לצבוע ילדה שקופה פרק 5

בית הספר, בכיתה ז'4, קרן ישבה בסוף הכיתה, לבד.
היום היא אפילו לא הקשיבה לשיעור ספרות, אותו אהבה במיוחד.
בהפסקה הגדולה קרן הלכה לפינת חדר האוכל, בשולחן שישבו בו רק עוד שתי בנות שקטות וקראו.
קרן הביטה עליהן מבין הצללים. זה לא מבייש אותן לקרוא ועד לבד? לא אחפת להן מהמעמד החברתי שלהן? נראה, שלא כמו קרן, לשתי הבנות לא הפריעה העובדה שילדים הביטו בהן במין מבט מתנסה.
קרן הוציאה מתיקה כריך גבינה צהובה והכלה אוכלת בשקט.
נראה שאכילתה השקטה של קרן מפריעה להן לקרוא, כי הן תרחו להביט בקרן ולחזור לספרים.
קרן מהרה להכניס את הכריך.
"סורי, הבהלתי אותך?" שאלה האחת בלי להרים את מבטה מין הספר.
קרן לא ענתה. "את יכולה לאכול, פשוט לא שמנו לב שאת שם!" אמרה האחרת.
בשלב הזה קרן לא ידעה מה לעשות, היא אף פעם לא דיברה עם מישהו מבית הספר.
קרן ניסתה לענות לבנות: "זזז…זהה בססדר! אנני לאא רעבבה!"
בשלב זה הבנות הביטו בה, "את בסדר?"
קרן הנהנה בראשה כאות הסכמה.
"אני לי וזאת יוני" אמרה הראשונה, "ואת?"
"ק…קרן" לחשה קרן, הסכרנות אכלה אותה ובסוף היא שעלה: "זזז…זהה הרי פוטר שבע?"
"כן" אמרה יוני, "קראת אותו?"
"אתמול גמרתי" אמרה קרן בלי לגמגם בכלל.
"אהה" אמרה לי, "אני בקטע שהארי מקריב את עצמו כדי לעצור את ולדומורט!"
"היי, עוד לא הגעתי לשם!:(" אמרה יוני.
"סליחה" צחקה לי ויוני וקרן הצטרפו לצחוק ולשמחה.
אנשים בקפיטריה הביטו בהן בחוסר אמון, איך הן (הדחויות) צוחקות כעילו בית הספר שייך להן?
עיינים שחורות, גדולות ומלאות קינאה בכל צומת הלב ננעצו בקרן, אלו היו העיינים של הילה.
בעוד הצבע השחור של השנאה גדל, נוסף לקרן צבע חדש, הצבע הירוק של החברות.