"למה?״

״תמירוש? מה אתה עושה על זה?״ שאלתי את בן דודי הקטן בן ה-3 שרץ לו על במת חופה מחוץ לאולם בו חוגגים ברית לדוד קטן שנולד.
״אני רץ!״ ענה לי ממשיך לרוץ לו בסיבובים על החופה ואני מתיישבת על המדרגות.
-״אתה יודע מה זה?״
״לא״ ענה לי בתמימות
-״על זה אמא ואבא התחתנו״
״למה?״
-״כי הם רצו להתחתן״ מביטה בו מפסיק לרוץ ועומד מולי
״למה?״ שואל שוב
-״כי הם אוהבים אחד את השני, אחרי החתונה אתה באת״
הוא הביט בי, עוד קטן ולא מבין מה אני אומרת, מביט בי ושוב שואל ״למה?״
-״מה למה?״ לא הבנתי למה התייחסה השאלה
״למה?״ שואל מותש ונחוש בדעתו לנסות להבין אותי
-״מה למה? מה אתה שואל?״
״למה הם צריכים להתחתן״
-״הם רוצים״
״אבל, אבל…״ נשם מנסה להיזכר מה הוא רוצה לשאול ״אבל אני לא מבין״
-״תיראה״ קמתי ועמדתי בתחילת הבמה, אמא עמדה פה ונכנסה, ואז היה טמטם טמטם״ התקדמתי אליו בהליכה כמו בסרטים והוא מגחך לו כשעיניו הכחולות מביטות בי, הגעתי עד אליו ״ואז הוא שם לה טבעת״ אמרתי מוציאה את הטבעת שעל ידי ומדגימה לו.
צחקנו שנינו ואז הוא שוב שאל ״אבל בשביל מה?״
-״ככה מתחתנים״
הוא המשיך לרוץ ״למה״ שואל בעודו רץ
״למה?״ שואל וממשיך וממשיך לשאול, ׳למה למה למה׳
לא ידעתי מה לענות לו… מה הוא רוצה לדעת?
————————————
זו היתה השיחה שלי היום שגרמה לי לכתוב עליו. כי אני יכולה להבין אותו אף על פי שהיותו קטן הוא רוצה לדעת.. ואני מבינה אותו כי כשאתה שואל למה ואין לך תשובה, אתה לא שלם, אתה מרגיש שאתה נופל לתוך הריק, אין שאלה שכואבת יותר מאשר "למה".
ואנחנו צריכים להבין את מה שאנחנו שואלים, את מה שמפריע לנו, את מה שגורם לנו חרדה.
כשאנחנו לא מבינים אנחנו משותקים. צריך לקבל את מה שלא ניתן להסביר, את מה שקורה בלי שנדע למה.
האבסורד הזה שממרר את החיים שלנו, זה שמשאיר אותנו בודדים ושואלים שוב ושוב למה, למה.
השטות הזו שהופכת את החיים שלנו ללא מציאותיים, הלמה הזה שדורש תשובה דחופה, הלמה הזה שמייאש אותנו.
כאשר האבסורד כל כך מגוחך שום דבר כבר לא חשוב.
אולי מדובר בלהבין שבחיים יש דברים שאין להם הסבר… או שכן.