לשאוף לפסגה- פרק ארבעים וחמש

פרק מ"ה
" האמת שכל יום אנו מגלים לאט לאט את העולם העשיר שיש בתוכך. וזה מפתיע ומרגש לראות את ההתפתחות שלך , אני מתכוונת , הנפשית. " חיזקה סהר את דבריה של תכלת.
" טוב , שיר , זאת זכות גדולה להיות חברה שלך." חזרה והדגישה תכלת בהתרגשות.
תכלת , אני וסהר ירדו מן הבמה ופנינו לאליעד ולאדיר ששרו דואט מרגש עם השיר " מהמרחקים." שבמקור גלי עטרי ושגיב כהן מבצעים.
תום ואוראל עמדו לצדי , וקצת הרגשתי נבוכה.
*

" מה קורה יפים? אני חייבת לומר שהביצוע שלכם היה נהדר ומקסים. ותום , אתה שר יפה ויש לך קול פעמונים והאמת אני אשמח אם בסיום התחרות תשיר לי קצת. " קראתי בהתפעלות.
" תודה לך , שיר , שאת יודעת לפרגן בטוב טעם . וגם ההופעה שלכן היה פשוט פצצה לגבות! " הרעיפו עליי מחמאות.
" אתה מביך אותי , די, אני עוד אסמיק פה." קראתי , נבוכה.
"את לא רגילה למחמאות , מה? אני רוצה להוסיף שהשם של הלהקה שלכן. זה מגניב לאללה." קרא מתנאל בחיוך.
" אני הצעתי לקרוא ללהקת בנות שלי " ורוד" , סבבה? תנו את הכבוד לבנות! אוקיי?" אמרה סהר נמרצות.
"כל הכבוד , מה יש , את לא מרוצה?" החמיא מתנאל.
" כן , ברור שאני מרוצה. וחברות הקבוצה שלי הן שיר ותכלת . חברות טובות ומצוינות , הן עבדו קשה והוכיחו שאכן השמיים הם הגבול . תנו להן כפיים." הרימה סהר את קולה .
" הידד לשיר הגדולה מהחיים. ולאחרונה , להריע לה בקול , תכלת." הכריז תום בחגיגיות.
תכלת התקדמה כמה צעדים קדימה וחייכה אליהם .
תום חייך אליי ואוראל שהיה לידו, הגיב בחיוך חביב הרגיל שלו.
" מה?" פנה אליו תום, הוא הביט בו במבט מלא פליאה.
" תהיה שמח כמו כולם! ואל תשב בצד כאילו אתה איזה מתבודד." חזר והדגיש בנעימה מוכיחה.
" בסדר. אני לא מתבייש." ביטל אוראל את דבריו.
" זה לא בסדר. אתה ביישן. אתה צריך לקנות לך חברים ולא לחכות שמישהו ייגש אלייך, הבנת אותי?" הרים תום את קולו.
" בטח . יש לי את אליעד ודוד , וגם חברים שלך הם חברים שלי , ככה זה היה תמיד!" הוסיף אוראל בקול ביישני.
" אז מה? אתה צריך שיהיה לך מעגל קרוב של חברים. אני מקובל ואהוב בקרב בני השכבה שלנו. אבל אני מתחבר גם לנערים שאני לא מכיר. למרות שאני חייב להודות , שאריאל היה חבר שלי ,בעצם הוא הוכיח שהוא חבר לא טוב , וגם אתה צריך להיפתח רגשית , הבנת למה אני מתכוון?" חידד תום בשנינות החדה שלו.
" סבבה. אני מסכים עם מה שאתה אומר. למרות שהבנות כרוכות אחרייך כאילו אתה איזה אליל מפורסם , ואני , לעומתי, אף אחת לא מתחילה איתי בגלל שאני חנון." הקטין את עצמו .

" אתה רואה? זאת החשיבה השלילית על עצמך. היא זו שמוליכה אותך שולל . אתה לא מבין? אתה צריך להאמין בעצמך. כך שאחרים יאמינו בך וביכולות הטמונות בך. " הצהיר תום בשנינות.

" מה אני אגיד לך. אתה צודק. למרות שאני עדיין אוהב את שיר." הודה.

