להתגבר על העבר, לחלום על העתיד- פרק 1_

אני לוקחת נשימה, אחת כזאת עמוקה, אולי אפילו מידי. ועושה עוד צעד, הרגליים שלי רועדות, אני מרגישה שאני עומדת ליפול אבל אני עוצרת את עצמי.
\\\"כל פעם קצת\\\" אני נזכרת במה שאבא אמר לי
\\\"אם את מרגישה שאת לא יכולה הכל טוב, יהיה בסדר את יכולה תמיד לנסות בפעם אחרת\\\" שיחזרתי את מה שאמא אמרה.
אני מנסה לקחת עוד צעד ולא להסתכל על המים אבל הרגליים שלי קפאו, \\\"עוד שתי צעדים\\\" אני אומרת לעצמי וחוזרת על זה שוב ושוב. אני מצליחה להרים את הרגל ואני לוקחת עוד צעד, מגיע גל ושוטף את הבוהן שלי, פתאום עלו לי פלאשבקים כל כך חדים שהרגשתי כאילו אני באותו מצב. ראיתי את עומרי, הרגשתי את היד שלו מחזיקה בשלי, ראיתי אותו מתכנן שלא אעזוב ואני רק צרחתי הוא אמר שיהיה בסדר אבל רק צעקתי . זה נעלם חזרתי למציאות וראיתי את הים, הפעם לא הייתי מסוגלת לקחת עוד צעד זה מספיק אני לא עומדת בזה יותר. הסתובבתי אחורה והתחלתי לרוץ, הדמעות זלגו על הלחיים. אחרי חמש דקות של ריצה מטורפת ומלא מלא בכי, התרסקתי על החול. רציתי שמישהו ירים אותי, התפללתי לאלוקים שזה רק חלום. אבל לא, הייתי שם לבד אני השמש החול והים. הנחתי את הראש בלית ברירה, ועצמתי עיניים. כשהתעוררתי ראיתי אדם גבוה, לא ראיתי בבירור את פניו, הייתי חלשה, ראיתי מטושטש. \\\"היא התעוררה!!!\\\" שמעתי. זה היה הקול של יואבי, ידעתי שזה הוא, שהוא קרוב אלי שהוא איתי.
-אמה, הכל טוב, אני איתך. אני לא הולך.
~יואב? זה אתה נכון? איפה אנחנו? מה קרה לי?
– כן אמוש, כן!! זה אני.
~איפה אנחנו? איפה אמא?
– אמא ואבא וכולם בדרך אמוש, הם בדרך!
~איפה אנחנו?
הבנתי שמשהו כאן לא בסדר, יואב מספר לי הכל, תמיד. עכשיו הוא עונה לי חלקית, אני עדיין רואה מטושטש ואני תוהה לעצמי האם זאת מוט אינפוזיה או שאני סתם מדמיינת וזה רק מטאטא הפוך.
~יואב, איפה אנחנו?
חזרתי על עצמי שוב.
– תשארי כאן ואל תזוזי בסדר?
הוא היה נראה טיפה מבוהל.
מעניין איך הגעתי לכאן, למקום המוזר הזה עם המטאטא ההפוך. למה יואב לא עונה לי על כל השאלות? ולמה הוא מסתכל עלי כעל חייזר?!
הרגשתי שמשהו כאן לא בסדר, אני בן אדם מאוד סקרן, הוא לא מגלה לי הכל ואני לא אוהבת את זה. אבל אין לי כל כך הרבה מה לעשות, אני חלשה ומותשת אולי עדיף באמת שאני לא אדע הכל.
אמא הגיעה ונישקה אותי, ככ הרבה נשיקות כאילו מינימום היא לא ראתה אותי חודשיים במקרה הטוב.
~חחחחח אמא את בסדר?
-אמוש, אמוש!!! כמה התגעגעתי אלייך יפה שלי! כמה דאגתי!!
לא הייתי בבית מהבוקר, היא סתם מגזימה.
~ אמא איפה אנחנו?
– מה?
~איפה אנחנו? איפה אבא?
-הינה, אבא חונה הוא עוד רגע מגיע.
~ מה חונה איפה הייתם?
-היינו בבית יואבי הסגים להיות איתך בזמן שישנו אחרי הלילה הארוך הזה.
