לעבר

צועדת בעייפות ותשישות. קדימה באטיות.
מסתכלת לאחור. מאטה את הצעדים, להיות באותו הקצב של העבר.
שולחת הודעה לעבר העבר. מפסיקה לצעוד.
הוא נשמע עצבני. אולי לא היה כדאי.
בהיסוס שוב מתחילה ללכת.
ואני הולכת, והכל בסדר.
נעצרת כשאני מקבלת הודעה ממנו.
מה קרה הוא נזכר בי?
קצב ההליכה שלי מאט, אבל לא נפסק.
אני עונה לו, קובעת להיפגש.
מסתכלת לאחור. מחליטה שלא מתחשק לי.
מבטלת את הפגישה, ומתחילה לרוץ קדימה, בלי להביט לאחור שוב.
אני רצה ורצה ורצה.
משהו מושך אותי להסתובב, אבל אני איתנה נגד הרצון הזה,
אז העבר מגיע אליי. נעמד בדרכי לעתיד.
אני מסתכלת עליו, חושבת על הצעד הבא שלי.
הזיכרונות צפים, ומולי אני רואה את כל הרגעים היפים.
אני לוקחת צעד לאחור, ומועדת, נופלת לארץ.
הוא מתכופף אליי בדאגה, מושיט לי את ידו לאחוז בה.
אני חושבת עוד רגע.
הפעם אני קמה בכוחות עצמי.
אני מסתכלת לו בעיניים וצועדת קדימה. אני עוקפת אותו כמו מכשול בטל.
מנתקת קשר עין והולכת קדימה בביטחון.
הכמיהה לעבר כבר איננה. גם העתיד כבר לא נראה מושך.
אני בוחרת לחיות את היום. את ההווה.