לילי הצעירה ~ פרק ראשון

לילי התעוררה על מיטה בחדר לא מוכר, הקירות השחורים היו חלקים ועינייה הקטנות סקרו אותם כמה שיכלה, היא ניסתה לנשום עמוק והבחינה שידה מחוברת למכונת אינפוזיה.
היא לא ראתה את ג'ייסון, הגנב האדיב. לא היה אף אחד בחדר. נשמעה חריקה חרישית וקול מלא בתמיהה. ״את ערה? היא התעוררה!״
״כן.״ היא מלמלה ועצמה את עיניה. היא ניסתה לדמיין שהיא בבית, ולא נמצאת בבית חולים. לילי הייתה כמו נסיכה, היא גדלה בבית עשיר של דוד שלה והייתה יתומה מאם, אביה עזב אותה וטס לארץ אחרת כשהייתה קטנה ומאז לא שב. לפני כשנה אמה נפטרה והיא נאלצה לגור אצל דודה הנוקשה. ״ג'ון, מה יש לי?״
״יקירה,״ ג'ון פנה אליה בטון ידידותי ושידל חיוך. ״את חולה.״
לילי נבעתה והסקרנות החלה להציף אותה, היא כיווצה את מצחה, ״במה? זה מדבק?״
ג'ון בלע רוק והטה את ראשו לצד השני. ״זה סרטן.״
לילי גיחכה ואז צחקקה לעצמה. ״נו, במה? מה? סרטן צבט אותי?״
הפנים של ג'ון היו רציניות. הוא נשף אוויר והידק את לסתו. הוא היה נראה נורא. ״סרטן זו מחלה. זו לא בדיחה.״ הוא גער בה והיא הפסיקה לצחוק. היא לטשה בו מבטים עצובים. כנראה שהיא ידעה מה הפשר וסתם ניסתה להעביר תחושה שמחה.
״אני מצטערת. לא ידעתי שזה יפגע בך.״
״זה לא פגע בי.״ ג'ון התקדר והשעין את ראשו על הקיר בעצבנות מוחצנת. ״זה פגע בך. רק בך.״
״טוב.״ לילי גילגלה עיניים וקיוותה שהוא לא יראה, אבל הוא נעץ בה מבט. ״טוב, טוב,״
לילי לא הבחינה בך שהיא רועדת ובקושי מצליחה לשבת על המיטה. העיניים שלה נכבו ואיתן האושר שלה.
״מה זה עושה, הסרטן הזה?״ היא שאלה והחששה כירסמה אותה לאט לאט. ג'ון חיפש את הדרך לומר את זה בלי להפחיד אותה. הוא התעסק באצבעות שלו וניסה לומר לה באופן שהכי פחות יפגע בה.
״זה לא יתיר אותך בין החיים.״ הוא הנהן לעצמו.
״מה זה אומר?״ לילי הביטה לתקרה המסויידת לבן והרהרה במה שאמר. אבל לא הבינה את פשר דבריו הקשים.
ג'ון יצא ממצב רוחו המתחשב, הוא מאס בשאלות המעצבנות שלה, ״זה יהרוג אותך!״ הוא צעק ויצא מהחדר, כשהוא טורק את הדלת בעצבנות. לילי הייתה תלויה בין בכי ולבין כעס. היא נשמה כל כך הרבה נשימות קצרות, עד שכבר נגמר לה האוויר והיא התחילה לבכות.