למה לא עצרתי את זה?

אני יודע שיכולתי לעצור את זה,אבל למה לא עשיתי את זה?
הכל התחיל כשהחלטנו כמה חבר'ה לצאת בערב לאיזה פאב בעיר שכולם מדברים עליו.
בדרך החזרה, איך לא ראינו את נעם, וכמובן כמו תמיד אושרי התחיל עם השטויות שלו.
"תראו חברים תראו מי פה" אושרי אמר כשחיוך מלא שנאה נמתח על שפתיו.
"הרי זה חברינו נועמוש הקטן" אמר רועי בארסיות ונתן מבט מלא רוע בנעם.
"אל תתחילו לריב,כבר מאוחר" אמרתי מנסה להגן על נעם ובאותו הזמן לא להשמע כאילו אני בעדו.
"צודק באמת מאוחר, מה נועמושל'ה? מה אתה מחפש בחוץ בשעה כל כך מאוחרת?" אושרי שאל ונתן לנעם מבט שהבהיר כי הוא מחכה לתשובה.
ונעם ענה כמו נעם "ע…ע…עזו…ב או…אותי" גמגם נעם בפחד גלוי.
אושרי התקרב לנעם ומשם אני לא צריך להמשיך, אני יודע אני יודע שיכולתי לעצור את אושרי,יכולתי לעצור אותו,אבל במקום זה צפיתי בנעם נפגע בגופו.
למה לא עשיתי את זה? למה לא עצרתי אותו?
גם אני שואל את זה.
יכולתי לעצור את זה עוד בהתחלה בבית הספר.
אם רק הייתי שם את האגו בצד, אם רק הייתי מוכן לוותר על המקום שלי בחבורה,על הכסא שלי,אולי כל זה לא היה קורה.
אולי הרבה ממצבים אחרים לא היו קורים.
אם רק, אם רק הייתי נותן לפחד להתפוגג.