להתכחש זה קשה..

עבר זמן רב כל כך,
מאז שאותך הכרתי.
שנה,
שנה שלמה שלא חשבתי שתעבור,
לא העלתי על דעתי שאני יתאהב.
לא ידעתי מה זה אהבה.
לא חשבתי שהיא כל כך קשה,
שוברת,
מייסרת.
מנסה להתכחש לאמת,
אבל האמת תמיד בורקת בעיניי,
מנסה לשכוח את כל העבר שלנו יחד,
ולנסות רק להביט בך ללא כל זיכרון,
אך רק זה שובר אותי,
עינייך הבורקות,
חיוך הכובש,
מחזירות בי הכל,
קשה ובלתי אפשרי שבך לא להתאהב.
עברנו הרבה,
אני עשיתי טעויות,
אתה עשית טעויות,
ובכל פעם שאני נזכרת בהכל אני,
צוחקת,
בוכה,
מרגישה טיפשה.
מעניין אותי כל כך לדעת מה עובר בראשך,
אני כל כך מתייסרת,
ומה איתך?
אתה רגיל לזה..
בנות רודפות אחרייך,
בנות רוצות בקרבתך,
ואני לא כזאת,
שמראה את זה,
אתה יודע את זה, אני אמרתי לך,
ואתה אמרת שזה מה שיפה אצלי,
אתה מנסה להתקרב ולהתקרב,
ורואה שאני לא מהבנות שאתה מדבר איתן,
והכל זורם.
תלמד להכיר בנות אחרות,
עם כבוד,
ששומרות על הפה שלהן,
אני אחרת,
אולי תגיד שאני משוגעת,
אולי תגיד שאני מוזרה,
אולי תגיד שאני שונה,
אבל אני יודעת שברגע שראית אותי,
הרגשת שונה, אמרת לי את זה וזה היה עוד בזמן שהייתי הילד האחר.