למה את בוכה?

למה את בוכה?
אין לך למה להיות עצובה.
את יודעת,
הדמעות לא יגרמו לזרת שלך לכאוב פחות כשהיא נתקעת בפינה של המיטה.
גם לי נתקעה הזרת בפינה של המיטה פעם
גם לי כאב, אבל לא בכיתי.
אנחנו שתינו לא צריכות דברים כאלה.
יש אנשים שיש בהם איזה צורך שישמעו כל כך את הכאב שלהם,
רק שישימו לב אליהם!
שום דבר לא חשוב עכשיו!
רק "אני ואני ואני"!
בשביל מה זה טוב?
אם יש לך ביטחון פנימי יציב במי שאת אז לא יהיה לך אכפת אם ידעו שכואב לך, זה שלך וזה עניינך בלבד.
את לא צריכה להתמסכן כל כך.
ובכלל?
זה לא כזה כואב.
בסך הכל נתקעה לך הזרת בפינה של המיטה,
מי ישמע?
תשחררי מהכאב הזה!
את צריכה להיות חזקה!
ומה יהיה בתיכון? או בצבא? או באוניברסיטה? גם אז תבכי שכואב לך?
את כנראה לא יודעת מה זה כאב באמת.
אני מכירה אנשים ששברו איברים והשפריצו דם וגם אז לא בכו.
הם נשארו חזקים.
אז איך את מעזה לבכות כשיש אנשים שעברו דברים כאלה בחיים?
בשביל מה את צריכה את הכאב הזה?
למה לא לבחור להרגיש טוב?
את יודעת מה?
סמכי עלי.
בואי נתרגל יחד כמה תרגילים.
את תיראי,
זה הכל בראש.
בכל פעם שכואב תחשבי על משהו אחר,
עוגת שוקולד? ארנבים?
תגידי לעצמך "אני מרגישה טוב עכשיו! טוב לי! החיים שלי מדהימים!".
תחשבי על כמה מזל יש לך!
יש לך משפחה שאוהבת אותך, יש לך איפה לישון, יש לך אוכל על השולחן, באמת לא חסר לך כלום בחיים.
תתעודדי!
אל תתני לשדים לשלוט בך!
אם תחשבי על זה את לאט לאט תיראי איך את פחות ופחות מרגישה את הכאב ויותר ויותר מרגישה את הטוב שבדברים.
את השמחה שבחיים.

יום אחד,
אם תמשיכי בדרך שלי,
תוכלי לשבת עם המשפחה המדהימה שלך,
אולי באיזו.. גינה? ביום קיצי עם רוח קרה,
תוכלו.. לדבר על היופי של החיים,
ואת תעמדי שם בביטחון,
תישעני בנחת על איזה מנגל
עד שתישרפי למוות.
ואפילו לא תשימי לב!