא יהיה לי אף חבר ." התעצב אוראל.
" מה?! ולא סיפרת לאף אחד אפילו לא לאבא ולאמא? קסם , את מבינה מה הולך פה? הילד שמר סוד שכמעט היה מפוצץ אותו מבפנים. " קסם התקשתה לשמור על שלוותה.
" אני לא קולטת , מה פחדת? זו הסיבה שלא שיתפת לא את אבא ולא אימא במגבלה הזאת שלך?!" התרעמה ים והסתכלה על אוראל במבט שוטם.
קסם וים הסתכלו זו על זו.
" העניין שאני מתבייש , ואני עוזב את הפנימייה!" הוסיף בתוקף.
" מתבייש? אתה? לא עשית שום דבר , זו הדרך בה אתה בוחר להתמודד עם הבעיות ? לברוח מהן או להימלט מעצמך ולא להתעמת מולן?!" התנצחה קסם.
" אני מבינה אותך , זה קשה להתייצב מול בני השכבה ולהגיד להם : אני מגמגם. " קראה ים בחיוך מבין.
" קל לך לדבר , משום שאת לא עוברת את מה שאני מרגיש, איך אסתכל עליהם בעיניים ואדבר איתם כשאני מתקשה להגות מילה כמו שצריך!" אוראל חפן את ראשו בידיו ונאנח בייאוש.
" אני לא רוצה להלאות אותך , אתה לא מסכן ואתה לא צריך לרחם על עצמך. ואתה ותום האחים הקטנים שלי. כשתום יצא , תביא לו את המתנה שקנינו בשבילכם. בסדר? יא מתלהב?" חייכה ים.
" סבבה, מה שתגידי." השיב אוראל.
" אוראלי , תגיד , הנערה שמצאה חן בעיני שניכם ושגרמה לכם לריב , עדיין לומדת אתכם בשכבה?" התעניינה ים .
" ואיך היא קשורה? אני לא רוצה לדבר עליה," קבע אוראל.
" תשכח ממה שאמרתי ," ויתרה קסם והחליפה מהר נושא.
תום יצא מן הספרייה וראה את קסם וים רצות לעברו. " שלום גם לך , לאח התאום הכי יפה מבין השניים, יום הולדת שמח!" הריעו השתיים וכרכרו סביבו בחגיגיות.
" מה המצב , אח? התגעגענו אלייך ומאוד ." חיבקו אותו קסם וים , הוא ניסה להשתחרר מהחיבוק לשווא.
" הכול תותים , לא ממש , ראיתן את אוראל במקרה? הוא נעלב ממישהו ש" עקץ" אותו מבין חבריי לכיתה. קסם וים , הוא פיתח את מגבלת הגמגום שלו מפריעה לו בהמשך לימודיו בפנימייה." תיאר תום בקצרה.
" כן , הוא סיפר לנו , המסכן מתבייש בעצמו בכל העת הזאת. וזה לא הכול , מתברר שהמגבלה שלו , לא אובחנה מזמן. אלא היא התגלתה לפני מספר חודשים." השיבה קסם בנעימה עניינית.
" והוא אפילו לא העיז לספר לאבא ולאמא על כך , וכל זה מפני שהוא פחדן גמור." התנצחה ים ונאנחה.
" את כל מה שיש לך לומר תגידי בשקט! שאוראל לא ישמע אותך אומרת בקול את מה שהוא סיפר לך לפני רגע." התחשבה קסם.
" אבל הוא פחדן! למה הוא שמר את הסוד ההוא הרבה זמן מאיתנו , למה?" צעקה ים בקול . כעס רב נשמע בקולה.
" ים , קצת התחשבות!" דרשה קסם.
" לא התחשבות ולא גרביים , הבן אדם שיקר לנו ואת רוצה שאני אתחשב בו?! " התרעמה ים.
" מה קרה לך , ים? למה את צועקת עליו?" הגנה קסם על אוראל.
" ים , מה קשור , אולי היה לו סיבה שהוא לא רצה לספר להורים, ולא לך קסם ולא לים." השיב תום בהסכמה אף הוא.
" אוראל , אל תתייחס אליה , היא סתם כועסת , זה יעבור לה." הרגיעה קסם את אוראל .
" מדוע היא כועסת ? בגלל שלא סיפרתי לה?" התפלא אוראל ולא הבין.
" יכול להיות , היא פגועה בגלל שלא שיתפת גם את ההורים בעצם העובדה שאתה מגמגם! אתה מבין?" ניסתה ליישר את אופן העניינים.
" מה אני צריך להבין בדיוק? היא צודקת , אני מבין אותה , היא לא רוצה אח מגמגם, היא מתביישת בזה. אין לי במה להצטדק." הבין אוראל את הכעס של ים.
" אתה יודע שים כועסת , זה לא לתמיד. היא תסלח לך מתישהו." קראה קסם בקול דקיק.
