'לה פרביולטה' פרק 3
בסוף השיעור נשארתי ואמרתי לאביגיל שתחזור הביתה ולא תחכה לי ושאני יחזור כבר לבד, אלון דיבר בפלאפון ואני חיכיתי בעצבנות שיסיים, הוא סיים ואמר לי להתלוות אליו לחדר שלו, אצלנו אין לכל מורה חדר אבל למורה אלון יש כי הוא כותב את כל ההצגות וההנהלה החליטה להביא לו חדר.
בחיים לא הייתי בחדר שלו, יצאנו מהאולם שם תמיד אנחנו עושים את שיעור דרמה, עלינו במדרגות של הבית ספר והגענו למסדרון הארוך, אני רגילה שתמיד יש שם תלמידים אבל אז המסדרון היה שקט אבל זה הרגיש כמו השקט שלפני הסערה… על הדלת השנייה מימין היה כתוב 'דרמה' ולשם אלון נכנס וסימן לי להיכנס אחריו, מה שהיה מוזר אצלו במשרד זה שהכול היה הפוך, במקום שתיכנס ומולך תראה את המורה, אתה נכנס ורואה את מי שיושב מול המורה.
התיישבתי על הכיסא שהיה מרוחק מהדלת ואלון נעל את הדלת קצת חששתי אבל ניסיתי להרגיע את עצמי שהכול בסדר ושאני סתם נכנסת לסרטים, הוא התיישב בכיסא שלידי ולא בכיסא שמולי ואמר "דנה, מה קורה לך היום? לא היית מרוכזת בכלל… עובר עלייך משהו?" הוא שאל ובקול שלו היה דאגה מה שגרם לחששותי לפוג לגמרי, הוא פשוט דואג לי אמרתי לעצמי… התחלתי להסביר לו על אבא ועמית על מה שקרה עם דניאל לא סיפרתי לו "והכול נופל עלי עכשיו ועמית הזאת חושבת שהיא אמא שלי ואני כבר לא מסוגלת" סיימתי ואלון ענה "אני מבין אותך לגמרי ויש לי רעיון איך לעזור לך, תעצמי עיניים ותדמייני את מי שהכי היית רוצה לראות לידך ושיבין אותך ושאת אוהבת אותו מאוד" ואני דמיינתי, דמיינתי את עומר, כולן בשכבה שלנו אוהבות אותו והוא אדיש לכולן… הוא ממש לא שחצן, יש בו שקט פנימי ורוגע שכובש כל אחת… פתאום הרגשתי ידיים אוחזות בי בחוזק אבל לא בכאב "הוא עוטף אותך בחום ואהבה" אלון המשיך ואני המשכתי לעצום עיניים ודמיינתי שמי שאוחז בי זה עומר וככה הידיים שאחזו בי הקימו אותי מהכיסא וחיבקו אותי חיבוק חם, לא החזרתי חיבוק אבל זה היה חיבוק חם, ואוהב, התמסרתי לחיבוק בכל רמ"ח אברי אבל כעבור זמן מה החיבוק נהפך למעיק, פתחתי את העיניים וניסיתי להשתחרר אבל אלון לא שיחרר ואמר "את אישה, את יפה, את מושכת, בואי תראי איך גבר אמיתי, תיפתחי" ואז הוא נישק אותי, הוא נישק אותי בצוואר ובנתיים ידיו מיששו את גופי, אני קפאתי במקום, לא הייתי מסוגלת להגיד לו שיפסיק, רציתי לצעוק אבל לא יכולתי. הידיים שלו מיששו אותי, מהכתפיים על כל הגב ולגב התחתון, הוא מישש לי את הישבן ותפס אותו ואני לא זזתי הייתי בטוחה שאני מדמיינת, זה לא הגיוני, זה לא קורה באמת אמרתי לעצמי בלב והוא הכניס את הידיים שלו מתחת לחולצה שלי הוא עלה מעלה לחזה ותפס לי את אחד החוטים של החזיה, משך ועזב והתנתק ממני בבת אחת "נשמור קצת לפעם הבאה אמר וסימן לי ללכת, לא זזתי, לא יכולתי, הרגליים שלי כאילו נטעו שורשים באדמה ולא אפשרו לי לזוז. עצמתי עיניים וירדו לי דמעות. פתחתי את העיניים וראיתי שהוא לא בחדר, יצאתי החוצה והתיישבתי על הרצפה של המסדרון, עצמתי עיניים ודמיינתי, דמיינתי שאני מתה, שהגופה שלי צפה על הגלים של הים, רק לא להיות פה…
המשך יבוא…
תגובות (0)