ללכת בעקבות הלב סיפורה של שיר ( מסדרת ספרים לנוער קרוסלת גיל ההתבגרות)
ני וקורין חברות מגיל שלוש עשרה כשהגעתי בפעם הראשונה בחיי
ללימודים בפנימייה.
" שיר , תגידי במקרה ראית איפה אוסי?." שאלה אותי נויה שלמדה
בכיתה המקבילה והייתה בשכבה שלי.
" לא , נראה לי שלא ראיתי אותה מאז הבוקר . היא היתה בחדר
האוכל איתנו ומאז לא ראיתי איפה היא , אולי היא עם קורין. "
הערתי ופיהקתי בפה פתוח.
" אוקיי , להתראות שיר נשתמע." סיכמה נויה וקרצה לעברי
בשובבות.
קיבלתי הודעה מקורין , פתחתי את ההודעה וקראתי אותה בעיניים
פקוחות לרווחה : שיר , תבואי מהר המורה שאלה אם את הגעת היום.
בבקשה , לא להתעכב יותר מידי . אני מחכה לך בכיתה . קורין.
סגרתי את ההודעה והתקדמתי בצעדים גדולים לעבר הכיתה לא ייתכן
שאני אהיה תמיד בין האחרונות שמגיעה לכיתה בדקה התשעים ותשע.
טולי חיכתה לי בפתח הכיתה וגררה אותי בידה לעבר השולחן שלי
ושלה ישבתי על הכיסא המקביל אליה.
" מה , טולי?" שאלתי אותה בנעימה סקרנית. עוד לא תפסתי על מה
היא רוצה לשוחח.
" את יודעת שיר , יש לי מישהו להכיר לך אחרי הלימודים בשעה
שתיים . ראיתי אותו ואין הוא מדהים. מתאים לך מאוד. קוראים לו
ליאב והוא בן שש עשרה. הוא רוכב על אופנוע. מה את אומרת?"
הציעה טולי וחיכתה שאענה בתשובה חיובית.
" לא יודעת, יש לך מישהו להכיר לי ? האמת שאני מתביישת. לא
מתאים , טולי. אני עדיין חושבת על טום ואוראל." ניסיתי להתחמק
ולא יכולתי לענות לה באותו הרגע.
" תראי, שיר אני מבינה שאת קצת ביישנית. אולי תעשי מאמץ ותכירי
אותו. אחרי הכול , מה שאני מציעה לך זה לא רעיון רע. תכירי
אותו ותתלהבי ממנו אני בטוחה שהוא ימצא חן בעינייך." ניסתה
טולי לשכנע אותי.
" אל תציעי לי בחורים שבאים ממקום רע. הם בדיוק מן הסוג שלך
האלה מלאי ביטחון עצמי ובעלי כושר מנהיגות יוצא דופן. זה לא
אני. אני מודה לך על הכוונות הטובות, לא נראה לי שהוא מתאים
בשבילי." אמרתי בחשש.
" שיר, בפעם השנייה! לא יזיק לך לנסות. אני שומעת רק בהלה
ודאגה בקול שלך. תשמעי בקולי ותצאי איתו. איך תדעי שהוא מתאים
לך אם לא תצאי איתו." השיבה טולי בקול משדל.
" טוב , אני אשתדל לנסות ובעזרת השם נראה אם הוא מתאים לי או
לא. " הסכמתי עם טולי בחוסר ברירה ובדיוק אז הגיעה המורה
לספרות.
ישבתי כל הזמן קשובה למורה שמנסה לנתח את הסיפור החדש שלמדנו
זה עתה. ובמקום לכתוב את מה שהיא אומרת , כתבתי על הדף הראשון
של המחברת החדשה שקיבלתי מקורין, רעיונות לשירים חדשים
וסיפורים חדשים שארצה לכתוב, החבאתי את המחברת הירוקה אצלי
בילקוט.
העמדתי פנים שאני מקשיבה וטולי ניסתה כל הזמן לעצבן אותי בכל
פעם שניסיתי להתרכז, היא גנבה לי מהקלמר מחקים ועפרונות ,
וסובבה אותם סביב ראשי כי היא רצתה " לשגע" אותי. אבל היא לא
הצליחה. טולי צחקה ואני התעצבנתי. התפללתי שהשיעור בספרות כבר
יגיע לסיומו. ואכן השיעור בספרות הגיע לסיומו וכשניסיתי להתחמק
מטולי , היא הרימה אותי על כתפיה והובילה אותי לעבר החצר
האחורית.