~למה לעזאזאל יואב צריך לישמור עלי?!
נמאס לי, אני לא מקבלת את כל התשובות לכל השאלות וזה מחרפן אותי.
ניסיתי לקום ללא הצלחה, שמתי לב שמחובר לי משהו ליד, זה היה אינפוזיה,.אני בבית חולים. אבל למה? וכמה זמן? היא אמרה שעבר עליה לילה ארוך אבל היא הלכה לישון בתשע.
הבנתי שמהם אני לא אקבל תשובות, ניסיתי שוב לקום הפעם הצלחתי. אני חייבת לקחת איתי את המטאטא ההפוך אחרת אני לא אוכל לזוז. התחלתי ללכת ואמא אמרה שאני צריכה לנוח אבל המשכתי ללכת הגעתי למסדרון ראיתי אנשים, הרבה אנשים, בריאים, חולים, כחולים, סגולים, אדומים ממש בכלל הצבעים. ניגשתי לאדם עם שיער בצבע תכלת מגניב כזה והוא אמר אוי סליחה
פתחתי תעיניים בבהלה. כל הפרצוף שלי היה מפוצץ בחול ושמעתי את הגלים מתנפצים.
האיש עם השיער בצבע תכלת היה שם, הוא עמד מעלי והסתכל בצורה מוזרה.
~ אוי, היי. אמרת משהו?
– אמרתי כמה דברים.
הוא אמר וחייך כמו חייזר שהגיע לעולם חדש
~ כן, מגניב את יכול להגיד לי אולי מה השעה?
הוא נשך לעצמו את החלק הכי קרוב לכף יד אבל לא את הכף יד עצמה ואמר אמממ רק רגעע.
האמת שבמצב רגיל יכול להיות שהייתי צוחקת כדי לא להביך אותו, אבל הלו בנאדם אני מפוצצת בחול ואני נראת כמו גיהנום אז אען דרך להכניס לכאן הומור.
-סתםסתם דקה אני אבדוק.
הוא הוציא אייפון כסוף מהכיס.
-עכשיו ארבע. כמה זמן את פה?
~אני חושבת שהגעתי לחוף עצמו בעשר.
-וואלה, את נרא. מיובשת את רוצה שאלווה אותך הביתה?
~לאלא אני עם אוטו הכל בסדר, תודה!
חיפשתי את הפלא שלי זה לקח כמה דקות בזמן שהאדון מסתכל עלי.
אמוש- 10 שיחות שלא נענו
אבוש- 4 שיחות שלא נענו
יואב- 5 שיחות שלא נענו
רוני-25 שיחות שלא נענו
הלסת שלי נשמתה למטה
-את בטוחה שאת בסדר?
*הפה שלי עדיין פתוח.
הסתכלתי למעלה, הוא לא היה שם, הסתכלתי לצד הוא הכן היה שם.
-תסגרי תפה שלא יכנס לך זבוב.
האמת שבאמת קצת כאב לי והרגשתי שאני קצת מגזימה. התחלתי לסגור אותו לאט לאט
-אז את בטוחה שהכל צ\\\'יל?
~הכל מה??
-לא משנה, את בסדר?
~נראה לי
-אז ללכת?
~תעשה מה שבאלך זה ים זה ציבורי.
-סבבה, זה אומר שכע ללכת?
~ אם אתה רוצה..
-טוב אז ביי
~ביי
ציפיתי לראות אותו הולך אבל הוא עדיין היה שם.
-מה אם תודה אדריאן שהערת אותי, מה הייתי עושה בלעדייך משהו כזה, לא?
~הייתי ממשיכה לישון.
-אז אולי תודה אדריאן שלא גנבת לי את כל התיק עם המפתחות והטלפון?
הסתכלתי עליו וקמתי ואז צחקתי.
~אתה חמוד אדריאן, תודה שהערת אותי באמת ישנתי הרבה.
אספתי את כל מה שנפל לי שהאמת זה היה רק כובע, מפתחות ופלאפון והתחלתי ללכת.
-רגעע לא אמרת לי איך קוראים לך!
~מה אכפת לך?!
– חחחח שם ארוך את לא חושבת?
הסתובבתי וממש צעקתי.
~קוראים לי אמה.
-ביי אמה