לעד
מצד אחד, מגמה שאני אוהבת, אולי אעסוק בה בעתיד.
אני לא רוצה לעזוב, די כיף לי בה.
אבל אני לא מתחברת אל האנשים. הם לא מבינים אותי ואני מניחה שזה אומר שגם אני לא כל כך מבינה אותם.
הדברים שמציקים לי לא מציקים להם.
אנחנו פשוט לא חושבים באותה הצורה, וגם זה בסדר. אבל אני הולכת להיות עם האנשים האלה עוד הרבה זמן…
מספר שעות בשבוע למעשה. אני צריכה לפחות לחבב אותם, דבר מעט בלתי אפשרי כשהם לא כל כך מחבבים אותי.
אני לא מרחיקה את עצמי, אבל באיזשהו מקום אני חוששת שהפסקתי כמעט לנסות להתחבר אליהם. אני בכל זאת יושבת בקצה השני של החדר…
אני חייבת לנסות נכון? כלומר, אני הולכת להיות איתם מספר שעות בשבוע למשך… שלוש השנים הבאות.
בכל אופן, כדאי שאחזור עכשיו להתכונן למבחן עכשיו. יש בו המון חומר והוא מחר ואני לא מוכנה אליו בכלל.
כי יש יותר מידי חומר. הרבה יותר מידי ורק לי זה מציק, לא להם.
הם לא יענו לי אם אשאל שאלה, הם לא יישאלו כמה קיבלתי במבחן האחרון, או סתם "מה קורה?". אלו פשוט לא היחסים בינינו.
אני משתדלת בכל זאת להיות נחמדה כמובן ולנסות כן להתחבר. אבל זה לא קל…
ללמוד זה קשה עבורי. יש לי בעיית קשב וריכוז וגם בכללי אין לי הרגלי למידה טובים. אני שונאת שקוראים לבעיית קשב וריכוז "מחלה". אני לא מרגישה חולה. כן, לפעמים אני מרגישה מקוללת, אבל אני יודעת שיש לי חיים נהדרים.
אילו רק הייתי נפטרת מהדיכאון הארור. אף שהוא קטן.
עכשיו באמת כדאי שאחזור ללמוד אל המבחן. הוא ישר על הבוקר, כלומר- אני צריכה לקום מוקדם יותר כדי לאכול וכדי לקחת את הריטלין. לפעמים אני שונאת את החיים שלי…
אתם יודעים, אפילו אחרי שניסיתי להסביר את עצמי בקבוצת הוואסטאפ… נראה לי שהם פשוט שונאים אותי מטבעם.
ברור שגם זה בסדר, אני לא יכולה להכריח את כולם לאהוב אותי, אבל אני הולכת להיות איתם עוד 3 שנים בכיתה קטנה של תשעה תלמידים.
אני חייבת להתחבב עליהם והם עלי, הרי איך עוד נשרוד את השנים הללו? בלתי תמיכה מהחברים בכיתה? טוב בעצם, להם תהיה את התמיכה- אחד של השנייה. אבל אני אהיה מחוץ למעגל הזה.
נקודה למחשבה: אנשים לא יבינו מה את עושה בשבילם עד שלא תפסיקי לעשות אותו.
אני למשל, הבנתי היום שאת החברות שלי אי אפשר להחליף.
הן יכולות להיות קרציות לגמרי, סתומות בהרבה דרכים שונות, לפעמים כולנו יכולות להיות כלבות אמתיות. אבל את ההבנה בינינו… הן מבינות אותי ואני אותן, את זה אף אחד לא יוכל לקחת מאתנו.
זה מה שהופך אותנו לשמונה חברות. אנחנו מבינות זו את זו כמו שאחרים פשוט לא יצליחו להבין.
אז זה בסדר. כי אחרי כל שיעור עם האנשים שלא מבינים אותי, שלא ישאלו אותי מה שלומי ושלא ישימו עלי, אני אפגוש את כל החברים והחברות שלי.
אלה שפשוט יקפצו עלי בחיבוק ויגידו "התגעגעתי אלייך!" למרות שראיתי אותם לפני שעתיים. ואני אחבק אותם כי אני מבינה אותם ואני כל כך אוהבת אותם.
אולי אין לי חיים נוראיים כל כך… תאמינו או לא, אבל תוך כדי כתיבה עברתי מעצבות לשמחה. עברתי תהליך של הבנה עם עצמי. טוב יותר עם חברים.
כן. באמת שכן. אני אדחוף לקטע את המילה "תקווה". תת המודע שלי כתבת אותה קודם בטקסט למרות שהתכוונתי לכתוב משהו אחר. כנראה שמקומה בטקסט אז אני אשים אותה.
