למה היא, אני

למה זה אף פעם לא קורה לה?
למה היא חייבת לחיות בחלום כזה, שכל מה יש בו זה חושך?
למה קרן האור האחת הזו, זו שכולם מדברים עליה, למה היא לא מצאה את הנואשת לה מכל, זו שהולכת ומחפשת אחריה בכל מקום אך מחמיצה כל פעם מחדש?
למה דווקא עליה מסופרים כל הסיפורים העצובים?
למה דווקא היא הולכת בגשם בערב החג, בלי משפחה ובלי חברים לשמוח איתם בערב שהיה אמור להיות שלה ורק שלה?
למה דווקא עליה זורקים את האוכל ברחוב?
אולי זה בגלל שהיא גרה בפחים, או שזה פשוט בגלל שאף אחד לא אוהב אותה ולאף אחד לא אכפת?
למה היא חייבת לסבול כל כך הרבה כאב בחיים שלה, לפני שהם אפילו התחילו?
למה הנסיך שלה, זה עם הסוס הלבן, או השחור, מה שיבוא לו, עדיין לא בא להציל אותה?
למה היא חייבת לשבת כל היום בבית, חולה ואומללה ורק לבכות?
למה אף אחד לא בא לשאול מה שלומה, התקשר או הביא לה כוס תה חם שירענן אותה ויוציא אותה מהמקום האפל הזה שנקרא אכזבה מרה?
למה הבנים שמסתכלים עליה בבית הספר רק מעבירים מבט ולא שמים לב לכל מה שקורה ומתחולל בתוך לב והמוח שלה, ורק ממשיכים עם העיניים היפות שלהם על הילדה הבאה?
למה לאף אחד כל כך לא אכפת ממנה?
למה ההורים שלה רבים מול העיניים שלה, אימא שלה בוכה ואחר כך היא אומרת שהיא בסדר? למה כולם כל הזמן משקרים לה?
למה היא הבנאדם עם המחסור הכי חמור בזמן, כל כך חמור שאפילו זמן לנשום אין לה?
למה היא חייבת עבור על עד דף עבודה ולגמור עוד עמוד של שיעורי בית, למה אפ אחד לא מוותר לה?
למה היא חייבת להיות הבוגרת לפני כולם?
למה תמיד מחריכים אותה להיות הראשונה מבין השניים או השלושה שמבקשת סליחה?
למה היא סובלת את הכול בשקט ולא אומרת אף מילה?
למה כל כך קשה לה וכבד לה?
למה היא, אני?