לילדה שהייתי

אם הייתם יכולים לכתוב מכתב לילד שהייתם מה הייתם אומרים לו?

לילדה שהייתי הייתי אומרת,
החיים הם לא דבר קל.
לצערי , את לא תאהבי את הילדות שלך בכלל.
אפילו לא תתגעגעי אליה.
את תעברי כל כך הרבה מכשולים בחייך ולא תדעי לעולם אם צלחת אותם או שבאיזשהו מקום ויתרת בגלל הכאב שלך.

את תהיי אישה מדהימה.
יהיה לך אכפת מכל אחד שעינייך יראו. אפילו מחסרי הבית ברחוב.
תדעי, אהבה זה דבר כואב.
זה הרגש הכי יפה שיש לבן אדם והוא יטלטל אותך בכל דקה. עם האהבה את תרגישי צער וכאב.
את תרגישי גם חום, שמחה ואושר.

את תרגישי שהחיים שלך נמצאים בקומדיה רומנטית מטופשת ותקווי שהפעם לסרט שלך יהיה "הפי אנדינג".

אי אפשר לדעת לאן החיים יובילו אותך.
תנסי לא להישבר כי את תעברי 7 מדורים של גהינום עד שתגיעי לפיסת גן העדן שלך.
אולי הגן אליו תגיעי יהיה קטן, מוזנח ולא כמו שדמיינת, אבל לפחות הגעת ליום המאושר שלך ולא תסבלי יותר.

את, הילדה הקטנה,
שחנקו אותך בגן, שראית איך סבתא שלך נפטרה, שעברת התעללות בתיכון, שסבלת גם בבית, שחברים שלה נהרגו בעזה, שנפלת, שנכשלת,
שהתאהבת בפעם הראשונה והבחור שבר לך את הלב לרסיסים ולא יודעת איך אחרי כל האימה הזאת לאן ממשיכים ואיך,
עדיין מחייכת, מחפשת את האדם שיצליח להיכנס לך ללב ויכבוש אותו מחדש,
לא מוותרת וממשיכה לנסות להגיע אל פיסת גן העדן שלך,
אל תוותרי.
עוד תגיעי אל המקום הקטן ואולי הוא מעבר לפינה.