כן, אני מניחה שיש לי עוד תקווה!
ועכשיו, אני אוהבת אתכן חברות שלי! אפילו אם אתן לא יודעות שזו אני שכותבות (טוב מלבד שתיים פה באתר..). אפילו אם לעולם לא תראו את הקטע הזה.
אתן תומכות, אתן מדהימות כל אחת בדרך שלה ואתן פשוט מבינות אותי. אתן גורמות לי לחייך, לבכות ולכעוס ואני אסירת תודה לעולמים על שפגשת אתכן ואתכם.
יום הולדתי מתקרב, ממש בעוד מספר ימים, והשנה אני מבקשת משהו שונה.
שאף פעם לא ביקשתי (טוב, פעם אחת עם הזיטסב שלי- המבינות יבינו).
השנה אני מבקשת להישאר חברות שלכן לעד. לטוב ולרע.
עד שאני ארצה להיפטר מכן בכל מעודי ואשנא אתכן כל כך שאזכר ברגע הזה שהייתי כל כך מיואשת כי יש לי מבחן מחר, אבל גם אתן הייתן מיואשות כי גם לכן יש מבחן או עבודה למחר וגם אתן ממש לחוצות לגביה.
אני אבקש את כל הרשעות, הפגמים והשלמות שאתן. את כל הכישרונות, החוכמה, הרגעים הקסומים שלנו ביחד.
אני אבקש לזכור אותם לעד ואני אבקש לזכור אתן לעד.
תגובות (4)
בהצלחה אני מאמינה שהכול יהיה בסדר.
תנסי לבקש מהמורה 5 דקות מהשיעור בהתחלה שלו או בסוף השיעור ובאמת לדבר על מה שאת מרגישה.
או שאם יש לך רעיון אחר זה גם טוב.
אישית (לגבי החלק הראשון) אני במגמת קולנוע ולא כיף לי שם. כל כך רציתי לעשות מגמת אומנות, זה הכי מתאים לי, וכולם אצלנו יודעים זאת, אך לצערי אין לנו מגמה כזאת בביה"ס וזו היתה האפשרות היחידה שנותרה לי. קשה לי להראות למורה שכיף לי, כי באמת שלא. זה לא מעניין אותי איך מכינים סרטים וכו' (למרות שהחלק העיוני הרבה יותר מעניין אותי מהמעשי) בכל אופן, לקחתי את המורה לשיחה לפני השיעור והסברתי לו, זה לא בגללך או משהו, זה פשוט אני. זה פשוט שלא רציתי את המגמה הזאת ואני מרגישה שנדפקתי וחבל שאתה תיהיה זה שירגיש את המרירות שלי, אבל אין מה לעשות..
הוא הבין אותי, למרות שלא היה לו כל כך מה לומר. (האמת שאני לא זוכרת בדיוק מה הוא אמר ._.)
לגבי החברות, היתה לי תקופה כזאת. זה לא שתכננתי את זה או משהו, פשוט יותר קל לי עם שלושת החברות שלי וזהו. אומרים לי שאני מופנמת וסגורה, שאני לא משתפת אחרים במחשבות שלי, אבל אני באמת לא רואה צורך בכך או מבינה בשביל מה, הרי אלו המחשבות שלי, אז למה שאומר אותן לאחרים?
אני מקווה שילך לך מעולה המבחן ושתישארי עם החברות שלך ויותר מזה- שתצליחי להרוויח עוד.
היי.
אז גם אני במגמת קולנוע, והאמת שנהנת מכל רגע.
לא כי אני היצןר הכי פופולארי באזור, פשוט כי אני אוהבת את המקצוע. וזה מספיק לי. בסך הכל אני שם כדי ללמוד לא?!
בקולנוע עובדים בקבוצות של במאית, צלמת ועורכת, כך שבסופו של דבר כן התחברתי עם חברותי לקבוצה (אתה לא יכול לבלות שש שעות בשבוע עם אנשים בלי שיווצר איזשהו קשר), אבל אני לא חושבת שזה העיקר. כי כמו שאמרת בעצמך, בסוף השעות האלו את חוזרת אל החברות שלך שאוהבות אותך ומעריכה אותן יותר.
בכלאופן, בהצלחה במבחן ובמגמה, מאחלת לך רק טוב.
יש לך מתנה גדולה מה' והיא החברות שלך. תמשיכי לנסות להתחבר עם האנשים מהמגמה, אבל גם אם לא תצליחי, החברות שלך ימשיכו להחזיק אותך תמיד! בהצלחה רבה בהכול!!!