לשאוף לפסגה – פרק ארבעים ואחת

פרק מ\"א
קורין חזרה מהמקלחת כשמגבת פרחונית מלופפת סביב ראשה, היא חייכה אליי בחמימות. אוסי וטולי נכנסו בעקבותיה. תכלת וסהר החליפו ביניהן מבטי מבוכה. קרן חלפה על פניי כשחיוך בלתי מובן מתוח על פניה , היא הושיטה את ידה וצבטה את לחיי שנעשו אדומות וסמוקות.
\" את ילדה סוכר! מותק של נערה!\" קראה לעברי בחיוך .
לא הצלחתי להתגבר על המבוכה הרבה שחשתי. התכוננתי לקראת שיחת הפתיחה עם המנהלת שתפתח את שנת הלימודים תשע\"ב.
הוצאתי את תיק האיפור שלי מהמזוודה שלי שניצבה ליד התא שלי בין שישה תאים השייכים לשאר חברותיי לכיתה. יצאתי ביחד עם קורין , אוסי , טולי , תכלת וסהר לעבר אולם הספורט.
*
שמתי לב שהדלת האדומה חורקת, והצצתי לראות אם מישהו מזיז אותה. \" בו!\" הבהיל אותי תום.
הייתי מבוהלת ממנו והסטתי את מבטי הצידה.
\" לא , אני לא תום. זה אוראל.\" ניסה תום להפעיל עליי את אחד מן הטריקים הידועים שלו.
\" די עם זה. אתה תום , אל תבלבל. שנייה , לא , אתה אוראל.\" סקרתי אותו בבלבול.
\"היי! אני תום.\" זרם עם המשחק הידוע של תום.
\" לא.. אתה אוראל .. תום. אתם זהים מדיי !\" קראתי בכעס.
\" נכון , תשובה מדויקת.\" קרא תום בגיחוך.
\" אימא\'לה! מה יהיה איתי? אני כל הזמן מתבלבלת.\" השבתי באנחה.
\" את מצחיקה אותי! איך קל לעבוד עלייך! \" צחקק .
\" טוב , מה אתה רוצה? נבהלתי .\" אמרתי בקול מתגונן.
רציתי להתקדם לעבר אולם הספורט. קורין והשאר בוחנות במבטן את המתרחש בעיניים קרועות לרווחה.
\" ההצגה הסתיימה. אפשר להתקדם.\" הודיעה קורין לאוסי והיא הובילה את הבנות לאולם הספורט.
\" באיזו הצגה מדובר? באיך הג\'ירפה מגיעה עד לכדור?. \" אמרה אוסי בלעג.
הבטתי בה בעלבון. \" די , אוסי . זה לא זמן טוב.\" ניסתה קורין להרחיק את רוחות המלחמה המרחפת מעליי.
\" כן , מה?\" עקצה אותה אוסי והמשיכה לפסוע לעבר אולם הספורט.
נכנסנו לתוך האולם ספורט , הבנות ארגנו שם את הכיסאות פלסטיק לפי שורות. התנדבתי מרצוני לעזור להן להרים את הכיסאות ולהציב אותם מימין לשמאל לפי סדר הכיתות מן הגדולות לקטנות. החל משכבת ז\' וכלה בשכבת יב\'. קורין ואוסי , ותכלת וסהר , עמדו משמאל כשהן זורקות לעברי הערות שבקושי יכולתי לשמוע.
\" מה?!!!!\" צרחתי בניסיון לשמוע את הערות שלהן בנוגע לסדר הישיבה הקבוע.
\"תציבי כיסאות גם בצד ימין.\" העירו בצעקה.
\" אני לא שומעת, \" עמדתי על כפות רגליי ונופפתי להן בחזרה.
הקולות שככו ולא נשמעו שוב.
ישבתי במרכז השורה השישית , קורין ואוסי התיישבו על ידי. תכלת ישבה במקביל לסהר ולקורין.
\" למי מחכים?\" שאלתי את קורין בקוצר סבלנות.
\" להוד רוממותה.\" אמרה אוסי בתשובה לשאלתי.
\" כלומר . למנהלת.\" הסבירה קורין בתמציתיות.
\" כן , אה?!\" השבתי בהרהור.
\" תגידי , שיר , איפה חיית המחמד שלך?\" אמרה אוסי בעוקצנות.
\" מה? איזו חיית מחמד?\" הסתכלתי בחוסר הבנה.
\" תכלת.\" הורתה באצבעה על תכלת שהסתכלה עליה בפליאה ולא הבינה.
\" למה את קוראת לי חיית מחמד?\" נעלבה.
\" כי את דומה לחיית מחמד.\" הבהירה לה בקצרה.
\" תפסיקי עם זה. אוסי . זה לא לעניין.\" גערה בה קורין.
\" מה אמרתי?\" אמרה בתמימות מעושה.
\" שהיא דומה לחיית מחמד.\" חזרה קורין על מה שאוסי אמרה.
\" תכלת?\" תכלת דממה ולא השיבה.
\" מה קרה?\" חזרה קורין על שאלתה ונעצה בה מבט שואל.
\" שום דבר. סתם.\" הכחישה.
\" מה סתם?\" דאגה סהר.
\" נעלבתי. \" אמרה תכלת ופרצה בבכי.
\" אני לא רוצה להמשיך להיות פה. הזהרתי את מתנאל שיהיה לי קשה להתאקלם.\" אמרה תכלת בסערת רגשות.
\" רק בגלל שהיא קראה לך חיית מחמד. זה בטח היה בצחוק, היא לא התכוונה להעליב אותך .\" הגיבה סהר וצחקקה בקלילות נעימה.
\" אפילו אם זה בצחוק, זה עלול לפגוע בהמון אנשים.\" השיבה תכלת .
\" צודקת , תשכחי מזה . את חדשה וקשה לך להתאקלם. תני לזה הזדמנות, תראי , שהיחס ייעלם בתוך שבוע – שבועיים. סבבה?\" אמרתי בחום.
\" בסדר,\" השיבה .
היא מחתה את דמעותיה בגב ידה.
\"אני בסדר,\" הרגיעה אותי תכלת.
\"כן?\" שאלתי אותה בספקנות.
\" שירוש, תהיי רגועה, הכול סבבה!\" ניסתה תכלת להרגיע אותי
\" טוב..\" השבתי בהססנות.
*
המנהלת חלפה על פנינו במהירות הבזק. היא החלה בנאום הפתיחה של שנת הלימודים השנייה שלי בפנימייה.
\" שלום, תלמידות וברוכות הבאות לשנת הלימודים השנייה של שכבת ח\' החדשה. אחרי חודשי קיץ ארוכים ומתישים של חופש בבתים. ברוכות השבות לפנימיית אומנויות. השנה ימלאו שנה לחסרונה של הודיה , אהובת נפשנו ויקירתנו הי\"ד ז\"ל אשר נספתה בפיגוע ההתאבדות בדרכה לפנימייה כבכל יום. אנו כואבים על אובדן של חניכה שדאגה להנעים את יומנו ואת חיינו באורה הזך ובתרומתה הבלתי מסויגת לבנות כיתתה ולזולתה בזמנה הפנוי. וכל זאת מפני שהודיה כבר אינה איתנו עוד כשנה להירצחה בפיגוע ההתאבדות. תיערך בשעה אחת עשרה טקס חניכה לגן שהקמנו בעבורה. \" הכריזה המנהלת בצער עמוק, בהזכירה את הודיה.

