למה לא להקשיב לאחר פעם אחת בחיים?/אוראל גסר
בימי כילד קטן,ביסודי היינו משחקים בלי סוף,רצים ומשתוללים בלי סוף ואף לא הקשבנו למורה שאמרה אל תרוצו מאוחרי בניין בית הספר.
יום אחד שעוד אנחנו רצים,שמתי לב שחברי נעלם אז חזרתי אחורה והתחלתי לחפש ולחפש אך ללא כל הצלחה אבל לפני שעצרתי את החיפושים ראיתי טפטוף קל,שביל של דם על הריצפה,חשבתי שהוא שלי אך במהרה ביטלתי את זה כי הוא ממשיך אל תוך בית הספר,המשכתי ללכץ איתו מתוך סקרנות וכבר שכחתי מהחיפושים אחר חברי אך יחד עם הצעקות שהתגברו עם זאת שהתקדמתי גיליתי שהשביל השלים את החיפושים שלי אחר חברי,ששיחקנו מאחורי הבניין לחברי נכנס מסמר חלודה באורך 10-12 ס"מ לרגלו ובגלל זה לא נראה במשך הרבה זמן ומתברר שחבריי קראו לאב הבית שהיה במקרה בחוץ והוא הגיע וסחב את חברי על ידיו ולקח אותו למיטת האמבולנס שהגיע בדיוק בזמן ולקחה אותו לבית החולים.
מה שעבר בראשי באותו רגע ועד אחרית ימי ימשיך לעבור,למה לא הקשבנו לאחר,למורה שאמרה לנו לא ללכת?.
תגובות (0)