להרגע ולכתוב..

הרגעים האלה שישבת עם החבר'ה וצחקת על הכול מהכול, על כל שטות ופיפס שרק הלך שם – אפילו על הנחירות של שלומי.

הרגעים האלה שלא רצית שיגמרו לעולם, כי רק איתם הרגשת הכי טוב שיש . הרגשת פשוט מאושרת.

ידעת ששום דבר לא יכול להרוס לך את זה. את האושר. לא המשפחה, לא הלימודים או העבודה.

שום דבר.

סמכת עליהם בעיניים עצומות והיית בטוחה שמצאת את חברייך האמיתיים , כי מה, הרי היית מאושרת.

את אפילו זוכרת שכשהיית קטנה ושיחקת עם החבר'ה אמת או חובה, לא החבר'ה האלה – החבר'ה האחרים, הילדים מהשכבה, תמיד רצית שהבקבוק יצא על דודי , והוא יבחר ב'חובה' ויגידו לו להחזיק לך תיד.. כי כן, היית דלוקה עליו פעם.

את אפילו זוכרת איך הסמקת כשזה קרה בסוף ,והדפיקות לב שלך פשוט גברו וגברו, גם כשהוא עזב לך את היד.

אבל כן , זה היה פעם ועכשיו את עם חבר'ה חדשים, כי הקודמים כבר עברו לבית ספר אחר או ברחו מהארץ.

את בטח עכשיו יושבת וחושבת עליהם. אם הם מאושרים עכשיו, אם דודי מאושר, הרי הוא היה אהבתך הנכזבת הראשונה כי לא הייתם ביחד , והוא יצא גם עם יעל הרי.

בחבורה הנוכחית שלך פגשת את איילת, בחורה מקסימה (לטענתך) שהייתה כמו אחות בשבילך. הייתן עושות הכול ביחד , אם זה לישון אחת על השניה או לרכל על בנים , ועוד דברים. אבל הסתבר שהיא רצתה את אותו בחור שאת רצית, איך קראו לו ? איציק ? ארתור? אבל השם לא משנה, כי בסוף רבתן ואתן לא מדברות , ואיילת בסוף יצאה מהחבורה. כמה מגעיל זה היה, אני זוכרת באת לבכות לי על הבגידה שלה באמון. הרי הם ביחד בסוף, לא ?

עבר זמן, החבורה לאט לאט התפרקה, כי כולם גם או עזבו את הארץ או התחתנו, ואת היחידה שנשארה, ביחד עם דורי, בחור מקסים מהצפון שלא שבה אותך, כי ראית בו אח. והוא ? דלוק עלייך בסתר. והרי לא תהיי איתו כי אין לך כלום כלפיו ואת לא רוצה להרוס את הידידות ביניכם, נכון ?

חוץ מזה את גם מתגעגעת לחבר'ה מהתיכון , ולחבר'ה מהצבא ורואה שבסוף נשארת לבד, ולאט לאט גם דורי עוזב, מתחתן ומקים לו משפחה. הרי הוא התגבר עלייך והבין שביחד אתם לא תהיו.

ורק לך יש מערכות יחסים כושלות, ואת בוכה לי על כל 'גבר' שזורק אותך לטובת מישהי אחרת ובטוחה שאת לא טובה בשביל אף אחד, ואני מרגיעה אותך שהכול בסדר, הבחור הנכון עדיין לא הגיע אלייך.

לפני כמה שנים פגשתי אותך, חברתי היקרה, לאחר שניתקת איתי את הקשר בדרך הכי מגעילה שיש. אחרי שתמכתי בך, אחרי שהיית לי לאחות, אחרי הכול.

הלכת ברחוב עם בעלך, בתך והבטן ההריונית שלך, ואפילו לא אמרת שלום, כאילו לא הכרנו אף פעם ולא חווינו דברים. עצוב לי.

ואני שואלת: איה את אותה חברה שנעלמה? איה כל השנים שלנו ?