" אני לא יודע כלום , מה יהיה מחר , אף אחד לא יכול לנחש מה אלוהים מתכנן , ההחלטה היא בידי שמים. " אמר אוראל בתסכול.
" אני לא אסלח לו לעולם , ואני אספר את כל מה שאמרת לאימא ואבא!" איימה ים.
" את לא הולכת לעשות זאת , ים וחסל. תביני , הוא מתבייש וזה בסדר. " התנגדה קסם .
" אני אתקשר עכשיו, הלו אימא , אוראל מסתיר מכם שיש לו מגבלה והוא מגמגם." פלטה ים וחייכה חיוך מרושע לעבר אוראל , תום וקסם.
" ים , אין , באמת שהגזמת , מה פתאום סיפרת לאימא על המגבלה של אוראל ? רצית שהוא יתבייש במגבלה שלו עוד יותר?." התעצבנה עליה קסם וחטפה מידה את האייפון .
" כן ," אישרה ים בתרועת ניצחון.
" אז הצלחת במטרה שסימנת לך . כל הכבוד. " קראה קסם בציניות.
" מגיע לו . הוא לא שיתף אותנו במגבלה שיש לו כי הוא מתבייש בה, נו באמת , קסם?! את לא חושבת שאת טועה?" הוסיפה ים בטון משכנע.
קסם העמידה פנים כלא שומעת.
" למה את שותקת? " התפלאה ים .
" כי אין לי מה להוסיף," אמרה בקול שקט ודממה.
" את טועה , בזה שאת סיפרת לאימא שיש לו מגבלה והוא מתבייש מאוד." כעסה קסם.
" טוב , סורי , טעות שלי , אני לא הייתי צריכה לספר להורים על המגבלה הזאת שלך." התנצלה ים בפני אוראל , קסם ותום.
" זה בסדר. אני מבין את הכעס שלך , אין לך צורך באח שמגמגם ושלא יודע לדבר כמו שצריך." הסכים אוראל עם ים.
" אני לא אחזור בי מהחלטתי. אני שלמה עם מה שאמרתי. ואני עדיין חושבת , שהוא היה צריך לספר להורים!" התעקשה ים.
" בטח , שאת לא תחזרי בך מהחלטתך . את בטוחה שאת יודעת הכול ומחשיבה את עצמך כטובה ביותר.מגבלה הזאת אפשר לשים לב אליה כי שומעים אותו, זה לא משהו שאפשר להסתיר." הסבירה קסם בידענות.
ים הסתכלה על קסם במבט צולב.
" להזכירך קסם, את ואני שונות לחלוטין , את ילדת הסנדוויץ ואני הבכורה. אז בואי לפחות נבהיר את העניינים , את לא מבינה שום דבר מהחיים שלך." סיכמה ים בקצרה.
" את לא צריכה ליידע אותי כי אני כבר מכירה את האופי שלך , ים , באמת, אוראל הוא מגמגם , אז בגלל מגבלה אחת את צריכה להפסיק להתייחס אליו כאחיך הקטן ולא לדבר איתו כלל ." רגזה קסם.
" טוב קסם , אין טעם להמשיך להתווכח, הנושא סגור ומסוגר כאן." החליטה ים בו ברגע.
" אין טוב או לא טוב , העניין הוא שסיפרת להורים בלי הסכמתו של אוראל." קראה קסם ברגש.
" זכותם לדעת שאוראל הסתיר מהם את עצם היותו מגמגם , זה לא נראה לי הגיוני להסתיר דבר כזה , במיוחד מההורים. הסוד היה סוגר עליו סופית." קראה ים בחשיבות.
" בטח , לא אכפת לך שאוראל הוא רגיש מאוד לעניין הזה. " הגבירה קסם את קולה.
אוראל בהה בהן במבט אילם.
*
תום ניסה להרחיק אותו מטווח שמיעתו ללא הצלחה.
" תעזוב אותן , בוא נחזור לחדר . עוד שעתיים וחצי הטקס יתקיים." ניסה תום לשכנע אותו.
אוראל נגרר אחריו בחוסר ברירה .
" איזה טקס? דבר ברור!" התפלא אוראל ולא הבין.
תום שתק ולא ענה.
" נו תגלה!" קרא אוראל בסקרנות.
תום לא השיב לשאלתו ונותר שקט, כשהם הגיעו לקרבת מגורי הבנים שכבות ח' וט'.
"תום , נו תאמר משהו! מעניין אותי איזו הפתעה צפויה לנו?" הסתקרן ולא יכול היה להתאפק.
" שום הפתעה ," חתם תום.
" מה זאת אומרת " שום הפתעה"? " הציף אותו אוראל בשאלות.
" מה שבדיוק אמרתי , שאין שום הפתעה." חזר תום על דבריו , הפעם בלחץ.
הם שמעו את הרעש מהחדר הסמוך והתקרבו לעברו בסקרנות יתרה.
" מה זה הרעש הזה?" שאל אוראל בפליאה.
