לחיות בתוך אופרה- פרק ניסיון

עקב העובדה שנמאס לאנשים להגיב על הדבר הזה שקוראים לו "הסיפורים של elin412"
אני מתחילה חדש. והפעם מקווה מאוד, אבל מאוד שתקראו, תגיבו, ולא רק, אלא גם תנסו להסתכל גם על דברים אחרים לי כי אני מרגישה שאני מתחילה כול פעם מחדש ומוחקת עוד ועוד פרקים. למשל- שרלוק הולמס 2? היו לי לי עוד 10 פרקים חוץ מהפרולוג! אבל הייתי צריכה למחוק כי אפחד לא הגיב! אתם לא מבינים כמה שזה מעליב!
ועוד השקעתי!
הנה, זה הסיפור האחרון שלי פה אם לא מגיבים לי חוץ מי בקי, ואני מעריכה אותך מאוד בקי, תודה.
הנה עוברים עכשיו לסיפור! הא!
~~~~~~~~~~~~~
הסתכלתי על השחקנית המסכנה, על התנועות מלאות התשוקה המזוייפת לכאורה של הסולו שעטפו אותה בעדינות ובנשיקות קטנות. נגעלתי. במלוא המשמעות, זה נראה דביק יותר מידי, הוא ניסה להפשיט אותה, היא ניסתה לרוץ מישם,נהג המכונית-ריגולטו, לא נתן לה ללכת, הדוכס תפס אותה והוביל אותה אל ביתו.
פה נפתח המסך. התזמורת החלה לנגן, הסולן התחיל לשיר וכך גם המשיכה העלילה. בעליות וירידות.
כיצאנו להפסקה, אחרי שעה ורבע, הרגשתי כאילו אני זו שנגעו בה, בגדו בה ולא נתנו לה מנוח, המאוהבת שסבלה יותר מידי בחייה. כששנינו ירדנו במדרגות הוא מלמל "זה היה כול כך אדיר!"
"אהא" הסכמתי בהנהון "אבל תחשוב על זה שלא היה בדיור מיועד לילדים האופרה הזו" חייכתי.
ירדנו בכול המדרגות, אוחזים יד ביד. ההרגשה הזו הייתה מדהימה. המון האנשים כיסה את עייני ונאחזתי בידו שלו בכדי להגיע לאן שצריך.
"לא נאבדת?" הוא צעק.
"אני מאחוריך! אני מחזיקה אותך!" החזרתי לו בחזרה צעקה וצחקתי. משום מה ההרגשה הזו שאני תלויה בו עוררה בי שמחה. בסוף הגענו למקום שלא היו בו אנשים בכלל. חוץ מכמה צעירים.
"אוקיי. זהו, את יכוהל לנשום" הוא אמר לי. עוטף אותי בזרועו האחת ובידו השנייה מחטט בכיסו.
"תודה על האישור מר. משרד הבריאות!" עניתי לו חזרה בחוצפה.
"יש לך מושג כמה מנדטים יש לי בכנסת?" הוא שאל, ממשיך בבדיחה. גיחכתי.
"אני בספק עם יש לך בכלל, אם אתה בכלל במפלגה…." לחשתי.
"אני בטוח, אני במפלגת עלה ירוק!" הוא הרים את ראשו בגוואה צחקקתי.
חבורת הצעירים הזו, שנראתה טיפה מטיושטשת מרחוק פתאום נראתה מוכרת. אלו היו דורי, אלון ומיכל, מהמקהלה.
"אוי ויי…" מלמלתי. התחבאתי מאחוריו.
"מה קרה?" הוא שאל בדאגה.
"הם מכירים אותי!"
"נו, גם אותי הם מכירים, דורי בכול אופן" הוא אמר במים שמחה כזו. "לא ראיתי אותו כמעט שנה!"
חבורת הצעירים החלה להתקרב אלינו ומין פחד טיפס בגרוני, הכול החל להטשטש. אני לא מבינה למה כול כך פחדתי מיזה, למה זה היה כול כך מלחיץ, אולי העובדה שהם יראו אותי איתו….. ואולי כי פשוט לא באלי שהם יגידו שזה מצחיק שאנחו ביחד. תכ'לס… זו אותה סיבה.
אחזתי בכתיפו שלו ונחתתי על הריצפה הקרה. חסרת חושים.