לשאוף אל החלום – קשיים בונים פרק ראשון

פרק 1-החלטות

חיכיתי מול המזרקה לרונה לי ונועם , חברותן של אוראל ותום. קבעתי איתן בדיוק בשש , והן הבטיחו לי בטלפון שהן לא יאחרו. עברו שלוש שנים מאז סיימתי את התיכון בפנימיית אומנויות. שוב הבטתי לאחור לראות אם באמת הן באות, ולא סתם אני מחכה פה כבר למעלה מחצי שעה. והנה , הן הגיעו .
" שלום שלום!" אמרתי וניגשתי לנשקן על הלחי. רונה לי , שנראתה לי כמו בובת בראבי מנופחת , היא לבשה שמלת בלון ורודה עם נעלי עקב ורודים.
" שלום גם לך." אמרה רונה לי בעודה מחליקה את תלתליה הזהובים בידיה. היא חיבקה אותי מאחור.
" רונה לי , את כל יום נעשית יפה יותר מתמיד , התגעגעתי אליכן!" אמרתי בחום וחיבקתי אותן .
נועם שהיתה לבושה באופן מיוחד , חייכה את החיוך הזורח שלה , והניחה את ראשה בין ידיה. עלינו במדרגות הנעות לקומה השלישית . נועם ורונה לי חורשות את כל הקניון וחוזר חלילה. הן קונות נלהבות וקבועות של רשת האופנה " רנואר". שלא כמוני , לא אוהבת להיות בקניון יותר משעתיים רצוף כי אין לי סבלנות למדוד בגדים ולקנות. הן כל יום שני וחמישי באופן קבוע פוקדות את הקניון לשעתיים , ואפילו לשבע שעות ביום. הן יכולות לקנות את כל הקניון .
הייתי משתגעת אם הייתי במקומן , נכנסנו לחנות רנואר ואחרי שעה של מדידות , הן יצאו עם שלושה שקיות. סבלנותי עמדה להתפקע , כבר אנו ארבע שעות בקניון. והבילוי לא נגמר כאן.
הן נכנסו גם לקסטרו וומן וגם לדיסטרקט. איזה עצבים , חשבתי ולא רציתי להסגיר את הכעס שלי בפניהן.
רונה לי נזכרה שעוד לא פקדה את החנות החדשה שקראו לה " רעומה" . החלטתי שבמקום להיכנס איתן , אחכה להן בחוץ. כבר היה שבע בערב , יש לי מחר שירות לאומי.
הן יצאו משם אחרי שעה. רונה לי החזיקה בידה חמש שקיות.
אני , רונה לי ונועם עשינו את דרכנו לתחנה שמעבר לכביש. עברנו במעבר החצייה , חכינו כרבע שעה לאוטובוס , ישבתי במושב האחורי של האוטובוס. רונה לי ונועם ישבו במושבים האמצעיים של האוטובוס , בסמוך למעבר דמוי אקורדיון.
*

למחרת בבוקר , עשיתי את דרכי לבית החולים שערי צדק. לא רציתי להותיר רושם מוטעה למנהלת המחלקה אספקה סטרילית. עבדתי עם צחורית , בת שירות לאומי וחברתי הטובה. שתינו עבדנו באספקה סטרילית , לבוסית שלי קראו הינומה.
כשנכנסתי למעלית ידיי רעדו במקצת כשלחצתי על המקשים על קומה מס' 1 . פחדתי שאתקע במעלית , מכיוון ששנאתי מעליות ולא אהבתי להתאמץ ולעלות במדרגות במקום במעלית .
הגעתי לקומה מס' 1 , השעה היתה שמונה ושתי דקות. פגשתי את תשורה וענווה , ניגשתי אליהן וחיבקתי אותן בחום.
אחר כך ירדתי למחלקה התחתונה , האספקה הסטרילית. ראיתי את הינומה שקועה כה הייתה בעבודתה. הינומה היא אישה מלאה בעלת נשמה גדולה ולב ענק שלא הכרתי כמותו בכל ימיי חיי. נכנסתי אליה ואמרתי לה " בוקר טוב" והיא חייכה את החיוך הטוב שלה ששמנו נעשיתי נבוכה כל כך. הלכתי לחדר השני כדי להגיד בוקר טוב לתאיה ובתיה.
לאחר מכן , ניגשתי אל השולחן והתיישבתי על הכיסא , התחלתי לקפל מגבות כפולות. צחורית כתבה בטוש שחור על גבי החבילות הלבנות " מעילי חדר לידה". היא הניחה את הטוש השחור בפינת השולחן ופסעה לעבר השירותים.
התחלתי לעבוד יותר מהר כדי לעמוד בקצב הדרוש , חבשתי על ראשי את הכובע והמשכתי לקפל מגבות כפולות , בגלל שמפקח משרד הבריאות ביקר באספקה הסטרילית , והינומה דאגה שכל צוות המחלקה יחבשו כובעים כולל אני וצחורית יחבשו את הכובעים הללו , שלא היו נוחים במיוחד. לא רציתי לעורר את כעסה של הינומה . אז לכן שתקתי ועשיתי את המוטל עליי ולא מיהרתי להסיר את הכובע מעל ראשי. כשהנציגים והמפקח עזבו את המקום והינומה ליוותה אותם החוצה. הסרתי את הכובע מעל ראשי.
מנחה וערבית באו לבקר אותי בעודי מקפלת מגבות כפולות לחדרי ניתוח. הייתי כולי מרוכזת בביצוע המשימה עד סופה.
לאחר מכן ניגשתי אליהן , וביחד הלכנו לאכול ארוחת צהריים בחדר האוכל. ישבתי קרוב למנחה וערבית , וגם ענווה ותשורה הצטרפו לארוחה. אכלתי רק לחמנייה עם ריבת תות מתוקה. מנחה וערבית אכלו שני סנדוויצי'ם וגם סלט ירקות. לא יכולתי להכניס לבטן כי אני לא אכלנית גדולה ולא אהבתי כלום חוץ מלחמנייה ומעדן חלב בטעם שוקולד . לאחר מכן, נפרדתי מחברותיי וירדתי במורד המדרגות לכיוון קומה מס' 1. פגשתי את רן שחזר עם העגלה ממחלקת ניתוחי לב אגף א'.
" רנצ'ו'ק , מה העניינים?" הקדמתי את פניו בברכת שלום חמה. הוא רק הנהן והמשיך בדרכו לכיוון האספקה הסטרילית. עבדתי עד השעה שתיים ושתיי דקות. הלכתי להיפרד מצחורית שעובדת עד רבע לארבע , ומתאיה ובתיה, שעמלו כה רבות כדי שלנו , לי ולצחורית יהיה מה לעשות. חזרתי הביתה רק ברבע לשלוש. אכלתי ארוחת צהריים ונחתי.