לטוס מהחיים

הכל התחיל כשטסנו מרוסיה לישראל. אני, אח שלי, אמא שלי ואבא שלי.
פתאום שמעתי את הטייס אומר בכריזה ״נוסעים יקרים. יש תקלה במטוס, משהו נתקע. המטוס עומד להתרסק, אני מקווה שכתבתם צוואות.״
״אה, סבבה,״ אמר אח שלי ונשען על המשענת ״רגע, מה להתרסק?!״.
הייתי אז בת 7.5, ממש לא היה לי חשק למות.
פתאום נשמע בום, פיצוץ גדול. היה המון עשן, ברחתי ליד הטייס, לא ידעתי אז מה לעשות.
אחרי כמה דקות ראיתי את המטוס שבור לחתיכות, והמון דם.
עברתי בין הגופות, וראיתי את הטייס הזקן עומד שם, משתעל מהעשן.
הסתכלתי סביבי, ראיתי את אח שלי, אבא שלי ואמא שלי שוכבים על הרצפה. הייתי אז קטנה, לא ידעתי שהם לא יחזרו יותר.
ראיתי את אבא שלי אומר לטייס, כשהוא כמעט מת, ״קח אותה, גדל אותה, בבקשה״
וצנח על הרצפה.
הטייס חיכה שנייה, והרים אותי על ידיו. הוא שם אותי בג'יפ אפור גדול.
״ילדה, איך קוראים לך?״ שמעתי את קולו הנעים של הטייס,
״א-אלונה״ עניתי בקול צרוד ומגמגם. ״מה ק-קרה למשפחה של-שלי?״ שאלתי בתמימות.
״הם .. מתו״ זלגה לו דמעה.