" כן , גם אני אוהב אותה. שנינו צריכים להמשיך הלאה. למרות ששיר מונעת מאיתנו להמשיך הלאה , אני לא שוכח קודם כל מי אני ומה אני , חלק ממך ." הוסיף תום ברגש.

" שנינו זה בעצם אדם אחד. כל אחד עם העולם הפנימי שלו." השלים אוראל את דבריו של תום.

" תום , אתה אחי עצמי ובשר מבשרי. " התרגש אוראל והשניים התחבקו.
אני , תכלת וסהר הבטנו בהם נרגשות ונפעמות.
" טוב, בנות , זזנו?" הזכירה לנו סהר.
" זזנו, יאללה מאמי , צריך ללכת למגורים." אישרה תכלת בחיוך עדין.
" כן , בטח . יש לנו גם חזרות לעשות עד להופעה הבאה . הרי אנו מתמודדות ב"כישרון נולד". אחותי, תני כיף, שחקנו אותה היום ובגדול." סהר ספקה ידה בידה של תכלת.
" אהה. תכלת. חשבת על מה ששוחחנו?" שאלתי בעניין.
" ברור שחשבתי. ושיר, אני לא מעוניינת בתום. מצדי , שהבנות ימשיכו לרדוף אחריו, שיהיה לו בתיאבון." אמרה תכלת בשעשוע.
" יופי , מתנאל בר מזל שיש לו אותך. כוונתי שאת החברה שלו. הוא יופי של בחור." קראתי בהתלהבות.
" שירוש. אני שמחה שאנו חברות. שלוש החברות הכי טובות ." אמרה וחיבקה אותי ואת סהר בחיבוק עדין למדיי.
פסענו לעבר בניין המגורים.
*
תום , אוראל דוד ומתנאל נכנסו לחדרם. על מיטתו של תום נחה גיטרה אדומה משובחת ויוקרתית , תום ניגש לעברה בקריאות הפתעה והתרגשות. עכשיו הוא יכול לנגן בה ככל אוות נפשו. תמיד הוא חלם להיות גיטריסט למופת והנה זומנה לו הזדמנות להגשים את חלומו.
" קניתי את הגיטרה בעבורך. כדאי שתוכל לנגן בה בשעות הפנאי שלך. ורציתי לומר לך, שלא משנה מה , אתה תמיד תהיה בליבי , " קרא אוראל ברגש.
" לא היית צריך לטרוח בעבורי. אם אני אוכל להחזיר לך את מלוא התשלום על מה שקנית לי. הגיטרה מקסימה , תודה רבה , אוראל!" התרגש תום וניגש אליו כדי לחבקו .
" אין בעד מה. עוד יומיים , אתה תהיה בן ארבע עשרה. ושנינו נחגוג יום הולדת וזאת ההזדמנות להודות לך על שאתה פה איתי , בפנימייה . ולא העדפת לעזוב את ישראל ולא להמשיך ללמוד בפנימיית אומנויות על פני הפנימייה שאבא רצה לרשום אותנו בה בארגנטינה הרחוקה. " קרא אוראל בחום.
" אתה האח התאום הכי טוב שבעולם , אני לא אחליף אותך במישהו אחר אף פעם. טוב שיש לי אותך , אוראל." הוא טפח על שכמו והרעיף עליו חיבוקים.
" תום , אתה חונק אותי." אוראל השתנק והשתעל קלות.
" אני אוהב אותך , " התרכך תום.
" אני יותר , תדע שיש לך אותי , ולעולם לא ניפרד." חייך אוראל חיוך ביישן .
" כמה עלתה לך הגיטרה? אני מניח , שבזבזת את כל דמי כיסייך על הקנייה הלא זולה ." תבע תום לדעת.
" היא עלתה לי מאות שקלים וזוהי חברה יוקרתית מאוד בארה"ב. בזבזתי את כל דמי הכיס שלי בשביל לקנות לך את הגיטרה שרצית שתהיה כבר הרבה זמן." קרא אוראל.
" איך ידעתי! אני צריך להחזיר לך כסף." אמר והוציא את ארנקו מילקוטו, והוציא ממנה שני שטרות של מאתיים שקלים חדשים, והניחם בידו.
" לא צריך. אני מוותר על הכסף. תחזיר לארנק. תום. " ויתר אוראל.
" מה פתאום? למה אתה אומר לי לא? תקבל את הכסף וזהו." התעקש תום.
" לא נעים לי שאתה מביא לי כסף מדמי הכיס שלך. זה לא מקובל." כעס אוראל.
" אצלי זה כן מקובל! תגיד תודה רבה ותפסיק להתווכח. מגיע לך , זה הכסף שאני חייב להחזיר בתמורה למה שקנית לי." חתם תום.
" לא נעים מת כבר מזמן. ותודה רבה שחשבת עלי , אתה אח טוב." קרא תום בהמון רגשות תודה והערכה.
" סבבה . מה שתגיד." השיב אוראל ושתק.
אוראל שלף את ארנקו ושם את הכסף במקומו. " תודה," פלט שוב .
" אין בעד מה." החזיר תום את מלוא חיוכו.
" איזו גיטרה מעלפת יש לך , גם אני רוצה אחת כזאת ." קינא דוד.

