לפעמים זה בסדר לבכות

לפעמים זה בסדר לבכות, לפעמים זה בסדר לצחוק. אבל לבכות זה יותר מבסדר, זה משחרר,נכון? כי אם לא, אז למה כולם נראים כמי שמחכים בכיליון עיניים לרגע שבו אני "סוף-סוף" אבכה ו"אשחרר" את כל מה שיש לי על הכתפיים?ואם אני רוצה לצחוק במקום זה? למה זה פתאום הופך אותי למשוגעת? למה זה אומר שמשהו לא בסדר איתי? לפעמים זה בסדר לבכות, אני מודה, גם אני בוכה כשאף-אחד לא רואה\שומע. אז למה זה הופך אותי לפחות מבסדר, שאני לא עושה את זה בגלוי? למה אנשים חושבים שהשתגעתי שכשהם שואלים אותי איך אני מרגישה אני עונה בסדר ומחייכת? אנשים הם עם לא מובן.