להשתנות

את לא רעה =[

אני בוכה. ולא מאושר.
הדמעה הנוצצת זולגת לי על הלחיי. אני לא סמוקה. כמו בימים אחרים.
אני מאמצת את עיניי להיסגר ולא לבכות.
הן פותחות אותה ויוצאות בשעטה ולא שמות לב אל הילדה.
הילדה שתמיד הייתה בקצה הכיתה. היו לה חברות.
שהלכו ודעכו. היא מרגישה לבד. יש לה שני חברות שאיתה בכיתה.
הן חברות טובות. אבל זה לא מספיק.
היא מתרחקת מאנשים. לא אכפת לה. היא מנסה להישאר אדישה,
אבל זה שובר אותה.
ככה זה. זה הגורל שלה.
גם לאמא שלה זה קרה, עשו עלייה חרם, סתם. בגלל חברה שבגדה.
זה בגנים אבל לילדה לא היו חברות שבגדו. היא פשוט מתבודדת בתוך עצמה.
הילדה הזאת הייתה אצל סבא שלה וראתה אותו קירח. בזמן האחרון הוא שם כיפות גדולות לראשו. הילדה נשארה עדיין רגועה. וירדה לאמה ושאלה אותה אם זה בגלל שהוא חולה סרטן והאמא בישרה לה שכן. במשך כמה שנים. והוא גבר על סרטנים רבים. כמו סרטן השד, סרטן הלבלב ועוד המון. הילדה לא בוכה. היא מנסה לצחוק. אין לה את אבא שלה. הוא ואימה התגרשו. הילדה מנסה לשמוח, אבל היא יודעת שהגוף של סבא שלה נחלש. והוא חולה בעוד סרטן. אולי הוא לא יחייה במשך הרבה זמן.
היא מנסה לשמוח, אבל קשה לה.
הילדה עדיין נשארת אדישה.
ואז היא קוראת סיפור. על מישהי שמזכירה לה אותה במקצת. קצת. אבל עדיין.
ואז היא בוכה. בוכה מהמשפט:
'אני מתגעגעת לאנשים שתמיד הצליחו לגרום לי לצחוק, שכל מילה שנייה איתם היתה בדיחה או עידוד אמיתי. הם חסרים לי. כאילו הם כל כך רחוקים…'
ואז היא שוב עוצרת דמעות. דמעות של כאב אמיתי, שלא דואב.
היא מתפרקת ומתחילה לבכות. וזה מעגל החיים שלה.
היא מתגעגעת אליו למרות שהוא חי, מתכוננת לעתיד.
מנסה להיות שמחה. מנסה. אבל רק מנסה!!!! היא פשוט נשברת בכל פעם.
לצערי, הילדה הזאת היא אני.

אני לא יודע אם הסיפור הזה הוא אמיתי או לא.אבל בכל מקרה אני אכתוב את מה שאני רוצה לכתוב.
אני מדבר עם הרבה אנשים בפייסבוק ובכלל בכל מיני אתרים.אבל לא אל כולם אני מתחבר כמו שהתחברתי אלייך.
את אדם מדהים ספיר.ואת צריכה להבין את זה.את צריכה להיות מאושרת.את צריכה להיות שמחה.כי יש לך את כל הסיבות למה כן להיות שמחה.
את כשרונית בצורה יוצאת דופן.מצחיקה,חמודה,נחמדה ברמות ובאמת מיוחדת.אז תתחילי להבין את זה.את צריכה להיות שמחה.
מאחל לך המון בהצלחה בכל מעשה ידייך.ושבת שלום ^^

אם זה רק קטע, אין לי מושג מאיפה יש לך רעיונות כאלה מקוריים, את מדהימה.
ואם לא.. נכון, אני לא מכיר אותך כל כך אבל אני לא מאמין שאת כזאת. לכל אחד יש צד כזה, שונה מעצמו. אבל מפחד, מבטחון עצמי, אנחנו נותנים לו להשתלט עלינו. את ולא אף אחד כזה אז אין לך למה לחשוב ככה.

תודה לכם, באמת שזה משמח אותי לקרוא את התגובות שלכם, אבל ככה אני מרגישה :/