לראות אותה

ישבתי על שפת הנחל, מביט כמה שיותר לכל כיוון, רק לא לשם.
מידי פעם מגיב בקצרה לאדיר שיושב לצידי ומדבר על יותר מידי דברים ללא הפסקה. מבטי נדד בטעות לשם,
שאפתי אוויר במלוא ראותי, לא בטוח איך אני אמור להגיב.
שם, בין חבורת הבנות היא יושבת, על הגדה ממול,
היא צוחקת, נראית מאושרת, מידי פעם זורקת משפט,
אך כשהיא קולטת את מבטי צחוקה נחלש, ואפשר לראות את האי נוחות שלה שהיא כל כך מנסה להסתיר.
היא שולחת אלי חיוך מהוסס ונבוך, ואני מחייך אליה בחזרה, מנסה להסתיר את המבוכה, ומקווה שהאדמה תבלע אותי במהרה.
פגשתי אותה לראשונה באחת השבתות שהיא בילתה במושב, משהו תפס אותי אצלה, אבל העלמתי את התחושה.
אך מאז זה לא עזב אותי, אז אזרתי אומץ ושלחתי לה הודעה,
יצאנו פעם אחת, דיברנו במשך שעות,
גם בפעם השנייה דיברנו הרבה,
אך אני פחדתי,
פחדתי לפגוע בה.
מבינים?
אני אדם של חופש, אוהב שטויות, מעין "ילד רע", והיא עדינה, יפה, וילדה טובה.
אז יצא שחתכתי את הקשר,
יצאתי די זבל, אבל לא היה לי ברירה, לא רציתי להגיע למצב שהיא תפגע בגללי.
עבר חודש,
חודש מאז ששלחתי לה את ההודעה ומאז לא התראנו,
והנה היא פה, נבוכה, ומתחת למבטי גם חסרת ביטחון,
למה זה ככה? למה היא לא יכולה להמשיך הלאה? למה המבט שלי מביך אותה?
למה בכלל חשבתי בהתחלה שהקשר ילך?!
השארתי נערה קטנה עם לב ענק,
אך הוא שבור.