הם התקרבו עוד ועוד . " כאן מתקיים הטקס?" שאל תום בנעימה עניינית.
הם פתחו את דלת החדר , " הפתעה!" צעקה לעברם טולי בשמחה עילאית.
" שלא נדע מטומאה ! מה זה , את אמיתית?" נבהל תום והעווה את פניו.
" כן , זה מסיבת הפתעה בשבילכם, אני אוהבת אתכם!" הריעה סהר וצחקקה את צחוקה המתוק.
" מה , אבל , מה עם הטקס? זאת סתם היתה המצאה שלכן או מה?" לא הבין אוראל ונעץ בטולי מבט חסר הבעה.
" אכן זה כמו שאתה חושב , זאת היתה מכוונה טובה , רצינו בסך הכול להפתיע אתכם." הסבירה טולי את עצמה.
" ברצוני להודיע לכן אני מטבעי לא אוהב הפתעות. אז לכן תירדו מזה כמה שיותר מהר , מכיוון שזאת הסיבה שאני לא הולך לחגוג." הצהיר תום בהפתעה.
" אמרתי לכן. הוא לא אוהב את זה. איך ידעתי!" אמרתי בניצחון ושוב שתקתי.
סהר הביטה בי במבט מובך ולא הבינה את מה שהתכוונתי לומר בדבריי.
" תגידו תודה לפחות , התאמצנו בשבילכם והראנו לכם כמה אנחנו מחזירות אהבה והערכה כלפיכם." התאוננו סהר ותכלת.
" הכול בעבורך , אחי." אמרו מתנאל , דוד ואליעד ביחד.
" אני יודע , אני מודה לכם מכל הלב , אנחנו צריכים להודות לכם." אמר תום בהערכה.
" שטיות , הכול באהבה, " חייך מתנאל חיוך מלא תודה.
" היי , בננות , מה העניינות?" הופיעו ים וקסם ביחד.
" מצוין , ואתן? אני יכולה לנחש מי אתן! אתן , האחיות של תום וים. נכון?" נחשתי בקלות.
" אכן כך, " אישרו השתיים בעליצות.
" איך את דומה לתום , יש לך העיניים הכחלחלות הירקרקות האלה שלו. איזה עולם קטן! " התפלאתי.

"כן ,תום ירש ממני את העיניים הכחלחלות הירקרקות שלי ואבא שלי יש לו עיניים בצבע ירוק כחול כזה , את יודעת. ואני הבכורה ואני משתדלת להיות בשבילו מודל לחיקוי." אמרה ים בהתפעלות מרובה.
" אה, הבנתי וקסם היא האמצעית. מה , קסם , ספרי על עצמך." פניתי אלייה ונעצתי בה עיניים שואלות.

" מה יש לספר? אני האמצעית ואחריי יש את מידד ואחיעד. גם תאומים זהים. ואני אוהבת אותם כמו תום ואוראל. אני אוהבת את כולם במידה שווה , לא אחד פחות והשני יותר , אצלי בלב יש מקום לכולם , לא משנה מי או מה הוא. " אמרה קסם בטוב לב שלה. היא הזכירה לי את טוב ליבו של תום. והבנתי מאיפה הטוב לב הזה נובע חייכתי אלייה חיוך רחב וגדול.
" וואו , לא ידעתי שחוץ מתום ומאוראל יש גם את מידד ואחיעד , איזה יופי. " התלהבתי יתר על המידה.
" כן , ואנו בסך הכול שישה אחים." חתמה ים.
" אז את שיר, נכון? את יפה יותר מאשר מהתמונות! אוראל ותום לא הפסיקו לדבר אלייך כשהם היו באים לבית בשבתות, כל הזמן הזכירו אותך בארוחות ערב שישי." התלהבה ים.
" מודה באשמה! כן , זאת אני." אישרתי בחיוך מובך.
" מה , את ביישנית עד כדי כך?" התפלאה קסם.
" לצערי הרב , זה נכון , אני ביישנית והדבר שאני הכי רוצה שיהיה לי ביטחון עצמי." קראתי במבוכה.
" אל תדאגי , זה עוד יעבור לך!" פיללה ים.
" מה זאת אומרת " יעבור"? היא ביישנית , זה טבעי, גם אני הייתי ביישנית כשהייתי בגילה, בסביבות גילאי אחת עשרה – שש עשרה כזה." הבינה אותי קסם.
" קסם , היית ביישנית כשהיית בגילי?" שאלתי בסקרנות.
" יו! את לא יודעת כמה. הייתי מתביישת ומסיטה את העיניים מהאדם שרצה לשוחח איתי. בקיצור, היייתי מאוד מכונסת בעצמי." הצהירה קסם בגילוי לב.
" זה בדיוק אני ! זאת הדרך בה אני מגיבה כשאני בסביבת אנשים!" קראתי בהזדהות.
" מה מסיטה את מבטך הצידה ולא מסתכלת היישר לתוך עיניו של האדם הרוצה לשוחח איתך?"שאלה.