למדתי..

באלי לצעוק חזק מול כולם, אני שונאת אתכם הכי בעולם, באלי להוכיח שהרגש שלי אמיתי, שלא משנה מה עשיתי פשוט לא הייתן איתי, באלי להגיד לכן שמה שעשיתן לי זה פשוט לא מגיע לי, לא בשבילי, לעולם לא הייתי מאחלת את זה לאחת אחרת, כל פעם לחזור הביתה ולהרגיש שאני נגמרת, לנסות להתחבר, לנסות לתקן, לפתוח, לבכות, להתנחם… אני יודעת עמוק בתוכי שגם אני אשמה, אבל להוציא את זה החוצה? בשביל מה? אני יודעת שתמשיכו לדרוך עליי ולעבור הלאה, אז בשביל מה לנסות להשלים, לדבר, לברר? כבר ניסיתי וזה לא עבד, התייחסתן אליי כמו מחט אל בד, דקרתן ודקרתן, התעלמתן והמשכתן, לא משנה כמה כאב לי אתן פשוט לא התייחסתן, המשכתן בשלכן, עברתי תקופה קשה, היום אני אומרת "קחו אותן ממני, בבקשה!" לא רוצה להימצא בשום מקום שקרוב אליכן, גם אחרי שפגעתן לא אכפת לכן, אני יודעת שמתישהו הפצע יתאחה, שאני אבין שזה נגמר ויותר כבר לא אבכה, ויש רק דבר אחד שאני אף פעם לא אשכח, לעולם לא אתן למישהי ליפול ככה לפח, להרגיש עמוק בפנים את מה שאני הרגשתי, אף פעם לא אתן למישהי לחוש את מה שחשתי, אני את הלקח שלי למדתי, ואני מבקשת סליחה מכל מי שאי פעם פגעתי, פתאום אני מבינה מה המעלה של החיוך בבוקר, וגם אם הוא לא רוצה לצאת אני גורמת לו להתעורר, אני מרגישה עכשיו חזקה מתמיד בשביל אחרים, מבינה שזה היה משהו שהייתי צריכה לעבור כהכנה לחיים!, אני מודה על כל רגע ורגע שעברתי לאלוקים, שמחשל אותי ועוזר לי ומעניק לי לקחים, למרות שעכשיו אני מבינה את החשיבות של מה שקרה לי, אני יודעת מה עברתי עד שם וכמה היה רע לי, אני מקווה שבעתיד אדע לתת את מה שיש לי, שאלמד אחרים את מה שחוויתי על הבשר שלי, שאצליח לחסוך לאחרים את הצלקת, שאהיה כאן בשביל כל מי שיצטרך אותי ולא אתן לו ללכת, אני מרגישה את הכוח שיש בי לעזור לאחרים, ועכשיו רק אצטרך למצוא את הדרך להגיע לאנשים, אני מוכנה לעזור ומתפללת להצליח לכל מי שבאמת זקוק לי, והלוואי ואני צודקת ואצליח ללמוד מהטעויות שלי. 3/>