לרונאן

הבן אדם שהכי פגעתי בו בחיי היה אחי רונאן. כל פעם שאני חושבת על תקופת החיים המוקדמת שלי בתור מלכה, על המעשים הנוראים שעשיתי אני מקבלת צמרמורת אבל אני לא יכולה להצטער, לבקש סליחה אני לא אעשה זאת. אולי כי אני יצור חשוך וגאוותני אך לא אצטער על מה שיצא לי מזה. שהפכתי למלכה האיסור הראשון שלי היה שלבני מלוכה הכוונה הייתה אליי, לאחיותיי ואחי אסור ליצור צאצאים, כי ידעתי מה אני עשיתי לקודמיי ואני לא אעשה אותה טעות, אני רוצה לשלוט. נסעתי לאחר כן למסע וכשחזרתי עמדה בחורה בלונדינית בהיכל המלוכה, הזעם שנכנס אליי הקפיא לי את העצמות, הייתי מסוכנת. קראו לה אודילה, היא הייתה יפיפה, אך היא הייתה צאצאית של אח שלי והיא ורונאן היו מאוהבים. לא יכולתי פשוט לא יכולתי ופשוט הרגתי אותה מול עיניו. תחשבו מה קורה להורגים את האהבה, הנקמה והזעם נכנסים. רונאן כעס עליי אבל כמוני הוא לא מהאנשים שמתנפלים על האחרים, הזעם מאכיל אותם לנקמה כואבת. שנים אחרי זה שעזבתי את המלוכה נתתי לרונאן לשלוט, הכרתי את מייקל. ואהבתי אותו, אהבה מלאת אש חזקה ומפחידה. שאת אוהבת מישהו, יש לך משהו לאבד, את חלשה. פחדתי מעצמי, פחדתי מכולם. הוא שינה אותי, לגמרי. מכירים אהבה ממבט ראשון, לא הייתי צריכה את זה הלב שלי הוביל אותי אליו. זאת הייתה תקופה שעל כל חשד קטן, היו שורפים על המוקד, הורגים, רוצחים. היה יום גשום, חורף קשה, אני ומייקל גרנו בכפר קטן באירלנד. לא ראיתי את מייקל כל היום, נלחצתי. ואז שמעתי שהיה משפט ושורפים מישהו על המוקד רצתי לכיכר העיר, ראיתי גופה שרופה והיה לה את את השרשרת שנתתי למייקל. נפלתי, התפרקתי, אני לא יכולה להגיד לכם איך הרגשתי, בור בלי תחתית של ייסורים ועצב. שמעתי צעדים מאחורי, זה היה רונאן. הוא הצליח לשבור אותי ידעתי שזה הוא שסיפר לאנשי הכפר, הוא ניצח. קמתי לאט התקרבתי אליו ואמרתי לו בלחש, הוא היה הדבר היחיד שהפך אותי לרחומה, עכשיו אני אהיה באמת אכזרית, אני המלכה, אני אש וכולם יכבו ממני, אני אשרוף הכל. והלכתי. אני חייבת להתוודות, מייקל היה יותר חכם ממני, מתוחכם יותר, עד היום אני לא בטוחה שהוא באמת מת. אולי מייקל עדיין חי.