ליבו נצבט למראה הגיטרה האדומה שאוראל קנה בעבור תום. תום לקח את הגיטרה לידיו והחל לנגן להנאתו.
" מה עם שיר? " חקר דוד את תום.
" שיר , שיר , שיר! נמאס לי כבר לשמוע את השם הזה. אני לא רוצה להמשיך ולבזבז עליה את מחשבותיי. היא המשיכה הלאה, ואנו גם צריכים להתקדם ולא לחשוב עליה יותר." הניף אוראל את ידו בעצבנות.
" כן , אה? אתה צודק, אין טעם לבזבז את הזמן. אני לא חושב יותר על שיר. אני חושב שכדאי שנניח לנפשה בשקט." החליט תום בו ברגע.
" יופי. סוף סוף התחלת לחשוב בהיגיון. הגיעו ימות המשיח." הרצינו פניו של אוראל .
" כי אני צריך להמשיך הלאה. ולהגשים את החלום הכי גדול שלי: לנגן בגיטרה שקנית בעבורי." הוסיף תום בשנינות.
" ושכחת עוד דבר נוסף. לשיר ולהוציא דיסקים. זה הזמן שלך לשאוף לפסגה ולהגיע עד אליה . ואני סובר שאתה אכן תגיע רחוק , כי אתה נחוש ולא מוותר בקלות." הוסיף אוראל.
תום חייך את החיוך שובב הרגיל שלו, שממנו לא ניתן להבין כלום. והוא טלטל את המיטה קלות , עד שאוראל נפל ממנה.
" תום!" התרעם אוראל.
" מה יש? אתה לא יודע לצחוק?" השתעשע תום.
" זה לא מצחיק ! תפסיק עם התעלולים האלה שלך. עוד יקרה אסון חס ושלום." חשש אוראל.
" מה יקרה? תפול ותשבור רגל בגלל זה! תהיה קליל , בחייך , החיים קצרים!" ענה תום בנחת.
" חחח, כאילו אתה מספר לי את בדיחת השבוע." קרא אוראל בקוצר רוח.
" טוב , לא התכוונתי." על פניו הפציע חיוך שובב וקליל. כזה הוא תום.
" כן התכוונת! ותשמור על הגיטרה שלך מכל משמר. כי היא עלתה הון תועפות." רגז בפנים אדומות.
" כן , אבא. סליחה אחי, אני מצטער על ההתנהגות לא נאותה." גיחך תום.
" אני לא אבא. יש לי שם ברוך השם. בשבילך אני אוראל ולא אחר." תבע אוראל.
" שכחתי . מה נהיה , תהיה קצת קליל. " אמר תום בנעימה שטותניקית.
" ובנוגע לגיטרה , אני שומר עליה כבבת עיניי . " קרא תום.
" כן אחי! " חייך אוראל בביישנות.
" אתה מנגן יפה ושר מהמם. יש לך עתיד בזה. ואני אהיה הראשון שאבוא להופעות שלך ללא תנאי." החמיא אוראל.
" תודה רבה על המחמאות , אנו צריכים להתאמן הרבה בשביל שבפעם הבאה זה יהיה מוצלח יותר מהפעם הקודמת." קרא, חדור מוטיבציה.