" טולי בבקשה ממך , תורידי אותי. איזו מעצבנת! אל תרגיזי אותי
אני לא רוצה לכעוס היום ," צעקתי עליה והיא הורידה אותי לאחר
עשר דקות שבהם עשתה ממני שק קמח שלה.
" בואי , הנה הוא, ליאב תכיר את שיר חברה שלי, שיר זה ליאב
הנער שרוכב על אופנוע מגיל שתיים עשרה. נראה לי שאשאיר את
שניכם לבד. בהצלחה." חתמה טולי והיא הלכה לדרכה.
" שלום שיר , איזה שם יפה יש לך. מה קורה איתך , למה את
רועדת?" שאל ליאב בדאגה אמיתית.
ידיי רעדו ולא יכולתי להפסיק לחשוש מליאב , למרות שדאגתו היתה
אמיתית וכנה כלפיי.
" ובכן , סלח לי ליאב. כבר מההתחלה אני לא מרגישה לא טוב איתך
, אל תיעלב. אתה רוכב אופנוע ואני נערה פשוטה הזקוקה לנער עדין
כמוני. " ניסיתי לומר לו " לא" בעדינות ולסגת ממנו כמה שיותר
מהר. ליאב לא ויתר ועמד לצדי לקח את ידי אליו והניח את ידי
בידו.
" שיר , אני לא רוצה להישמע חצוף. כבר לידך אני מרגיש בנוח. אל
תפחדי ממני , את אכן נערה מיוחדת . תשמעי , אף אחת לא הצליחה
לעורר אצלי איזשהו רגש ולהוליד אהבה בריאה. אני רוצה שנמשיך
להיפגש . מה את אומרת?" שאל ליאב בקול עדין. הוא עדיין נשמע
מקווה מאוד.
" בסדר, נמשיך להיפגש. אני לא אשקר שאני קצת מפחדת. שנשב?"
שאלתי בקול לא בטוח וישבנו זה מול זו. הייתי בהלם שאמרתי בכזאת
קלות "כן" למה לא יכולתי להיות יותר ברורה איתו מההתחלה.
אוף , כמו תמיד , חוששת מה שיגידו בכיתה עליי. וחוששת להיפגע
שוב.
" ובכן , שיר! אני אוהב לרכוב אופנוע מגיל שתיים עשרה. ואני
אוהב לעשות סיבובים עם האופנוע שלי לעבר מרכז העיר. שיר, מה
קורה לך למה את נרדמת באמצע השיחה שלנו." עורר אותי ליאב
מחלומותיי.
" לא נרדמתי , רק שקעתי בחלומות. מה אמרת? אה , דיברנו על כך
שאתה אוהב לרכב על האופנוע. וגם אתה עושה סיבובים עם האופנוע
שלך עם האופנוע , אני טועה או לא?" ניסיתי להיזכר על מה שוחחנו
ונזכרתי לא כל כך מהר במה שהוא אמר לי על האהבה הגדולה שלו :
האופנוע .
" לא , נדמה לי שאני משעמם אותך עד כדי כך? שיר , דיברתי בשיחה
איתך ואת לא הקשבת? אני חושב שאני לא מעניין אותך, נכון?
דיברתי חצי דקה לחינם . את מאכזבת אותי, אנחנו בדייט אישי זה
עם זו, אז בשביל שזה יצליח את צריכה גם לתת הקשבה לצד השני
שנמצא מולך." כעס ליאב. נאנחתי באחת והבנתי שאני מסתבכת.
" לא , תסלח לי ליאב. אל תכעס , אני באמת רוצה שבדייט האישי זה
עם זו נרגיש בנוח לספר באמת מה אנו מרגישים. אני באמת הקשבתי
לך אז כשדיברת בכל כך הרבה גאווה על האופנוע האהוב שלך." קראתי
בבהלה וניסיתי להרגיע אותו על מנת שהדייט האישי שלנו ביחד
ימשיך.
" טוב , שיר. אני גם רוצה שתרגישי איתי בנוח. בסדר? אני נהנה
להיות לידך ולדבר איתך את נותנת הרגשה טובה. ושיר , עם כבר
דיברנו הרבה בדייט, אני חושב שיד הגורל עזרה לנו." ובאותו הרגע
, הוא קירב אותי אליו , ונישק אותי.
הרגשתי שאני לא מספיק מוכנה לאהוב מישהו כמוהו.
תגובות (0)