לעולם לא יקרה

לא משנה כמה פעמים
הוא יחייך אלייך את חיוטכו המטריף,
ישלח לך את הבטים המטריפים שלו,
הוא לעולם לא יהיה שלך.
תמיד תהיה מישהי שתתאים לו יותר,
מישהי, יפה יותר, מצחיקה יותר, שיטחית יותר.
את יודעת שזה לעולם לא יקרה .
אז למה את ממשיכה להיטרף ממבטיו?
מדוע חיוכו ממיס אותך כול פעם מחדש?
התשובה לכך די פשוטה בסופו של דבר,
את אוהבת את ההתרגשות שהוא מביא,
את המחשבה שיש לך סיכוי,
שאולי את יכולה להיות סתם עוד בת טיפש-עשרה
עם חבר מדהים.
אך לרוע המזל,
המציאות אכזרית בהרבה,
אתץ יודעת שהוא רק משחק בך,
נהנה ממה שבטיו גורמים לך
הוא נהנה מזה שהוא משפיע עלייך
כמו על כול נערה אחרת .
אך יום אחד את פשוט מתעלמת ממנו,
את, את שיעורך הפנמת, לא כול הנוצץ הוא זהב,
ולא כול החתיך, ישר .
את ממשיכה להיתעלם ממנו גם ביום למחרת ואז הוא מתחיל לרדוף אחרייך,
הוא חושש שהוא איבד מקסמיו,
וזה באמת קרה, לפחות עבורך .
הוא כול כך רצה את תשומת ליבך,
ואת סירבת להביא אותה אליו
אך מידי פעם סיפק לו חיוך קטן,
רק בשביל שלא יתייאש,
בשבל שימשיך לנסות כמו שאת ניסית,
ואם זאת אומרת שאת אמדפם נקמני,
למי אכפת?