לילה טוב , חשבה טולי. היא הכינה את עצמה לשעתיים של שינה.

\"איזה נאום ארוך ומשעמם.\" קראה סהר בדעתנות.
\" טחח, גן שהקמנו עבורה? מי זאת הודיה אסרף?\" שאלה סהר את קורין.
\" היא היתה יושבת ראש מועצת התלמידות של שכבת ח\'. והיא נספתה בדרכה לפנימייה. מה , לא שמעת?\" התפלאה קורין.
\" לא שמעתי , לא רואה חדשות , זה מרדים אותי.\" רגזה סהר.
\" בכל אופן , תצטרכי להיות נוכחת בטקס החניכה לזכרה. אחרת זה ייחשב כחיסור. \" הודיעה לה קורין.
\" ואת חושבת שזה אמור להיות אכפת לי? לא מזיז לי ממה שהמנהלת הזאת חושבת .\" התעקשה.
\"לא ידעתי שהאופי שלך ככה. אני לא מעיזה לעשות בעיות למנהלת. \" השיבה ודממה.
\" טוב , כי את זה לא אני. \" משכה סהר בכתפה ושתקה.
\" טוב , אני הולכת . אל תעזו להלשין עליי , תגידו שאני בשירותים, ואם ניצן תשאל עליי . תאמרי לה שאני כבר חוזרת. \" סהר קמה ממקומה בתנועה חדה והתעופפה לדרכה.
\" לאן?\" דחקה בה קורין.
\" לחדר. אני לא מרגישה טוב.\" המציאה סהר.
\" מה? אבל אסור לך לטייל בבניינים בשעות הבוקר. ואם ניצן תשאל אותי עליך אני אגיד לה שהלכת לחדר.\" הזהירה קורין את סהר.
\" סבבה. בכל מקרה, שום מנהלת או מדריכה לא תכריח אותי להישאר כאן. להתראות , נשמה!\" חתמה והלכה לה לדרכה.
\" סהר הלכה, מה אני אגיד למדריכה ניצן?\" שאלה קורין בעצבנות.
\" את האמת. תגידי לה שהיא שמה ברז מהכינוס הפתיחה לשנת הלימודים הנוכחית. היא תצטרך לומר זאת במוקדם או במאוחר.\" לחצה עליה תכלת.