ללא שם בנתיים
פרק 1
בגיל 8 וחצי נאנסתי.
זה קרה לפני כ6 שנים , אך אני זוכרת כאילו זה קרה אתמול.
באותו היום לא הלכתי לבית ספר, כי הייתי חולה ולכן נשארתי בבית . גרתי באחוזת ווילבהורן המהוללת.
ראיתי טלוויזיה, הראו שם איזה סרט מצויר שאינני זוכרת את שמו, אך אין זה משנה.
אני מסתכלת על החתכים שעל היד שלי ונזכרת.
הייתה דפיקה בדלת. חשבתי שהמשרתת תפתח, אך מכיוון שהורי נתנו לה יום חופש, הלכתי לפתוח את הדלת לבדי.
כמו תמיד שאלתי מי שם.
"דין , הדוור" הקול ענה.
בדקתי בעינית, ראיתי שזה הוא . הורי לימדו אותי לעשות כך.
פתחתי לו את הדלת, והוא הוציא את המכתבים והביא לי.
הוא פנה ללכת כשאמרתי לו "תודה", אך ראיתי שהוא עומד ליפול , או יותר גרוע להתעלף. שאלתי אותו :
"אדוני אתה בסדר?"
"כן, כן", הוא ענה, אך ראיתי שלא.
"אתה רוצה אולי לשתות ? בוא תכנס אני אביא לך לשתות קצת, והמטפלת שלי תביא לך כדור הרגעה" באותה עת לא ידעתי דהדני נכנס מלמעלה וקשר את אליזבט , המטפלת.
"תודה", הוא נכנס והלך למטבח.
"עכשיו אני אסגור איתך את החשבון, ממזרית קטנה" הוא אמר, הושיב אותי על הכסא , הוציא חבל מהתיק וקשר אותי. "דיוויד , בוא לפה, טיפש!" הוא צעק ולא הבנתי למי.
מהקומה השניה ירד ואז נכנס למטבח בחור צעיר עם צבע שיער שטני, עיניים ירוקות .
"כן בוס" אמר
"עשה זאת" דין אמר
צרחתי.
תגובות (8)
רגע זה סיפור אמיתי?
לא
אה חשבתי.. סיפור יפה ^^
תודה :)
אם זה היה אמיתי הייתי נילחצת..
אבל ביגלל שזה לא אמיתי.. – לייק :]
וואי לרע חשבתי שזה משהו אמיתי.נבהלתי לרגע:)אבל יפה.תמשיכי
תודה לאל שהסיפור אינו אמיתי ♥♥♥ הכתיבה שלך כל כך מושלמת עד שחשבתי שהכל אכן ארע לך חלילה וחס – אשמח אם תמשיכי תודה שבוע טוב ממני בקי ♥♥
תודה רבה על הביקורות :)
מקווה מאוד שכבר שבוע הבא ייצא פרק.