למה את לא מחייכת?

"למה את לא מחייכת?"אני שואלת את הנערה,
והיא בתגובה מחייכת לעברי, אבל משהו לא היה בסדר,
משהו בה עדיין היה עצוב.
"למה את עצובה?"אני שואלת את הנערה,
והיא בתגובה נסגרת בפניי.
"מה קרה?"שאלתי את הנערה,
והיא רק מביטה בי באותו מבט ריקני.
"את מוכנה לענות לי?" שאלתי את הנערה,
אך כבר הפסקתי לחכות לתשובה.
"טוב, אז תדעי שאני פה, ואני תמיד מוכנה להקשיב"
אמרתי לנערה, היא, כהרגלה לא ענתה,
אך מבטה סיפר לי כי היא אינה מאמינה לי.
"באמת, מתי שתרצי" חשתי צורך להוסיף.
הנערה לא אמרה דבר, רק המשיכה לעמוד שם
במבטה הריקני ולחכות לדבר שלא יגיעה.
"אז, את בטוחה שאת לא רוצה לספר לי?"
שאלתי את הנערה וקול דקיק ענה לי
"מתי תביני שאת לא יכולה לעזור לעצמך?
שאת שבורה זמן רב מידי?"