לצבוע ילדה שקופה פרק 8

"אמא, למה אין לי טלפון?" שאלה קרן.
"אני מפחדת עלייך, יפה שלי" אמרה אימה של קרן, "אני לא רוצה שתפגעי!"
"אמא!" כעסה קרן "אני לא תינוקת! מגיע לי קצת זכויות!"
קרן יצאה החוצה וטרקה את הדלת. "אוףףף!" צעקה ברחוב.
היא הלכה ברחוב, בועטת בכל חתיכת זבל שהייתה על הרצפה.
פתעום בעטה במשהו שהשמיעה קול מוזר. קרן הביטה מתה וראתה טלפון נייד של מישהו.
קרן התקופפה והרימה אותו. זה היה גלקסי ס' 4! קרן דחסה אותו לכיס ורצה משם.

בחדרה, קרן שקלה האם לגעת בטלפון כזה יקר של מישהו? אולי זה חפץ חשוד שאין לגעת בו, אולי זה שייך למישהו שממש צריך אותו?
קרן ניסתה להדליק את המחשיר. ללא הצלחה. היא ניסתה שוב, המחשיר נדלק!
קרן ראתה לרעתה שלגלקסי יש קוד. קרן לא הייתה פורצת מנעולים וגם לא הקרית.
לפני שניסתה אפילו לגלות מה הקוד, מצפונה עשה לה את המוות.
קרן חשבה לעצמה: אולי זה באמת של מישהו? אם זה היה חשוד, לא היה קוד!
קרן רצה לחדר מחשיו והדפיסה מודעה: "שלום דיירי הרחוב, נמצה טלפון נייד: גלקסי ס' 4. הבעלים נדרשים לקחת אותו מבית מספר 13 א', תודה!"

אחרי שקרן טלעה את כל המודעות היא חזרה הבייתה.
אחרי כשעה נשמה צילצול בטלפון של הבית, אמא של קרן ענתה: "שלום! מי זה? איזה טלפון? קרן מצאת טלפון נייד של מישהו?"
"כן אמא" אמרה קרן.
"תבאו בשמונה וחצי מחר בבוקר. להתראות, ביי!" אימה אמרה ונתקה.
היא התיישבה ועשתה פרצוף נדהם: "קרן, מותק, את מצאת את הטלפון של אדון בן-טוב הזקן! מבלעדי הטלפון שלו הוא היא יכול לחתוף התקף לב ואף-אחד לא היה יודע! הבן שלו התקשר! הוא יבוא מחר בשמונה וחצי לקחת את הנייד."
קרן שטקה, היא לא ידע עם עשתה משהוא טוב, או אולי רע? היא לא ידע!
הדבר היחיד שקרן ידעה הוא שהיא לעולם, אבל לעולם לא תיקח משהו שאולי עדיין בבעלות מישהו.
קרן גם ידעה שהצבעה האפור הקטן של המצפון לעולם לא יעלם לה!